PROFILPELAJAR.COM

דאגלס אדמס
Douglas Noël Adams
	דאגלס אדמס
לידה	11 במרץ 1952; קיימברידג', בריטניה
פטירה	11 במאי 2001 (בגיל 49); סנטה ברברה, קליפורניה, ארצות הברית
שם לידה	Douglas Noël Adams
מדינה	הממלכה המאוחדת
לאום	בריטי
מקום קבורה	בית הקברות הייגייט
מקום מגורים	סנטה ברברה, ברנטווד, לונדון, קיימברידג'
שם עט	David Agnew
עיסוק	סופר
מקום לימודים	בית ספר ברנטווד, קולג' סנט ג'ון
שפות היצירה	אנגלית
סוגה	מדע בדיוני, קומדיה, סאטירה
יצירות בולטות	הטרילוגיה בחמישה חלקים "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה (סדרת ספרים)"
תקופת הפעילות	מ-1974
בן או בת זוג	ג'ין בלסון (25 בנובמבר 1991–11 במאי 2001)
צאצאים	פולי ג'יין רוקט אדמס
פרסים והוקרה	פרס אינקפוט (1983); פרס דיטמאר (1980) ;
	douglasadams.com
חתימה

דאגלס נואל אדמס (באנגלית: Douglas Noël Adams‏; 11 במרץ 1952 – 11 במאי 2001) היה סופר מדע בדיוני אנגלי. ידוע כמחבר סדרת ספרי "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה".

בגיל 26 כתב אדמס סדרת 20 תסכיתי רדיו בשם מדריך הטרמפיסט לגלקסיה, ששודרו ברשת ה-BBC האנגלית בשנת 1978. פרקי הסדרה הפכו לספר בשם זה, שיצא לאור ב-12 באוקטובר 1979. הספר הצליח מאוד והפך לסדרת ספרי מדע בדיוני מהמצליחות בעולם. הספר השני בסדרה המסעדה שבסוף היקום הופיע בדיוק שנה לאחר מכן, באוקטובר 1980, והספר השלישי החיים, היקום וכל השאר יצא באוגוסט 1981.

ב-1981 הופקה ב-BBC סדרת טלוויזיה בת שישה פרקים באותו שם המבוססת על סדרת התסכיתים. בנוסף, כתב אדמס שני ספרים בסדרת עלילותיו של הבלש ההוליסטי, דירק ג'נטלי, ושני ספרים נוספים בסדרת מדריך הטרמפיסט לגלקסיה, "היו שלום ותודה על הדגים" (1984) ו"לא מזיק ברובו" (1992), החלק החמישי והאחרון.

אדמס פעל למען איכות הסביבה, ובפרט למען מינים נעלמים. במסגרת פעילות זו, כתב את הספר "הזדמנות אחרונה לראות".

דאגלס אדמס נפטר מהתקף לב ב-11 במאי 2001, בגיל 49. שנה לאחר מותו, בחודש מאי 2002, יצא לאור ספרו "סלמון הספק" ("The Salmon of Doubt"), המכיל סיפורים קצרים, מאמרים ומכתבים שנמצאו במחשביו. בשנת 2005 תורגם ספר זה לעברית.

ביוגרפיה

ילדות

אדמס נולד ב-11 במרץ 1952 בקיימברידג' שבבריטניה. אדמס, שהיה ידוע בכינוי DNA (ראשי התיבות של שמו), התגאה בעובדה שנולד שנה בלבד לפני שווטסון וקריק גילו את מבנה ה-DNA באותה עיר. המצב הכלכלי של משפחתו של אדמס היה "גרוע למדי", והם עברו מקיימברידג' לפאתי מזרח לונדון שישה חודשים לאחר הולדתו.

לאחר גירושיי הוריו (ג'אנט אדמס וכריסטופר דאגלס אדמס) בשנת 1957, עבר אדמס יחד עם אחותו סוזן, אמו והוריה של אמו, לברנטווד שבאסקס. סבתו של אדמס הפכה את ביתה למקלט לבעלי-חיים פצועים, שלפי דבריה הזיקו לאדמס, וגרמו לו להתקפי חום ואסתמה.

ב-1959 התחיל ללמוד בבית הספר ברנטווד, ונחשב לתלמיד מבריק. עם זאת אמר: "ימי בית הספר זכורים לי במעורפל. הם היו הדבר שהתרחש ברקע, כשאני ניסיתי להקשיב לביטלס". הגורם השני שהשפיע על אדמס היה מונטי פייתון. אחרי שנים של האזנה לתוכניות רדיו שלהם, הוא מתאר כהתגלות דתית את הרגע שבו הבין "שאנשים אינטליגנטיים יכולים להתבטא דרך צחוק - ובו בזמן להשתטות עד מאוד".

