גדרון גומא

קריאת טבלת מיוןגדרון גומא
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: ציפורי שיר
תת־סדרה: דמויי־דרור
משפחה: גדרוניים
סוג: Cistothorus
מין: גדרון גומא
שם מדעי
Cistothorus stellaris
‏נאומן, 1823
תחום תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גדרון גומא (שם מדעי: Cistothorus stellaris) הוא ציפור שיר קטנה במשפחת הגדרוניים. נפוץ באופן נרחב בצפון אמריקה. הוא נמצא לעיתים קרובות בשטחי מרעה וכרי דשא שם הוא מקנן בעשבים הגבהים וניזון מחרקים.

תיאור

גדרון גומא הוא ציפור שיר קטנה יחסית. אורכו 10–12 ס"מ (4.7-3.9 אינץ'), משקלו 7–10 ג' (0.35-0.25 אונקיה). ומוטת כנפיו 12–14 ס"מ (5.5-4.7 אינץ')[2].

לנקבות ולזכרים יש את אותו ניצוי אך הזכרים מעט גדולים יותר[3]. ראשם וגבם חומים בגוון שחום עם שחור ולבן[3][4]. יש להם גבת עין בצבע צהבהב חום חיוור וקשתית חומה[3]. גבם כתום וזנבם חום עם שחור וכך גם כנפיהם. יש להם גרון לבן ובטן בצבע חום בהיר[3][4]. מקורם ארוך ודק[4], ואורכו בממוצע 6.95-6.77 מ"מ[3] הלסת העליונה של המקור חומה, ואילו הלסת התחתונה צהובה. יש להם רגליים וכפות רגליים ורודות[3]. הצעירים דומים באופן כללי למבוגרים אך יש להם פחות פסים על הראש והעורף והחזה שלהם חיוור יותר ממבוגרים[3][4]. ניתן להבדיל ביו גדרון הגומא לגדרון הביצה (Cistothorus palustris) על פי גודלו הקטן יותר, כתר מפוספס ושיר שונה[3].

תפוצה ובית גידול

תפוצה

במהלך עונת הרבייה הם נמצאים במחצית הדרומית של אלברטה וססקצ'ואן ובדרום אונטריו וקוויבק בקנדה ובארצות הברית, ממערב להרי האפלצ'ים, מהגבול הקנדי למיזורי וצפון ארקנסו. במהלך ההגירה והחורף הם נמצאים מהמחצית הדרומית של ארקנסו ועד טקסס ופלורידה[3].

בית גידול

גדרון גומא בצמחייה גבוהה

במהלך עונת הרבייה, גדרון הגומא בדרך כלל תופסים כרי דשא ושטחי מרעה רטובים[5][6][7][8]. עם זאת הם יכולים לחיות באזורים רטובים יותר כמו ביצות[9], ובתי גידול יבשים יותר כגון ערבות יבשות[7]. הם מעדיפים אזורים עם עשבים צפופים וגבוהים כדי לבנות את הקנים שלהם[5][10][11].

במהלך החורף, ניתן למצוא גדרוני גומא נודדים במגוון בתי גידול כל עוד יש מספיק חרקים לאכול[12][13]. לדוגמה הם יכולים להימצא בכרי דשא[3], ביצות[3], וביצות כבול[3].

התנהגות

ווקאליזה

קריאות גדרון גומא נמשכת בדרך כלל 2-1.5 שניות ומתחילים עם 3–4 תווים גבוהים או רסיסי סטקטו ואחריו סדרה של ריטוטים[3][4]. בעוד שזכר ונקבה יכולים ליצור שיחות, רק הזכרים שרים[3]. זכרים שרים משלהי החורף ועד תחילת האביב בשטחים שאינם שטחי רבייה ולאורך כל עונת הרבייה כדי למשוך בני זוג[3][14]. הם שרים גם במהלך היום וגם במהלך הלילה[3]. בעוד שזכרים בדרך כלל שרים כדי למשוך נקבות, הם יכולים גם לענות לקריאה של זכרים אחרים. זכר בדרך כלל יענה לזכר השני עם סוג קריאה שונה ולעיתים קרובות ישנה את סוגי השיר במהלך האיטראקציה. שני הזכרים בדרך כלל גם שרים מהר יותר במהלך הנגינה. ההשערה היא שהם עושים את זה כדי לשלוח את כמות הגירויים המרבית למאזין בין אם זה זכר או בן זוג פונטנציאלי[14].

