ג'ורג' ברנרד אוניל (באנגלית: George Bernard O'Neill; 17 ביולי 1828 – 23 בספטמבר 1917), היה צייר ז'אנרים אירי פורה, משנת 1859 חבר במושבת האמנים קרנברוק.[1]
חייו ועבודתו
אוניל נולד בדבלין שבאירלנד, התשיעי מתוך חמישה עשר ילדים של פקיד בדבלין. הוא הגיע לאנגליה בשנת 1837, למד בבית ספר בוואליץ' והתקבל לבית הספר המלכותיים של האקדמיה בשנת 1845. הוא היה סטודנט מצליח, הציג באופן קבוע באקדמיה המלכותית משנת 1847 ואילך, וצבר מוניטין של צייר של סצנות נרטיב מקסימות. 'המייסד', שהוצג בשנת 1852, הפגין את מודעותו ליצירות של מאסטרים ישנים בשילוב עם הנושא המושך של ילד יתום.[2]
בשנת 1855 התחתן אוניל עם אמה קלקוט, בת דודתו של ג'ון קלקוט הורסלי. דרך נישואים אלה הוא נכנס למעגל האמנותי של הורסלי ובשנת 1859 התוודה למושבת האמנים קרנברוק. בשנה שלאחר מכן ג'ורג' ואמה שכרו בית עץ מימי הביניים,'בית וילסלי הישן', במרחק של כקילומטר אחד מהעיירה קרנברוק ושמרו עליה כבית קיץ ואולפן במשך שנים רבות. המקום הפך לתפאורה של רבים מציוריו של אוניל.
דרכו האמנותית של אוניל הייתה דומה לזו של תומאס ובסטר ופרדריק הארדי. את מערכת היחסים הקרובה בין אוניל להרדי ניתן לשפוט על פי ציורם הקטן 'ההפתעה' בו הרדי צייר את הפנים ואוניל – הדמות (גלריה לאמנות וולברהמפטון).
סצנות החיים הכפריים – תמימות, לפעמים עם הומור עדין, או סנטימנטליות, צבועות בקנה מידה ביתי קטן, פנו ללקוחות המעמד הבינוני. שיא הצלחתו היה בשנות 1850–1870, כאשר עבודותיו נאספו בשקיקה על ידי תעשייני מידלנדס ויזמי אזורים תעשייתיים אחרים במדינה. תחושה זו של הצלחה ציבורית התבטאה בציורו של אוניל 'דעת קהל', שהוצג באקדמיה המלכותית בשנת 1863 (בגלריה לאמנות לידס).
אוניל החזיק גם בית וסטודיו בלונדון, שם בילה את חודשי החורף בהשתתפות בחייה האמנותיים של הבירה. בשנות השבעים של המאה ה-19, יחד עם ג'ורג' הנרי בוטון, הוא התיידד עם ג'יימס מקניל ויסלר והציע לו תמיכה מוסרית בשנים 78–1877, אז ויסלר תבע את המבקר ג'ון ראסקין בגין הוצאת דיבה. אף שהשקפותיו האמנותיות של אוניל היו מנוגדות במובנים רבים לאלה של ויסלר, שניהן האמינו שמטרתו האסתטית של האמן נותנת תוקף ליצירת אמנות.
מרבית ציוריו של אוניל הקשורים למושבת קרנברוק נראים כמו תיאורים סנטימנטליים של ילדים ומשפחות כפריות, אך ייתכן שהם נועדו למטרה רצינית יותר:
"ניתן להשתמש בילדים כדי לפרסם את עוולות המערכת החברתית מבלי שנראה כי הם תוקפים את המבנה החברתי. ייתכן שהרפורמה תושג על ידי פניות למצפון באמצעות סנטימנט ולא על ידי טיעון מנומק וביקורת בעלת אופי פוליטי מדי."[3]
אם כן, ניתן לראות את דימויי הילדים של אוניל בהקשר לרומנים של דיקנס כחלק מהתנועות החברתיות של אותם ימים.
בעשורים שלאחר מכן חלה ירידה משמעותית באיכות עבודותיו ובפופולריות שלהן.
הוא נפטר בלונדון ב־23 בספטמבר 1917, חודשיים בלבד לאחר שנת 89 שלו, לאחר שלא הציג בתערוכה 24 השנים האחרונות לחייו.
גלריה
-
גיוס לחיל הים
-
ברוכים הבאים
-
ילדים בטאוור
-
נשיקת חג המולד
-
לא נשכח
-
שששש....
-
האסופי
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
_-_The_Foundling_-_N00618_-_National_Gallery.jpg)
