ויילדר נולד בריצ'מונד, סיים את לימודיו באוניברסיטת האיחוד של וירג'יניה, ושירת בצבא ארצות הברית במהלך מלחמת קוריאה. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הווארד, הוא פתח משרד עורכי דין בריצ'מונד. כחבר המפלגה הדמוקרטית, הוא נבחר ב-1969 לסנאט של וירג'יניה, תפקיד בו הוא כיהן עד 1986 כאשר הוא נבחר כסגן מושל המדינה, האפרו-האמריקאי הראשון בתפקיד. בבחירות למשרת מושל וירג'יניה של 1989 הוא הביס בהפרש קל את מועמד המפלגה הרפובליקנית, מרשל קולמן.
ב-1994 סיים ויילדר את כהונתו כמושל, שכן חוקת וירג'יניה לא מאפשרת למושליה לכהן ביותר מתקופת כהונה אחת רצופה. לזמן קצר הוא שאף לזכות במועמדות הדמוקרטים בבחירות לנשיאות של 1992, אך פרש מהמרוץ לפני הבחירות המקדימות. לזמן קצר הוא גם התמודד כמועמד עצמאי על אחד המושבים של וירג'יניה בסנאט של ארצות הברית בבחירות של 1994, אך פרש מהמרוץ. ב-2005 נבחר ויילדר שוב למשרה ציבורית כאשר היה ראש עיריית ריצ'מונד הראשון שנבחר בבחירה ישירה. לאחר תום כהונתו כראש העיר, הוא שימש כמורה מן החוץ והיה מעורב בתכנון הקמתו של מוזיאון העבדות הלאומי של ארצות הברית שהקמתו לא יצאה אל הפועל.
אביו של ויילדר עסק במכירות פוליסות ביטוח ואימו עבדה במשק בית. בעוד שהמשפחה לא הייתה חסרת כל, זכר ויילדר את שנותיו הראשונות במהלך השפל הגדול כילדות של "עוני מעודן".[3]
ויילדר עבד בתקופת לימודיו באוניברסיטת האיחוד של וירג'יניה, מוסד שמאז ומתמיד היה מאוכלס בתלמידים שחורים, כמלצר בבתי מלון וכמצחצח נעליים, וסיים את לימודיו ב-1951 עם תואר בכימיה.[4]
כרזה של מסע הבחירות של ויילדר לסנאט של וירג'יניה ב-1969.
ויילדר הצטרף לשורות המפלגה הדמוקרטית והחל את הקריירה הציבורית שלו כאשר נבחר ב-1969 בבחירות מיוחדות לסנאט של וירג'יניה מטעם מחוז הבחירה של ריצ'מונד. הוא היה האפרו-אמריקאי הראשון שנבחר לסנאט מאז תקופת השיקום. שינוי בגבולות מחוזות הבחירה ב-1970 יצר עבורו מחוז בחירה שרוב אוכלוסייתו הייתה שחורה, והוא היה לליברל בבית המחוקקים שהיה בשליטה של רוב לבן ושמרני.
ב-1982 התלבט ויילדר לזמן קצר על התמודדות כמועמד עצמאי למושב בסנאט של ארצות הברית. הוא עשה זאת לאחר שהמועמד המועדף על הדמוקרטים, חבר בית הנבחרים של וירג'יניה מוירג'יניה ביץ', אוון פיקט, הביע את נאמנותו למנגנון הפוליטי במפלגה הדמוקרטית בראשותו של הסנאטור הארי פ. בירד כאשר הציג את מועמדותו. מתוך זעם על כך שפיקט זיהה עצמו עם מנגנון פוליטי שהתנגד בעקשנות לשילוב גזעי, איים ויילדר להתמודד כמועמד עצמי על המושב בסנאט שאליו נבחר פיקט כמועמד המפלגה.[7] פיקט לא רק שהבין שוויילדר היה רציני, אלא שהוא גם ימשוך מספיק קולות של השחורים במערכת בחירות בה התמודדו שלושה מועמדים, כך שהוא היה מסוגל להתמודד מול מועמד המפלגה הרפובליקנית, פול טריבל. פיקט פרש מהמרוץ, וויילדר ויתר על תוכניותיו לרוץ לסנאט.
ב-1985 נבחר ויילד בהפרש קל למשרת סגן המושל ה-35 של וירג'יניה כמועמד הדמוקרטים וכשותפו למרוץ של התובע הכללי של המדינה, ג'רלד בלילס, שהתמודד על משרת המושל. בכך היה ויילדר לאפרו-אמריקאי הראשון שנבחר למשרה ציבורית מדינתית בווירג'יניה. בהיותו מודע לכך שהוא יזדקק לתמיכת הרוב הלבן של ציבור הבוחרים במדינה, הוא ניהל מסע בחירות שארך חודשיים ב"דרכים האחוריות" של המדינה, ביקר באזורים המרכזי והמערבי, הכפריים ברובם, של המדינה, וההיכרות שזכה לה בקרב ציבור הבוחרים הלכה וגדלה.
