אורכו של הגשר כ-130 מטר וגובהו המרבי מעל האפיק כ-12 מטר. הוא עשוי קורות פלדה כפולות המחוברות ביניהן בחיזוקים ממוסמרים, מונח בקצותיו על תמיכות בטון, ונשען על שבעה זוגות של עמודי פלדה בקוטר 1.3 מ' המלאים בבטון, מחוזקים ביניהם במסגרת פלדה ומונחים על יסודות בטון. המפתח בין מרכזי העמודים נע בין 3.30 מ' במקומות הנמוכים (חמישה זוגות עמודים) ל-5.50 מ' באזורים הגבוהים (שני זוגות עמודים), והמרחק בין העמודים 16 מ'. תכנונו של הגשר נעשה על ידי מחלקת הרכבות המצרית (E.S.R – Egyptain State Railway) בקהיר.
מצפון לגשר בנו הבריטים סוללה זמנית ששימשה את הרכבת עד סיום בניית הגשר. הרכבת הראשונה בין רפיח ובאר שבע עברה ב-8 במאי1918 על גבי הסוללה הזמנית. עם השלמת בניית גשר הברזל ב-30 ביולי1918 הוסטה התנועה לגשר והסוללה ננטשה[2]. ממזרח לגשר ניתן עדיין לזהות את מסלול הרכבת על בסיס סוללות ומחפורות שקיימות בשטח.
ב-1923 תכננה מחלקת ההנדסה של הרכבת המנדטורית את חיזוק תמוכות הגשר במסגרת הכוונה להחליף את הקטר שנע על הקו בקטר אמריקאי חדש מדגם "בולדוין" שהיה כבד יותר[3]. בסופו של דבר לא יצאה התוכנית אל הפועל והקטר הישן המשיך לפעול על הקו עד סגירתו ב-1927.
מתחם הגשר הוא חלק מפארק סיירת שקד ובקצהו המזרחי של הגשר ניצבת אנדרטה לזכר חללי הסיירת.
הפארק וגשר הרכבת הגדול על קורות המתכת שלו הם הקשר והגשר בין ותיקי הסיירת לבין מפקדי ולוחמי חטיבת גבעתי והמשפחות השכולות, המובילים את רוח חזונם של ותיקי הסיירת.
