PROFILPELAJAR.COM

תל צפית (גת)

(למפת השפלה רגילה)

תל צפית (גת)

גת היא עיר המתוארת במקרא כאחת מחמש הערים הראשיות של הפלשתים אשר מקובל לזהותה כיום עם האתר הארכאולוגי תל צָפִית.

גת במקורות כתובים

גת מוזכרת לראשונה במקרא בספר יהושע כאחת מחמשת ערי סרני הפלשתים: ”מִן-הַשִּׁיחוֹר אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי מִצְרַיִם, וְעַד גְּבוּל עֶקְרוֹן צָפוֹנָה--לַכְּנַעֲנִי, תֵּחָשֵׁב; חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, הָעַזָּתִי וְהָאַשְׁדּוֹדִי הָאֶשְׁקְלוֹנִי הַגִּתִּי, וְהָעֶקְרוֹנִי, וְהָעַוִּים” (י"ג, ג'). גת מוזכרת בספר יהושע כאחת משלוש הערים בהן נותרו ענקים^[1].

בתחילת ספר שמואל מוזכרת גת בהקשר למלחמה של שמואל נגד הפלשתים:

”וַתָּשֹׁבְנָה הֶעָרִים אֲשֶׁר לָקְחוּ פְלִשְׁתִּים מֵאֵת יִשְׂרָאֵל לְיִשְׂרָאֵל מֵעֶקְרוֹן וְעַד גַּת וְאֶת גְּבוּלָן הִצִּיל יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים” (שמואל א', ז', י"ד)

בהמשך מוזכרת גת במסלול הבריחה של הפלשתים מעמק האלה לאחר מות גוליית:

”וַיָּקֻמוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וַיָּרִעוּ וַיִּרְדְּפוּ אֶת הַפְּלִשְׁתִּים עַד בּוֹאֲךָ גַיְא וְעַד שַׁעֲרֵי עֶקְרוֹן וַיִּפְּלוּ חַלְלֵי פְלִשְׁתִּים בְּדֶרֶךְ שַׁעֲרַיִם וְעַד גַּת וְעַד עֶקְרוֹן” (שמואל א', י"ז, נ"ב)

בהמשך ספר שמואל א' מוזכרת גת כעירו של אכיש, אצלו התארח דוד בבורחו מפני שאול. בדברי הימים כתוב שדוד כבש את גת מיד פלשתים^[2], אולם המקבילה בשמואל כותבת שדוד לקח את "מתג האמה"^[3]. בספר מלכים א' מסופר שבימי שלמה ברחו לשמעי בן גרא עבדים לאכיש מלך גת^[4], ומכך ניתן להסיק שגת לא הייתה בשליטה ישראלית בתחילת ימי שלמה^[5]. מן התיאור המקראי כי גת ועקרון היוו את הגבול המזרחי של ארץ פלשתים, הגבול עם ממלכת יהודה.

גת מוזכרת גם במכתבי אל-עמארנה.

גת מוזכרת גם בספר תהילים כדוד המלך ברח משאול המלך לַמְנַצֵּחַ עַל יוֹנַת אֵלֶם רְחֹקִים לְדָוִד מִכְתָּם בֶּאֱחֹז אֹתוֹ פְלִשְׁתִּים בְּגַת.

מחקר

על פי הממצאים הארכאולוגיים בתל צפית, תפסה גת את מקומה של עקרון כעיר הפלישתית המרכזית בתחילת המאה ה-9 וחרבה בסוף המאה ה-9. ראיה נוספת לכך היא מנבואת הפורענות על פלשתים בפרק א של ספר עמוס, שם מוזכרות רק ארבעת ערי הפלשתים האחרות ללא גת, כי היא חרבה ואין מעמדה כעיר פלישתית גדולה. לאחר חורבנה לא חזרה עוד גת לגודלה וכוחה וסופחה כנראה לאשדוד. השערה זו נגזרת מכתובת סיכום של סרגון השני משנת 707 לפנה"ס. בכתובת מסופר כי סרגון השני עולה על אשדוד מאחר ששליטה מרד באשור והוא מספר: "על אשדוד, גת ואשדוד ים צרתי" - אשדוד ים הייתה עיר הנמל של אשדוד (שממוקמת ארבעה קילומטר מזרחית לחוף) ונשלטת ממנה. גת, יש לשער, נשלטה באופן דומה.

זיהוי המקום

במאה ה-19 הועלו השערות שונות לגבי מיקומה של גת. בשנת 1857 הציע הכומר ג'וזאיה לזלי פורטר לזהות את גת בתל צאפי (תל צָפִית, שיושב על שפת נחל האלה במקום מוצאו לשפלה) על סמך מסלול הבריחה של הפלשתים מעמק האלה לאחר מות גוליית, וזיהוי זה אומץ על ידי ארכאולוגים רבים^[6].

ויליאם מקלור תומסון זיהה את גת בבית גוברין על סמך "חורבת גת" בקרבת בית גוברין, פרשנות השם "בית גוברין" כ"בית הענקים" והקרבה למרשה^[7]. חוקרים אחרים דחו זיהוי זה כמרוחק מדי מהאזור הפלישתי^[8].

הארכאולוג ויליאם פוקסוול אולברייט שיער שגת נמצאת בתל עירני, בין השאר על פי עדות של הירונימוס שגת הייתה כפר גדול בדרך בית גוברין-עזה. בנוסף, סקר חרסים לא מצא בתל חרסים מהתקופה שלאחר התקופה הישראלית, דבר שתואם את הירידה של גת מגדולתה בסוף התקופה הישראלית. לעומת זאת, קרל אליגר וגאלינג טענו שתל עירני קטן מכדי להיות עיר ראשית כמו גת וזיהו את גת בתל צפית^[9]. בהתאם לעמדה המקובלת של אולברייט נקבעו השמות של קיבוץ גת וקריית גת, הסמוכות לתל עירני, בשם גת פלשתים. אולם החפירות בתל עירני, בשנים 1956–1962 העלו ממצא דל בלבד מן התקופה הפלישתית, והפריכו את הטענה שמדובר בגת פלשתים. בעקבות זאת, הציע יוחנן אהרוני לשוב אל הזיהוי של גת בתל צפית^[10]. שמואל ייבין דחה זיהוי זה. לטענתו, תל צפית היא חלק מקשת של מבצרים המגינה כלפי מערב ועל כן אינה יכולה להיות העיר הפלישתית גת^[11]. רות עמירן בצעה שתי עונות חפירה בתל נגילה בשנים 1962-1963 והגיעה למסקנה שהיא אינה גת^[12]^[13].

הזיהוי של גת בתל צפית הייתה לגישה המקובלת^[14], הגם שבניגוד לעקרון, אשדוד ואשקלון הזיהוי אינו נחשב וודאי^[15].

לקריאה נוספת

אהרון מאיר. עשר שנים לחשיפתה של גת פלשתים המקראית, קדמוניות 133, 2007, עמ' 15 - 25.
אהרון מאיר. מה בין גת פלשתים לירושלים המקראית? היבטים נבחרים והשלכות לשחזור ההיסטוריה של א"י בתקופת הברזל ב-1, בתוך: א. ברוך וא. פאוסט (עורכים), חידושים בחקר ירושלים 10. רמת-גן, 2005, עמ' 51 - 62.