ויליאם בוניל היה גבר כבן 68, שהתגורר כ-13 חודשים בחדרשכור בבית ליד דרך בלקפריירס שברובע סאת'ק שבלונדון. בעל הבית הצהיר שלבוניל היו מבקרים זכרים תכופים, שבדרך כלל באו בזוגות, וחשדותיו התעוררו בשעות אחר-הצהריים של ה-29 באוגוסט1835, כשפראט וסמית' באו לבקר את בוניל.
בעל הבית טיפס אל נקודת תצפית חיצונית בלופט של בניין אורווה סמוך, שם היה יכול לראות מבעד לחלון את חדרו של בוניל, לפני שירד להסתכל, יחד עם אשתו, בחדר דרך חור המנעול. מאוחר יותר, לאחר שראה אינטימיות מינית בין פראט לסמית', בעל הבית פתח את הדלת כדי להתעמת איתם. בזמן העימות בין בעל הבית לפראט וסמית', בוניל לא היה נוכח בחדר. עם זאת, בוניל הגיע כעבור כמה דקות עם קנקן של בירת אייל. בעל הבית הלך להביא שוטר לבית וכל שלושת האנשים שהיו בבית נעצרו מיידית.[1]
המשפט וביצועו
פראט, סמית' ובוניל נשפטו ב-21 בספטמבר1835 באולד ביילי, בפני הברון גורני,[5]שופט שהיה לו את המוניטין להיות עצמאי ואקוטי, אך גם קשה.[6] פראט וסמית' הורשעו לפי סעיף 15 לחוק העבירות נגד האדם 1828 (אנ'), שהחליף את חוק מעשה סדום (אנ') מ-1533, ונידונו למוות.[7][8] ויליאם בוניל הורשע ונגזרו עליו 14 שנות גלות.[9][5] במשפט עצמו, מספר עדים העידו על אופיו הטוב של ג'יימס פראט,[1] אך אף אחד מהעדים לא התייחס או העיד על ג'ון סמית'.[5] הרשעתם של שלושת הגברים נשענה כולה על דבריהם של בעל הבית ואשתו, ללא כל ראיות נוספות. פרשנים מודרניים מטילים ספק בעדותם, בהתבסס על שדה הראייה הצר שמספק חור המנעול, ועל כך שחלק מהמעשים בלתי אפשריים מבחינה אנטומית.[10][11]
זהו הפשע היחיד בו לא נפגע אדם כלשהו, וכתוצאה מכך הוא דורש הוצאה קטנה מאוד כדי לבצע אותו באופן כל כך פרטי ולנקוט באמצעי זהירות שיהפכו את ההרשעה הזו לבלתי אפשרית. זהו גם פשע ההון היחיד שמבוצע על ידי גברים עשירים אך בשל הנסיבות שציינתי הם לא הורשעו אף פעם.
המקור באנגלית
It is the only crime where there is no injury done to any individual and in consequence it requires a very small expense to commit it in so private a manner and to take such precautions as shall render conviction impossible. It is also the only capital crime that is committed by rich men but owing to the circumstances I have mentioned they are never convicted.
אף על פי שוודגווד היה אדם דתי עמוק, הוא התנגד לדעה הרווחת של יחסי מין הומוסקסואליים גורמים לנזקים. במכתב, הוא ציין גם את העוול שככל הנראה רק גברים עניים ייתפסו בגלל זה. גם אם ייעצר אדם עשיר, יהיו לו את המשאבים לתת כספי ערבות ולברוח לחו"ל.[13][14] עם זאת, למרות מידת הסימפתיה, ווגווד תיאר את הגברים כ-"יצורים מושבעים" במכתב אחר.[15]
שני הגברים האחרים היו בקצה העליון של החדר. אחד מהם, שנראה בצורה לא מושלמת באור העמום, הגב כלפינו, והתכופף מעל האש, כשזרועו הימנית על חתיכת המעטפת, וראשו שקוע עליו. השני נשען על אדן החלון הרחוק ביותר. האור המלא נפל עליו והתקשר אל פניו החיוורות, הסמוקות ושיערו המוטרד, מראה שבאותו מרחק היה מזוויע. לחיו נח על ידו; ועם פניו מעט מורמות ועיניו בוהות בפראות לפניו, נראה שהוא התכוון באופן לא מודע לספור את הסדקים שבקיר הנגדי.
המקור באנגלית
The other two men were at the upper end of the room. One of them, who was imperfectly seen in the dim light, had his back towards us, and was stooping over the fire, with his right arm on the mantel-piece, and his head sunk upon it. The other was leaning on the sill of the farthest window. The light fell full upon him, and communicated to his pale, haggard face, and disordered hair, an appearance which, at that distance, was ghastly. His cheek rested upon his hand; and, with his face a little raised, and his eyes wildly staring before him, he seemed to be unconsciously intent on counting the chinks in the opposite wall.
