גריגורי איוואנוביץ' פטרובסקי (ברוסית: Григо́рий Иванович Петро́вский; 4 בפברואר 1878[1] – 9 בינואר 1958) היה מהפכן קומוניסטי ופוליטיקאי באימפריה הרוסית ולאחר מכן בברית המועצות. פטרובסקי כיהן קומיסר עממי (מקביל לשר) הפנים של רוסיה הסובייטית ב־1917 - 1918, יושב ראש הוועד הפועל של אוקראינה הסובייטית, בין 1922–1938 היה יושב ראש הוועד הפועל המרכזי של ברית המועצות מטעם הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית. בשנת 1939 הודח מכל תפקידיו הבכירים, אך לא נעצר (בניגוד לבכירים אחרים שהודחו מתפקידיהם באותה תקופה).
קורות חיים
פטרובסקי נולד בעיירה פצ'נגי בפלך חרקוב לאב חייט ואם עובדת מכבסה. בגיל 3 התייתם מאביו. מגיל 11 התחיל לעבוד, כדי לעזור בפרנסת המשפחה. מגיל צעיר החל להיות פעיל בתנועת הפועלים. בגיל 20 הצטרף למפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית. נעצר כמה פעימים על ידי המשטרה בשל מעורבותו בארגון שביתות של פועלים. בשנת 1905 מונה למזכיר הוועד של המפלגה בעיר יקטרינוסלב. בשנת 1912 נבחר לדומה הממלכתית מטעם פועלי העיר יקטרינוסלב. בדומה היה ליושב ראש סיעת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, העלה הצעות חוק למתן זכות שווה לשפה האוקראינית במשרדי הממשלה שהיו בשטחה של אוקראינה. לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה נעצר על ידי המשטרה ביחד עם שאר חברי סיעתו בהוראה ישירה של צאר ניקולאי השני. המעצר בא לאור התנגדות חברי הסיעה למלחמה. פטרובסקי ושאר חברי הסיעה נידונו לגלות ביקוטיה.
לאחר מהפכת פברואר, ב-1917, התמנה לקומיסר של יקוטיה, אך מהר מאוד עזב את האזור ועבר תחילה לדונבאס ולאחר מכן לפטרוגראד. לאחר מהפכת אוקטובר מונה לקומיסר עממי (שר) לענייני ביטחון פנים. היה בין מקימי ארגון צ'קה. בשנים 1918 - 1920 היה יושב ראש הוועד הפועל של אוקראינה הסובייטית. בשנת 1922 חתם מטעם אוקראינה על הכרזה להקמת ברית המועצות. משנת 1922 ועד 1938 מילא תפקיד של יושב ראש הוועד הפועל המרכזי של ברית המועצות מטעם הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית. במקביל, היה פעיל בקומינטרן. בינואר 1938, לאחר ביטול הוועד הפועל המרכזי של ברית המועצות, מונה לסגן יו"ר נשיאות הסובייט העליון של ברית המועצות.
במהלך תקופת הטיהורים במפלגה (1939-1935) פטרובסקי לא נעצר ולא נחקר (וזאת בניגוד לרובה המוחלט של הגוורדיה הבולשביקית הוותיקה שחוסלה בידי סטלין באותן שנים). אבל במאי 1939 הודח מתפקידו כסגן יושב הראש של הסובייט העליון באשמת חוסר ערנות - "לא זיהה בזמן את אויבי העם הרבים שעבדו בסביבתו". במשך כחצי שנה היה מובטל, עד שחברו לסיעה בדומה הממלכתית (בתקופת האימפריה הרוסית) מצא לו תפקיד במוזיאון המהפכה במוסקבה. פטרובסקי עבד במוזיאון עד לשנת 1950 ואף התגורר בבית על הגדה במוסקבה. לאחר מותו של סטלין ב־1953, הוא שב להופיע בכנסים מפלגתיים, היה אורח קבוע בכנסים של וותיקי המפלגה הקומוניסטית. פטרובסקי היה אורח הכבוד בוועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, בה נשא ניקיטה חרושצ'וב את הנאום הסודי, שבו האשים את סטלין במדיניות של דיכוי.
פטרובסקי מת בדירתו במוסקבה בינואר 1958, ונטמן בבית הקברות של חומת הקרמלין.
משפחתו
גריגורי פטרובסקי נישא פעמיים. הוא היה אב לשלושה ילדים (שני בנים ובת) - כולם מאשתו הראשונה. בנו הבכור, לאוניד פטרובסקי (1897 - 1941), היה גנרל בצבא האדום, נפל בקרב ליד ז'לובין באוגוסט 1941. בנו השני, פיוטר פטרובסקי (1899 - 1941) היה, כמו אביו, פעיל בכיר במפלגה הקומוניסטית. הוא נעצר ב־1937, נידון ל־15 שנות מאסר והוא להורג ב־1941. בתו, אנטונינה, הייתה נשואה לפקיד מפלגתי בכיר, אשר הוצא להורג בשנת 1937.
הנצחת זכרו
פטרובסקי, זכה להנצחה עוד בחייו : בשנת 1926 שמה של העיר יקטרינוסלב שונה לדניפרופטרובסק (שילום של שם הנהר דניפרו ושם משפחה "פטרובסקי"), בשנות ה-30 רובע פודיל בקייב נקרא "רובע פטרובסקי" (ב-1939 הוחזר שמו המקורי של הרובע), תחנת רכבת פטרובקה בקייב, מפעל לייצור חומרי נפץ במחוז לוהנסק גם נקרא על שמו של פטרובסקי.
גם לאחר מותו, למרות היותו דמות שולית וחסרת השפעה ממשית על הפוליטיקה הסובייטית, הונצח פטרובסקי באופן די מורחב ביחס לאדם במעמדו: על שמו נקראו 4 יישובים באוקראינה (בנוסף לעיר דנפרופטרובסק), רחובות וכיכרות ב-24 יישובים (באוקראינה וברוסיה של ימינו), 7 מפעלים, פסלים בדמותו הוצבו בקייב, דונצק ובעיר דנפרופטרובסק. על שמו נקראו פארקים והיכלי תרבות.
בשנים 2015 - 2016, במסגרת דה-קומוניזציה באוקראינה, שונו שמות כל האתרים שנקראו על שמו של פטרובסקי. פסלים שלו בקייב ובדנפרופטרובסק הוסרו. רק ברוסיה ובשטחים שבשליטה הרוסית באוקראינה, הרחובות, שנקראו על שמו נשארו ללא שינוי. גם פסלו של פטרובסקי בדונצק עדיין עומד.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