כאשר היה בן 13, התחתנה אמו בשנית, ועברה לגור בדורסט. בעקבות עזיבתה הפך אדמס מתלמיד יום בבית הספר לתלמיד פנימייה. את חייו בפנימייה תיאר כך: "נראה לי שהם מבלים יפה (תלמידי הפנימייה), ואכן נהניתי מאוד מחיי בפנימייה. יש בי חלק שאוהב לחשוב בחיבה על הפן המתבודד והמורד שבי, אבל מדויק יותר לומר שאני אוהב להתחכך כנגד איזה ממסד חמים ונעים. אין טוב מכמה איסורים שאפשר לבעוט בהם בנוחות."

עבודות ראשונות

חלק מכתביו המוקדמים של אדמס התפרסמו בזמן לימודיו, בבית הספר שבו למד (כגון מחזה סוף סמסטר שכונה "Doctor Which", והיווה סאטירה לסדרה "Doctor Who"). במסגרת בית הספר העניק לו המורה שלו לאנגלית, פרנק הלופורד, 10 מתוך 10 בכתיבה יצירתית. היה זה ה-10 מתוך 10 הראשון שנתן במשך כל קריירת הלימוד שלו. אדמס אמר שהוא זכר זאת במשך כל חייו, ושהדבר עזר לו להתמודד עם מחסומי כתיבה בהמשך.

בגיל 16 העלה אדמס עם כמה מחבריו את המחזה "יוליוס קיסר". לאחר ההופעה, התבדח אדמס על גובהו (אדמס התנשא לגובה של 1.83 מטר כבר בגיל 12, והפסיק לגדול כאשר היה בגובה של 1.96), ואמר שעדיף היה לו אחת הדמויות הייתה אומרת במקום המשפט: "ניפגש מתחת למגדל השעון", את המשפט: "ניפגש מתחת לאדמס".

אוניברסיטה

בשנת 1971, לאחר התיכון, עבר אדמס לאוניברסיטת סנט ג'ון בקיימברידג'. אדמס טען שבחר באוניברסיטה זו בעקבות אהבתו למונטי פייתון, ורצונו להצטרף ל-Footlights Dramatic Club בו היו בעבר כמה וכמה סופרים אנגלים. לאחר שלא הצליח להתקבל למועדון, התחיל לכתוב ולהופיע בהצגות תיאטרון עם ויל אדמס (אין קשר משפחתי) ומרטין סמית'. ביחד הם הקימו קבוצה בשם אדמס-סמית'-אדמס. לאחר מספר הופעות התקבל אדמס למועדון. בשנת 1974 סיים אדמס תואר ראשון בספרות אנגלית.

חייו הבוגרים

בשנת 1974, התפרסמו חלק מהדברים שכתב בזמן האוניברסיטה (לאחר עריכה), בטלוויזיה, בערוץ ה-BBC2. באותה שנה, עלתה בלונדון גרסה של ההצגה. גרהאם צ'אפמן, גיבור הילדות של אדמס וחבר בצוות מונטי פייתון, ראה את ההצגה ויצר איתו קשר. כשנפגשו ביקש צ'אפמן מאדמס עזרה בסיום תסריט שהיה צריך לגמור עד הצהריים. נוצרה ביניהם שותפות כתיבה קצרה, במהלכה, בין השאר, הרוויח אדמס זכויות כתיבה על הפרק ה-45 בסדרה "הקרקס המעופף של מונטי פייתון". הוא הרוויח את זכויות הכתיבה בזכות טיוטה שכונתה "Patient Abuse", ומספרת על אדם שנדקר על ידי אחות, וכאשר הוא מגיע אל הרופא שלו, בעודו מדמם מהבטן, זה נותן לו למלא מספר טפסים לפני שהוא מתחיל בניתוח (מכאן הוא לקח גם את הבדיחה על "הווגונים" בהמשך). אדמס עזר גם לתכנן את הפוסטר לסרט "מונטי פייתון והגביע הקדוש".

בנוסף, היו לאדמס שתי הופעות קצרות בעונה הרביעית של הסדרה של מונטי פייתון. פעם אחת, בתחילת פרק 42, בתפקיד רופא לבוש מסכה, ופעם שנייה, בפרק 44, כשהוא מעמיס טילים על עגלה הנהוגה בידי טרי ג'ונס.