— "A Visit to Newgate"
הסוהר שליווה את דיקנס בביטחון אמר לו כי השניים יוצאו להורג. 17 אנשים נידונו למוות במשפטי ספטמבר ואוקטובר של אולד ביילי בגין עבירות שכללו פריצה, שוד וניסיון רצח. ב-21 בנובמבר, בכפוף לזכות המלכותית לחסד, 15 איש קיבלו חנינה (השניים שלא קיבלו היו פראט וסמית').[18] על אף שהיו פסקי דין מוות לגברים בגין מעשי סדום, שהוחלפו מאוחר יותר להגליה לאוסטרליה,[19] פראט וסמית' לא קיבלו חנינה או הגליה לאוסטרליה, על אף שהוגשה בקשה שכזו למועצה המלכותית.[20]
פראט וסמית' נתלו בכלא ניוגייט בבוקר ה-27 בנובמבר. קהל הצופים, שתואר בדו"ח בעיתון, היה גדול מהרגיל.[21] זאת בשל שייתכן שתלייה זו הייתה הראשונה שהתרחשה בכלא ניוגייט לאחר כמעט שנתיים שלא נתלו במקום אנשים.[22][23]
בדו"ח ההוצאה להורג ב-The Morning Post (אנ')[2] נכתב כי כאשר הובלו הגברים אל הפיגום, הקהל החל לקטר, וזה נמשך עד לרגע הוצאתם להורג. ייתכן והקיטור היה בשל אי-הסכמת הקהל על ההוצאות להורג[10], או לחלופין על אי-הסכמת הקהל על מעשיהם לכאורה של שני הגברים.[24] על פי הדיווחים, ג'יימס פראט היה חלש מכדי לעמוד, והיה צריך להחזיק אותו זקוף על ידי עוזרי התליין בזמן שהתכוננו לתלות אותו.[2]
Cocks, Dr Harry (2010). Nameless Offences, Homosexual Desire in the 19th Century. I.B.Taurus & Co. ISBN9781848850903.
Cook, Matt; Mills, Robert; Trumback, Randolph; Cocks, Harry (2007). A Gay History of Britain: Love and Sex Between Men Since the Middle Ages. Greenwood World Publishing. ISBN1846450020.
Lauterbach, Frank; Alber, Jan (2009). Stones of Law, Bricks of Shame: Narrating Imprisonment in the Victorian Age. University of Toronto Press. ISBN0802098975.
Upchurch, Charles (2009). Before Wilde: Sex between Men in Britain's Age of Reform. University of California Press. ISBN0520258533.
^המקורות נותנים גילאים שונים לשני הגברים. על פי משפטם באולד ביילי, הם היו בני 30 ו-40. דו"ח עיתונאי עכשווי על הוצאתם להורג (The Morning Post, גיליון 20273, עמוד 4) קובע שהם היו בני 32 ו-34.
^ 1234Old Bailey Proceedings Online(אורכב 25.11.2018 בארכיון Wayback Machine) (www.oldbaileyonline.org, version 7.0, 26 December 2012), September 1835, trial of JOHN SMITH JAMES PRATT WILLIAM BONILL (t18350921-1934).
^בתקופה שבין 1810 ל-1835, נתלו 46 אנשים שהורשעו במעשי סדום ו-32 מתוכם נדחו. 716 נוספים נכלאו או נשפטו כעבירת קלון לפני שהוגבל השימוש בה ב-1816. (ראו: Lauterbach and Alber (2009), עמ' 49).
^עונש המוות היה חובה, אך על פי חוק עונש המוות 1823 (אנ'), הברון גורני היה יכול להמיר את עוונש דין המוות למאסר.
^"Central Criminal Court, Saturday, Sept. 26". The Times. No. 15906. London. 28 בספטמבר 1835. p. 4. {{cite news}}: (עזרה)
^זה קרה כ-13 שנה קודם לכן, ב-1822, כאשר פרסי ג'וסלין (אנ'), בישוף קלוגר (אנ') נעצר עם חייל בגין קיום יחסי מין בחדר פרטי בפאב בלונדון. למרות השערורייה הציבורית האדירה הזו, הוא הצליח לברוח לסקוטלנד ולחיות שם באנונימיות.
^פראט וסמית' היו האנשים היחידים שהוצאו להורג בכלא ניוגייט ב-1834–1836. התדירות החלקית והזמנית היה עשוי להיות מסיבות פוליטיות ובגלל שינוי בחוק. לפני 1834 הוצאו להורג יחידים בגין 20 עבירות שונות. אחרי 1836, רק רוצחים שהורשעו נתלו בכלא ניוייטג, עד לסיום ההוצאה להורג בפומבי ב-1868. ראו A history of London's Newgate Prison.