מושל וירג'יניה
בחירתו
במערכת הבחירות למשרת מושל וירג'יניה של 1989, מצא עצמו ויילדר במקום נוח בסקרי דעת הקהל שנערכו לפני מערכת הבחירות. את הנתון של התוצאה הצמודה ניתן לייחס למאמצים החזקים של קמפיין ההמרצה של הרפובליקנים. ויילדר היה גלוי לב בסוגיית זכות הבחירה החופשית להפלות מלאכותיות. כמה פרשנים האמינו שהבחירות הצמודות התקיימו בזכות אפקט בראדלי, והעלו את הסברה שמצביעים לבנים סירבו לומר לעורכי הסקרים שהם לא התכוונו להצביע עבור ויילדר. עקב כך, היו פרשנים שלעיתים קרובות כינו את אפקט בראדלי בשם "אפקט ויילדר".[8] בבחירות שהתקיימו ב-8 בנובמבר 1989 נבחר ויילדר כמושל לאחר שהביס את מועמד הרפובליקנים מרשל קולמן בהפרש קולות של פחות מחצי אחוז. הניצחון הדחוק הוביל לספירה חוזרת של הקולות, שבה אושרה סופית בחירתו של ויילדר.
במהלך תקופת כהונתו כמושל, פעל ויילדר לקידום יוזמות בתחומי הפשיעה והפיקוח על כלי נשק. הוא גם דאג למימון יוזמות בתחום התחבורה בווירג'יניה, וקידם בקונגרס יוזמות להקצאה מחדש של תקציבים לכבישים לטובת המדינות שהיו בעלות הצרכים הרחבים ביותר.[9] רוב פעילות הפיתוח בבניית בתי מגורים ועסקים התקיימו בצפון וירג'יניה ללא קבלת מימון פדרלי מספיק לשיפורים בתשתיות. הוא גם הצליח להעביר את נושא איגרות החוב המדינתיות לסיוע לעבודות השיפורים בתחבורה. במאי 1990 הורה ויילדר לסוכנויות הממשלתיות ולאוניברסיטאות בווירג'יניה להימנע מהשקעות בדרום אפריקה בשל מדיניות האפרטהייד שלה.[10]
ויילדר כשל בניסיונו להיכנס להסכם עם הוושינגטון רדסקינס לבניית האצטדיון שלהם בפוטומק יארד באלכסנדריה. הוא הסכים עם בעלי הקבוצה, ג'ק קנט קוק, על צורך בסובסידיה של 130 מיליון דולר מהמדינה. עם זאת, בית המחוקקים שינה את ההסכם והפחית את העלות למשלמי המיסים ל-40 מיליון דולר, החלטה שהובילה את קוק לבטל את ההסכם.[11]
מדיניות עונש המוות
במהלך תקופת כהונתו כמושל, פעל ויילדר על פי החוק לעונש המוות בווירג'יניה, זאת על אף התנגדותו לעונש זה כאשר כיהן בסנאט המדינתי.[12] 14 הוצאות להורג בכיסא חשמלי התקיימו במהלך תקופות כהונתו של ויילדר, כולל ההוצאה להורג השנויה במחלוקת של רוג'ר קית' קולמן (אנ'). בינואר 1994 המתיק ויילדר את עונש המוות של ארל וושינגטון הבן (אנ'), אדם בעל מוגבלות שכלית התפתחותית, למאסר עולם, זאת בהתבסס על ממצאי DNA שהעלו ספק בנוגע לאשמתו. בחוקי וירג'יניה קיימת מגבלת זמן קשיחה בנוגע לעיתוי שבו עדויות חדשות יכולות להיות מוגשות לאחר ההרשעה, אך ב-2000, בתקופת ממשלו של מושל אחר, בדיקת DNA נוספת הובילה לשלילת היותו של וושינגטון מבצע הרצח שעליו הוא הורשע. הוא זוכה סופית על ידי המושל ג'ים גילמור ושוחרר ממאסרו.[13]
לאחר כהונתו כמושל
בשל הגבלת הכהונה בחוקת וירג'יניה, לא היה ויילדר יכול להתמודד על תקופות כהונה שנייה כמושל, ובמקומו נבחר ג'ורג' אלן.
ב-30 במאי2004 הודיע ויילדר על כוונתו להתמודד על משרת ראש עירייתריצ'מונד. עד אותה שנה, הייתה מועצת העיר בוחרת את ראש העיר מבין תשעת חבריה. המהלך לשינוי שיטת הבחירות נחל הצלחה בנובמבר 2003, כאשר ציבור הבוחרים בעיר אישרו במשאל עם את בחירת ראש העיר בבחירות ישירות, כאשר כ-80 אחוזים מהקולות היו בעד השינוי. ויילדר היה תומך בולט במהלך זה.
ב-2 בנובמבר נבחר ויילדר לאחר שזכה ב-79 אחוזים מהקולות, והיה לראש העיר הראשון שנבחר בבחירה ישירה מזה 60 שנה. עם ניצחונו בבחירות, הוא הודיע על כוונותיו לטפל בשחיתות בממשל העירוני, והוציא מספר התראות למועצת העיר המכהנת עוד לפני כניסתו לתפקיד. ב-2 בינואר2005 הוא הושבע לתפקידו.
