ב-20 בדצמבר2010 נכלא פאנאהי לשש שנות מאסר ונאסר עליו למשך 20 שנים להפיק סרטים, לכתוב תסריטים, או להעניק כל סוג של ריאיון לתקשורת באיראן ולתקשורת הזרה, כמו גם לעזוב את מדינתו. עוד קודם לכן, בפברואר 2010, איראן מנעה את השתתפותו בפסטיבל הקולנוע בברלין.[1]
קורות חיים
פאנאהי הוא בנו של צייר, הוא גדל באחד האזורים העניים של טהראן.
לאחר לימודי קולנוע בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה בטהראן, עשה כמה סרטים עבור הטלוויזיה האיראנית, היה עוזר במאי של עבאס קיארוסטמי בסרטו "דרך עצי הזית". על סרטו הראשון, "הבלון הלבן", זוכה פאנאהי בפרס מצלמת הזהב בפסטיבל קאן1995.
שניים מסרטיו עוסקים בנושא השוויון והיעדר החירות בחברה האיראנית: "המעגל" (אנ') (Dayereh, זוכה פרס אריה הזהב בוונציה בשנת 2000) וסרטו "זהוב ארגמן" (Talay Sorkh, זוכה פרס חבר השופטים "מבט מיוחד" 2003). שני הסרטים הוחרמו על ידי ממשלת איראן בגלל נושאיהם. "המעגל" דן במעמד הנשים באיראן ובמיוחד במעמדן של הזונות, ו"זהוב ארגמן" מספר את סיפורו של חייל ותיק במלחמת איראן–עיראק המתמודד מול חוסר הצדק החברתי.
"המראה" הוא סרט משנת 1997. זהו סיפורה של ילדה בת שש, שאמהּ לא באה לאסוף אותה מבית הספר והיא מתחילה ללכת לבדה בחזרה הביתה. כך מתעד פאנאהי את המציאות הקשה של רחובות טהראן, וגם מציג דיוקן של נשיות חזקה בהתהוותה, למרות שמדובר בילדה קטנה. הוא מביא את הסיפור מנקודת מבט ביקורתית על היחס הגרוע לנשים באיראן. הבמאי יוצר קשר בין המציאות לאמנות הקולנועית המתעדת אותה. הוא מייצר טשטוש תמידי בין הקולנוע העלילתי לתעודי.[2]
"זהוב ארגמן" משנת 2003, תסריט מאת עבאס קיארוסטאמי, הוא סיפורו של חייל שסובל מבעיות רפואיות שהחלו אצלו בזמן מלחמת עיראק-איראן, שעה שהוא עובד כשליח בפיצריה.
בשנת 2022 בית המשפט באיראן גזר שש שנות מאסר על פאנאהי, זאת לאחר שפרסם פוסטים שמבקרים את השלטון ואת מעצרו של במאי אחר, מוחמד ראסולוף. פאנאהי שוחרר מהכלא בשנת 2023 לאחר שביצע שביתת רעב.[5]
בספטמבר 2024, הסרט "The Witness" הוקרן בבכורה בפסטיבל הסרטים של ונציה ונמכר להפצה בבנלוקס ובמדינות כמו צרפת ואיטליה. הסרט בוים על ידי נאדר סעיבר ונכתב בשיתוף עם פאנאהי. הסרט עוסק במאבקה של אישה מבוגרת שמתעקשת לחשוף את האמת על רצח חברתה על ידי בעלה האלים, למרות שהמשטרה מסרבת לחקור והמשפחה שלה רוצה שהיא תשתוק. הסרט משקף את המאבק של נשים איראניות למען חירות, מאבק שהחל במהפכה האיראנית של 1978. הסרט מציג את המציאות באיראן, בה גם נשים מסורתיות ודתיות מנסות לשלוט בנשים אחרות, ולא רק גברים.[5]