אלתור

גדרון הגומא מאלתר את שיריו במקום ללמוד אותם מציפורים אחרות. תצפיות במעבדה ובשטח הראו שלזכרים יש טווחים גדולים של שירים ייחודיים בנפרד וכי שיריהם היו חיקויים גרועים של אותם דפוסי שיר. היה גם מעט מאוד שיתוף שירים בקרב זכרים. הווריאציה הגדולה הזו נובעת מהמגמה של גדרוני הגומא הצפון אמריקאים לנוע לעיתים קרובות. גדרוני גומא בצפון אמריקה הם מתרבים נודדים לעומת קרוביהם היושבים במרכז ובדרום אמריקה[15]. הם מתרבים במקומות בהם זמינים כרי דשא, ושטחי מרעה לחים והם עשויים שלא לחזור לאותם מיקומים בשנה הבאה אם התנאים אינם מתאימים[15]. יתרה מזאת, ציפורים בוגרות עשויות להחליף מיקום לאחר גידול קבוצת צאצאים ראשונה לאזורים רטובים יותר. לכן יש הרבה תנועה וערבוב של אוכלוסיות ולציפורים אלו רק לעיתים נדירות יש את אותו שכן פעמיים. לכן, אין בחירה לחיקוי מדויק של הציפורים השכנות ומתעוררות וריאציות בקריאות הזכרים. יתרה מכך, מיכוון שהשירים שלהם משתנים בצורה כל כך טבעית, זה מקטין את השונות הכוללת בקנה מידה גאוגרפי גדול, וגדרונים מכל רחבי צפון אמריקה יכולים לתקשר אחד עם השני ללא קשר מאיזו אוכלוסייה הם הגיעו[15].

תזונה

גדרון גומא מחפש מזון על הקרקע עבור חרקים ועכבישים[10][11]. הם אוכלים סוגים רבים של חרקים כמו עש, זבובים וחגבים[11].

נדידה

גדרון הגומא נודד למרחקים קצרים[3], והוא נודד לילה[16][17]. הם עוזבים את שטחי החורף שלהם בין תחילת אפריל לאמצע מאי ובדרך כלל הם מגיעים למקומות הרבייה שלהם בין אמצע אפריל לאמצע מאי. הם בדרך כלל יעזבו את שטחי הגידול שלהם כאשר הכפור פוחת משמעותית את שפע החרקים[10]. הם יוצאים בכל מקום מאוגוסט בחלק הצפוני של תפוצתם עד סוף אוקטובר במדינות המרכז כדי להגיע לשטחי החורף שלהם החל בתחילת ספטמבר[3].

נדידת רבייה כפולה

ישנן כמה עדויות לכך שחלק מגדרוני הגומא עשויים לעבור נדידה שנייה במהלך עונת הרבייה כדי להתרבות במיקום שני. גדרוני הגומא נצפו מגיעים ומתרבים מאמצע עד סוף הקיץ במישורים המרכזיים של ארצות הברית באיווה, שם הם נעדרו בעבר בתחילת הקיץ[7][14]. עם זאת, למעשה לא ידוע אם הציפורים הללו התרבו במקום אחר בעבר. ישנן מספר השערות המסבירות את ההגירה השנייה הפונטנציאלית הזו. אחת ההשערות היא שהציפורים הללו מגיעות מהחלק הצפוני של תפוצתן, שם הקיץ הקצר יותר מונע מהן להטיל תטולה שנייה באותו מקום. השערה דומה נוספת היא שהציפורים הללו מגיעות ממקומות שונים שבהם התנאים הסביבתיים השתנו ולא התאימו עוד לגידול תטולה שנייה. השערה אחרונה היא שזכרים שלא הצליחו להתרבות במיקומם בקודם עוברים למישורים המרכזיים. לאחר מכן הם ימתינו לבואן של נקבות שעוברות מיקום וינסו להתרבות איתן[7].

רבייה

חלק מהזכרים הם פוליגמים בעוד אחרים מונוגמים[8][18]. זכרים פוליגמים בדרך כלל מצליחים יותר מזכרים מונוגמים מכיוון שהתרבות עם מספר נקבות מגדילה את מספר הצאצאים שלהם[8]. זכרים מגיעים מוקדם יותר מהנקבות לאתרי רבייה כדי לבסס טריטוריות[10] ואלה המגינים על טריטוריות עם יותר אתרי קינון ומזון מושכים בדרך כלל יותר נקבות[8]. הזכרים הם גם אלה שבונים את הקינים. הם בונים קנים מרובים המשמשים לקינון, כמעונות וכפתיונות לטורפים. לאחר מכן הנקבה תוסיף לקן שהיא בוחרת ביטנה של דשא ונוצות[8]. הקנים הם כדורים עגולים של דשא מיובש עם פתח עגול בצד. בדרך כלל הם בנויים בעשבים ובגמאיים כמטר או שניים מעל פני הקרקע או מים[6]. נקבות בדרך כלל מטילות שבע ביצים, אבל זה יכול להשתנות בין ביצה אחת לעשר שעליהן היא דוגרת במשך 12–16 ימים[6][8][10][18]. הביצים בצורת אליפסה ללא סימנים[6] וגודלה בממוצע 16 עד 12 מ"מ (0.63 על 0.47 אינץ')[6][18]. הגוזלים הצעירים הם אבקועים[3]. הנקבות עושות את רוב הטיפול וההאכלה ההורית בעוד הזכרים ממשיכים לבנות קינים ולחזר אחר נקבות אחרות (אם הזכר פוליגמי)[8][10]. עם זאת, גם זכרים יאכילו מדי פעם את הצעירים[10]. הצעירים עוזבים את הקן לאחר 11–16 ימים[10][18].