ויילדר היה חבר בקואליציית ראשי הערים נגד כלי נשק בלתי חוקיים,[15] קבוצה על-מפלגתית עם מטרה מוצהרת ל"הפיכת המרחב הציבורי לבטוח יותר באמצעות הוצאת כלי הנשק הבלתי חוקיים מהרחובות". בראש הקואליציה עמדו אז ראש עיריית בוסטון לשעבר תומאס מנינו, וראש עיריית ניו יורק לשעבר מייקל בלומברג.
ב-16 במאי2008 הודיע ויילדר על כוונתו שלא להתמודד לתקופת כהונה נוספות כראש העיר.
לאחר הקריירה הפוליטית
לאחר תום הקריירה הפוליטית שלו, היה ויילדר לפרופסור מחקר (Distinguished professor) בבית הספר לממשל ויחסי ציבור על שם ל. דאגלס ויילדר באוניברסיטת הקהילה של וירג'יניה (אנ').[16] הוא נוהג לכתוב מאמרים לעיתוני וירג'יניה.
ויילדר היה המייסד של מוזיאון העבדות הלאומי של ארצות הברית, ארגון ללא כוונת רווח שמושבו בפרדריקסבורג, וירג'יניה. הארגון גייס כספים וניהל מערכה מאז 2001 להקמתו של מוזיאון לאומי לעבדות באמריקה. ביוני 2008 ביקש ויילדר שלמוזיאון יוענק פטור ממס, בקשה שנדחתה.[17] מאותה עת, המיסים על הקרקע שיועדה למוזיאון לא שולמו, והנכס היה בסכנה של מכירה פומבית על ידי עיריית פרדריקסבורג.[18] בשל הבעיות הפיננסיות, הוערכו המיסים שלא שולמו עבור השנים 2009–2011 ביותר מ-215,000 דולר.ב-20 בספטמבר 2011 הגיש הארגון בקשה לפשיטת רגל. בראשית אותה שנה, סירב ויילדר להשיב על שאלות שהופנו מעיתונאים או מתורמי פריטים למוזיאון.[19]
ב-2012 סירב ויילדר לתמוך בברק אובמה, הנשיא השחור הראשון של ארצות הברית, בהתמודדותו על תקופת נשיאות שנייה. הוא ציין שבבחירות לנשיאות של 2008 הוא תמך באובמה, אך אמר שתקופת כהונתו של הנשיא בחדר הסגלגל הייתה מאכזבת. ויילדר לא תמך ביריבו של אובמה במערכת בחירות זו, מיט רומני, ומאוחר יותר הוא אמר שהוא קיווה שאובמה ינצח.[20]
ב-2015 פרסם ויילדר את האוטוביוגרפיה שלו, "בן וירג'יניה: החיים בזירה הפוליטית של אמריקה".[21]
במרץ 2018 הגיש ויילדר תביעה נגד ג'ון אקורדינו, ששימש כדקאן של הקולג' הקרוי על שמו של ויילדר, בשל הטרדתה של העוזרת האישית של ויילדר.[22] תביעה זו הובילה את אקורדינו להתפטר מתפקידו, הוא הוחלף באופן זמני על ידי סוזאן גודן, וויילדר ביטל את התביעה ארבעה חודשים לאחר הגשתה.[23]
במרץ 2019 הגישה סידני בלאק, סטודנטית שעבדה עם ויילדר, תלונה נגדו על הטרדה מינית בטענה שהוא אמר לה לאחר מעשה ההטרדה שאין עוד אפשרות לממן את משרתה באוניברסיטה.[24] ביולי אותה שנה, הגיע החוקר העצמאי מטעם האוניברסיטה שויילדר לא נישק את הסטודנטית ללא הסכמתה. בתגובה, סיפק ויילדר הכחשה מפורטת, שבה הוא הכחיש את קיומו של "מגע מיני ללא הסכמה" בינו לבין בלאק. בנוסף הוא הכחיש את מעשה הנקמה כלפיה כשאמר שמשרתה בוטלה. ויילדר גם טען שהחוקר התעלם מעדות סותרת, כולל טענתו שבלאק התקשרה אליו שמונה פעמים לאחר הלילה שבמהלכו הוא נישק אותה לכאורה, דבר שסביר שהיא לא הייתה עושה אם היא חשה מוטרדת או מאוימת. האוניברסיטה תכננה להחשיב את ממצאי החוקר ואת ההכחשה של ויילדר לפני החלטה על צעד כלשהו, אם יהיה.[25] ב-24 באוקטובר אותה שנה הודיע ויילדר שצוות הביקורת הפנימית של האוניברסיטה ניקה אותו מכל עוולה.[26]
דאגלס ויילדר באתר The Political Graveyard (באנגלית)
ביאורים
^האפרו-אמריקאי הראשון שכיהן כמושל מדינה בארצות הברית היה פינקני בנטון סטיוארט פינצ'בק, שהיה למושל לואיזיאנה מתוקף היותו סגן מושל המדינה לאחר הדחתו של המושל שתחתיו כיהן, אך לא נבחר לתפקיד בבחירות.