בשנת 1975, אחרי שנפרד מצ'אפמן, נתקל אדמס בקשיים במכירת הדברים שכתב. הוא המשיך לכתוב מערכונים, אבל לא הצליח להתפרנס מכך. כתוצאה מהקושי להתפרנס כתסריטאי, עבד אדמס במגוון עבודות שונות ומשונות, כגון מנקה לולי תרנגולות, ושומר ראש של משפחתו של אחד משליטי קטר (עבודה אליה הגיע בעקבות מודעה בעיתון). בזמן העבודה כשומר ראש לקה אדמס בדיכאון, וכשנסע לבקר את אמו בחג המולד, נשאר אצלה במשך שנה.

ב-1978 יצאה סדרת הרדיו של מדריך הטרמפיסט לגלקסיה. ב-1979 יצאה גרסת הספר לתסכיתים. ב-1980 יצאה גרסה חדשה לתסכיתי הרדיו, יחד עם הספר "המסעדה שבסוף היקום", ספר המשך ל"מדריך". בשנים אלו כתב את הסיפורים ״כוכב הפיראטים״, ״עיר המוות״ (יחד עם גראהם ויליאמס) ו״שאדה״ (שמעולם לא הופק) לסדרת המד״ב דוקטור הו.

למרות כל הספרים המצליחים בשנות השמונים מצבו הכלכלי הידרדר. הוא הפסיק להפיק הנאה מהכתיבה, והתחיל להתעניין בגאדג'טים ובמאבק למען איכות הסביבה. לפי דבריו, הסיבה להתדרדרות הכספית היא זאת: "משלמים לך המון ואתה לא מרוצה, הדבר הראשון שאתה עושה הוא לקנות דברים שאתה לא צריך ולא רוצה - ובשביל זה אתה צריך עוד כסף". ב-1981 יצא "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" כסדרת טלוויזיה, אבל היא לא הצליחה כמצופה.

ב-1983 יצא הספר "The Meaning of Liff", שנכתב בעקבות משחק שנהג לשחק עם ג'ון לויד. במהלך המשחק, כל אחד אומר שם של עיר, והאדם השני צריך להמציא משמעות לאותה מילה (כך למשל, משמעות המילה "woking" היא "התחושה שאתה מרגיש כשאתה עומד במטבח ותוהה למה בדיוק באת לשם").

ב-1984 הוא סיים את "היו שלום ותודה על הדגים", הספר הרביעי בסדרת ה"מדריך". באותה שנה יצא גם משחק מחשב לפי הסיפור של מדריך הטרמפיסט. ב-1987 וב-1988 יצאו שני הספרים בסדרת דירק ג'נטלי, "סוכנות הבילוש של דירק ג'נטלי" ו"שעת התה הארוכה והאפלה של הנפש". ב-1987 הוציא אדמס משחק מחשב בשם "בירוקרטיה". ב-1990 הוא הוציא לאור את "הזדמנות אחרונה לראות" ספר העוסק בחיות נכחדות, ובמסעו של אדמס מטעם ה-BBC, יחד עם הזואולוג מארק קרווארדיין, לראות אותן בפעם האחרונה.

ב-1991 סיים לכתוב את "The Deeper Meaning of Liff" (ספר ההמשך לספר "The Meaning of Liff"). ב-1992 יצא "לא מזיק ברובו", הספר החמישי בטרילוגיה של מדריך הטרמפיסט לגלקסיה.

באמצע שנות ה-90 הפסיק לכתוב מכיוון שלפי דבריו: "נתקעתי לגמרי באמצע כתיבת רומן, ואפילו שזה נשמע כפוי טובה, המחשבה שאצטרך לחתום על אינספור ספרים עוררה בי כעס ודיכאון". ב-1997 הוציא משחק מחשב בשם "ספינת החלל טיטניק". ב-2002 יצא ספרו האחרון "סלמון הספק", שהורכב מקטעים שונים שכתב במהלך חייו, כולל חלק מתוך הספר השלישי של "דירק ג'נטלי" אותו מעולם לא סיים לכתוב.

אדמס היה אתאיסט^[1], ואף על פי שאינו מבטא עמדה זו בפירוש ב"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", ניתן לזהות בחלקים מכתיבתו עיסוק משועשע ולעיתים אירוני בענייני אלוהים ודת.

אדמס נישא ב-1991 לפרקליטה ג'ין בלסון, וב-1994 נולדה לזוג בת.

דאגלס אדמס נפטר ב-11 במאי 2001 מהתקף לב.