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גדרון גומא בוויקישיתוף
  • גדרון גומא, באתר GBIF (באנגלית)

הערות שוליים

  1. ^ גדרון גומא באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ "Sedge Wren Identification, All About Birds, Cornell Lab of Ornithology". www.allaboutbirds.org. Retrieved 2020-09-28.
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 "Sedge Wren - Birds of North America Online" birdsna.org. Retrieved 2017-10-06.
  4. ^ 1 2 3 4 5 Sibley, DA (2016). Sibley Field Guide to Birds of Eastern North America. New York: Alfred A. Knopf. pp. 302–303. ISBN 978-0-307-95791-7.
  5. ^ 1 2 Robert, Michel; Jobin, Benoît; Latendresse, Claudie; Giguère, Sylvain; Shaffer, François (2009). "Habitat use by Sedge Wrens in Southern Québec". Wilson Journal of Ornithology. 121 (2): 347-358. doi:10.1676/08-057.1. JSTOR 20616906.
  6. ^ 1 2 3 4 5 Bent, Arthur Cleveland (1948). Life histories of North American nuthatches, wrens, thrashers and their allies;order Passeriformes. Washington: U.S. Government. pp. 265–276. hdl:2027/uiug.30112101597810.
  7. ^ 1 2 3 4 Bedell, Paul A. (1996). "Evidence of dual breeding ranges for the Sedge Wren in the Central Great Plains" (PDF). Wilson Bulletin. 108 (1): 115-122. JSTOR 4163643.
  8. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Burns, Jeffrey T. (1982). "Nests, territories, and reproduction of Sedge Wrens (Cistothorus platensis)" (PDF). Wilson Bulletin. 94 (3): 338-349. JSTOR 4161644.
  9. ^ Manci, Karen M.; Rusch, Donald H. (1988). "Indices to distribution and abundance of some inconspicuous waterbirds on Horicon Marsh (Indices de Distribución y Abundancia de Aves Inconspicuas de Área Anegadiza Horicon)". Journal of Field Ornithology. 59 (1): 67-75. JSTOR 4513297.
  10. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Schramm, P.; Schramm, D.S.; Johnson, S.G. (1986). "Seasonal phenology and habitat selection of the Sedge Wren Cistothorus platensis in a restored tallgrass prairie" (PDF). Proceedings of the Ninth North American Prairie Conference. Fargo, North Dakota: Tri-College University Center for Environmental Studies. pp. 95–99.
  11. ^ 1 2 3 Walkinshaw, Lawrence H. (1935). "Studies of the Short-Billed Marsh Wren (Cistothorus stellaris) in Michigan" (PDF). The Auk. 52 (4): 362-369. doi:10.2307/4077509. JSTOR 4077509.
  12. ^ Brooks, Matthew E.; Stouffer, Philip C. (2011). "Interspecific variation in habitat preferences of grassland birds wintering in southern pine savannas". Wilson Journal of Ornithology. 123 (1): 65-75. doi:10.1676/10-039.1. JSTOR 23033484.
  13. ^ Butler, Adam B.; Martin, James A.; Palmer, William E.; Carroll, John P. (2009). "Winter use of South Florida dry prairie by two declining grassland passerines". The Condor. 111 (3): 511-522. doi:10.1525/cond.2009.080080. JSTOR 10.1525/cond.2009.080080.
  14. ^ 1 2 3 Kroodsma, Donald E.; Verner, Jared (1978). "Complex singing behaviors among Cistothorus wrens" (PDF). The Auk. 95 (4): 703-716. JSTOR 4085357.
  15. ^ 1 2 3 Kroodsma, D.E.; Liu, W.C.; Goodwin, E.; Bedell, P.A. (1999). "The ecology of song improvisation as illustrated by North American Sedge Wrens" (PDF). The Auk. 116 (2): 373-386. doi:10.2307/4089372. JSTOR 4089372.
  16. ^ Graber, Richard R. (1968). "Nocturnal migration in Illinois: different points of view" (PDF). Wilson Bulletin. 80 (1): 36-71. JSTOR 4159682.
  17. ^ Taylor, Walter Kingsley; Crawford, Robert L.; Kershner, Mark; Gravel, Sandy (1983). "House wren migration compared with other wrens: an emphasis on Florida". Journal of Field Ornithology. 54 (1): 17-28. JSTOR 4512783.
  18. ^ 1 2 3 4 Crawford, Richard D. (1977). "Polygynous breeding of Short-Billed Marsh Wrens" (PDF). The Auk. 94 (2): 359-362. JSTOR 4085101.