גיטה קליין, נולדה ב־20 בספטמבר 1899 בהונגריה ללוטי זוננברג ואיגנץ קליין.[2][3] אביה היה בעל מפעל לנעליים ואימה עקרת בית. ייתכן שהיא למדה אצל הצלם שזקלי אלאדאר ואז נסעה לווינה ולייפציג כדי להמשיך בהכשרתה.[4][3] באופן לא רשמי היא למדה מאומני צילום כמו ארגי לנדאו, אולגה מטאיי ואילקה רוואי.[5] אין הרבה מידע ביוגרפי על ראשית חייה וידוע כי הייתה צאצאית למשפחה עשירה. היא התגלתה לאחר שהגיעה לאיטליה בחופשה וצילמה תצלום של תינוק שפורסם ברחבי איטליה ושימש את תעמולת המפלגה הפשיסטית.[6]
קריירה
בשנת 1924 עברה קליין לאיטליה והיה מעורבת במהרה בקבוצת האמנים והאינטלקטואלים ההונגרים החיים בפירנצה.[3] היא נודעה בזכות צילום דיוקנאות.[7] היא ריטשה במיומנות את תמונותיה והתאמצה מאוד כדי להסתיר את השיפורים שלה בתמונות, כגון השחזת פרטים והגדלת ניגודיות האור.[8] לאחר שלמדה איטלקית, היא פתחה סטודיו בויאלה מילטון 13, בפירנצה בסביבות 1927, ומאותה עת החלו להופיע דיוקנאות של אריסטוקרטים שצילמה. צילומיה משנת 1927, כוללים בין היתר דיוקנאות של הרוזנת אנה בוטורליין ותרזה מרטיני מרסקוטי, ומשנת 1928 היא צילמה את הברונית בונקורסה אליוטי.[9] היא החלה לפרסם תמונות במגזיני אופנה בשם גיטה קארל.[10] סיפור נוסף שייתכן ואינו נכון וכנראה סופר בהגזמה על ידה הוא כי לאחר שצילמה את סופיה, נסיכת פרוסיה, היא עודדה את קארל לנסוע לרומא,[11] והציגה אותה בחצר המלוכה. ברומא היא התחרתה עם הצלמת הבריטית אווה בארט על שטחי פרסום בעיתונים.[3]
אף על פי שהמשיכה לתחזק סטודיו בפירנצה, עד 1930, הקימה קארל סטודיו לצילום נוסף ברומא בשנת 1932,[14] שנמצא בפיאצה דל פופולו מספר 3.[15] בשנת 1933 היא צילמה את חתונת בתה של צרפתי פיאמטה לבן זוגה ליביו גטאני, וכעבור שנתיים צילמה תצלומים של ילדם הראשון, רוברטו.[16] במשך מספר שנים לאחר מכן, עד שבארט פרשה בשנת 1937, היו שתי הנשים ידועות כמתחרות על אותם לקוחות.[13] באותה שנה צילמה קארל סדרת דיוקנאות של מוסוליני,[17] שהיו שונים לגמרי מהתמונות קודמות שלו. בתצלומיה של קארל הוא הוצג זוהר כמעט כמו שחקן הוליוודי, כאינטלקטואל מעודן, כשההתייחסות היחידה לפוליטיקה הייתה תג של המפלגה הפשיסטית הלאומית על על חולצתו.[18] בשלב זה, קארל הייתה לצלמת המבוקשת ביותר ברומא.[19]
בתחילת מלחמת העולם השנייה, בשנת 1938, הייתה קארל תחת פיקוח המשטרה, אך מערכת היחסים שלה עם אנשים רמי מעלה אפשרו לה להישאר במדינה, למרות מוצאה היהודי.[דרוש מקור] לאחר סיום המלחמה, היא המשיכה לצלם תמונות של אנשי חברה רבי עוצמה ובשנת 1959 ויתרה על אזרחותה ההונגרית וקיבלה אזרחות איטלקית.[דרוש מקור] הדיוקן הרשמי האחרון שלה היה של האפיפיור יוחנן העשרים ושלושה בשנת 1960. בשנת 1969, היא תרמה כ-50,000 תשלילים של הארכיונים שלה אל מרכז המידע "פרניה" אשר לאחר מכן אוחדו לחברת 3M במילאנו ואז עלתה לישראל.[3]
מוות והנצחה
קארל נפטרה ב־8 בינואר 1972 בחיפה ונשכחה במידה רבה. ייתכן בגלל סיבות אידאולוגיות.[20] בעשור השני של מאה ה-21, התחדש העניין בטכניקות הצילום שלה. בשנת 2011 התפרסמה ביוגרפיה, "גיטה קארל" בהונגרית[21] ובעקבותיה בשנת 2013 פרסם רוברטו דוליו ביוגרפיה, "Un ritratto mondano", ביוגרפיה הבוחנת מחדש את חייה. [22] לאחר הוצאת הספר הוצגה תערוכה מעבודותיה.[22] בשנת 2011 הוצגה תערוכה בז'נבה, אשר החלה במצגת של המוזיאון הלאומי של הונגריה, המציינת את הפעם הראשונה שעבודותיה של קארל הוצגו במולדתה. תערוכת נוספת אשר התקיימה בשנת 2013 ברומא העריכה את ההשפעות של וולט דיסני והוליווד על יצירתה של קארל.[22]
"'A lélek fénye' – Ghitta Carell portréi" ["Light of the Spirit" – portraits of Ghitta Carell]. mazsihisz.hu (בהונגרית). Budapest, Hungary: Magyarországi Zsidó Hitközségek Szövetsége. 29 במאי 2011. אורכב מ-המקור ב-6 בדצמבר 2018. נבדק ב-6 בדצמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