הנצחה

ב-9 במאי 2001, יומיים בלבד לפני מותו הפתאומי, נקרא אסטרואיד, אשר התגלה כבר ב-7 בפברואר 1998, על שם הגיבור המבולבל מסדרת מדריך הטרמפיסט לגלקסיה, ארתור דנט (שמו המדעי של האסטרואיד - 18610 Arthurdent).
ב-25 בינואר 2005, פרסם האיגוד האסטרונומי הבינלאומי רשימת גרמים שמימיים חדשים, הכוללת אסטרואיד חדש על שם דאגלס אדמס. שמו המדעי הוא 2001 DA42 אשר תואם את שנת הפטירה שלו, ראשי התיבות של שמו, והמספר הגורלי - 42.
ב-25 במאי חל יום המגבת לזכרו של אדמס, תאריך שנקבע כשבועיים לאחר תאריך פטירתו. ביום זה מעריצי הסופר ומוקירי זכרו לוקחים עימם מגבת לכל מקום שאליו הם הולכים. מקור המנהג בסדרת מדריך הטרמפיסט לגלקסיה, בה מתוארת המגבת כפריט בעל השימוש הרב ביותר שטרמפיסט יכול לשאת עמו בעת שיטוטיו ברחבי הגלקסיה.
ב-2006 הקדיש הביולוג והסופר ריצ'רד דוקינס את ספרו רב המכר "יש אלוהים?" לזכרו של אדמס.
קולדפליי הקדישו את השיר 42 לזכרו של דגלס אדמס.

ספרי "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה"

ערך מורחב – מדריך הטרמפיסט לגלקסיה (סדרת ספרים)

מדריך הטרמפיסט לגלקסיה (The Hitchhiker's Guide to the Galaxy") (1979")
המסעדה שבסוף היקום (1980) ("The Restaurant at the End of the Universe")
החיים, היקום וכל השאר (1982) ("Life, the Universe and Everything")
היו שלום ותודה על הדגים (1984) ("So Long and Thanks for All the Fish")
לא מזיק ברובו (1992) ("Mostly Harmless")

שלושת הספרים הראשונים בסדרה תורגמו לעברית על ידי מתי ונגריק ודנה לדרר; שני האחרונים תורגמו על ידי גבי פלג.

לאחר מותו השלים אואן קולפר ספר סיום לסדרה מתוך כתבי היד של אדמס, שמו של הספר הוא "ועוד משהו". הספר תורגם לעברית על ידי עמנואל לוטם.

כל הספרים בסדרה יצאו לאור בהוצאת "כתר".

הספרים בסדרה "דירק ג'נטלי"

סוכנות הבילוש של דירק ג'נטלי (Dirk Gently's Holistic Detective Agency") (1987"). תרגום לעברית: דפנה ארנולד-עמית. הוצאת כתר, 1989
שעת התה הארוכה והאפלה של הנפש (1988) ("The Long Dark Teatime of the Soul"). תרגום לעברית: עמנואל לוטם. הוצאת כתר, 1991.

ספרים נוספים

The Meaning of Liff (עם ג'ון לויד): בספר מופיעים שמות של יישובים, בעיקר באיים הבריטיים אך לא רק בהם, וניתנת להם משמעות חדשה, כך שישמשו לתיאור רעיונות שלא זכו למילה משלהם בשפה.
The Deeper Meaning of Liff (עם ג'ון לויד): גרסה מורחבת של The Meaning of Liff, ובה גם היישוב Ashdod (הלא הוא אשדוד), ששמו נבחר לתאר כל עצם שבו מעשן מקטרת מקיש במקטרתו כדי לרוקנה מאפר הטבק (אפר, באנגלית Ash).
הזדמנות אחרונה לראות (יחד עם מארק קרווארדיין): עוסק במינים הנמצאים בסכנת הכחדה. תרגום לעברית: ירון בן עמי, הוצאת ידיעות אחרונות, 2004.
סלמון הספק: תופסים טרמפים בגלקסיה בפעם האחרונה, תרגמה מרב זקס-פורטל, הוצאת כתר, 2005.

פרויקטים נוספים

ספינת החלל טיטניק, משחק מחשב שנוצר ונכתב על ידי אדמס.
ספינת החלל טיטניק, ספר שנכתב על ידי טרי ג'ונס ועלילתו מתבססת על משחק המחשב באותו השם.
מדריך הטרמפיסט לגלקסיה: הסרט, המבוסס על עלילתו של הספר הראשון בסדרת "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" יצא לאקרנים בארצות הברית, ב־29 באפריל 2005, ובישראל ב־12 במאי 2005.
בשנת 2009 פורסם הספר ועוד משהו... שנכתב על ידי אואן קולפר באישור אלמנתו של אדמס. מדובר בחלק שישי לסדרת ספרי מדריך הטרמפיסט לגלאקסיה.

בשנת 2016 הופיע עיבוד טלוויזיוני לסדרת הספרים סוכנות הבילוש של דירק ג'נטלי שהופק והופץ על ידי נטפליקס, על ידי BBC אמריקה (חברה-בת של ה-BBC) ומספר חברות נוספות. יוצר הסדרה הוא מקס לנדיס. עונה שנייה לסדרה הופצה במהלך 2017.