PROFILPELAJAR.COM

בריחת מוחות היא הגירה של פרטים משכילים, מאומנים ומיומנים ("הון אנושי"), למען עבודה (ובכלל זה מחקר) במדינות אחרות. לצד מושג זה מתקיים גם המושג גיוס מוחות (brain gain) המרכיבים יחדיו את התופעה של ניידות מוחות או זרימת מוחות (brain circulation או brain exchange), כחלק מהגלובליזציה. בהקשר זה, בריחת מוחות מתארת מצב שבו הגירת המשכילים היא בעיקר מהמדינה החוצה, ללא הגירה מקבילה של משכילים אל המדינה, מדובר על זרימה דו-כיוונית של מומחיות בין מדינת מוצא לבין מדינת יעד. במדינה בה הזרימה היא באופן חד לכיוון אחד, אפשר לדבר על בריחת מוחות ממנה או על גיוס מוחות אל תוכה – בהתאם לכיוון הזרימה^[1].

הן לבריחת המוחות והן לגיוס המוחות יכולות להיות השפעות חיוביות ושליליות על מדינות המוצא של העובדים המיומנים ועל מדינות היעד שלהם.

המונח "בריחת מוחות" (brain drain) נטבע בשנות ה-60 של המאה ה-20 כדי לתאר את ההגירה של מדענים מבריטניה לארצות הברית. בריחת מוחות פירושה אובדן התשואה על השקעתה של המדינה בחינוך, וכרוך בה גם נזק חברתי, ולכן מדינות הסובלות ממנה רואות בה בעיה חמורה. במושג "בריחת מוחות" המילה "בריחה" משמשת בדרך כלל בהשאלה, אך לעיתים מדובר בבריחה כפשוטה, למשל בריחת מדענים מאירופה בעקבות עליית הנאציזם.

הגורמים לבריחת מוחות

איינשטיין מקבל תעודה המאשרת את אזרחותו האמריקנית מידי השופט פיליפס פורמן בשנת 1940

לבריחת מוחות מספר סיבות עיקריות:

היעדר משרות פנויות, שמאלץ את העובד לעבור הסבה מקצועית אם אין ברצונו להגר.
שכר גבוה במידה משמעותית בארץ היעד.
תנאי מחקר או עבודה טובים יותר בארץ היעד. מחקר מדעי, בפרט במדעי הטבע, מצריך מעבדות יקרות, שבהיעדרן אין החוקר יכול לבצע את מחקרו.
אפקט טרום-תעסוקתי, קרי בזמן הלימודים האקדמיים. תוכניות חילופי סטודנטים למשל, גורמות לעיתים לסטודנט להגר לצמיתות לארץ בה למד, משום שגילה כי בה המקצוע אותו הוא לומד מוערך יותר, או מתוגמל יותר מבמדינתו הוא.
מפגע בריאותי או אנושי בארץ או אזור מגוריהם.
מהפכת המידע עוזרת למעבר קל בין מדינה למדינה, וכן גם החיפוש אחר עבודה מחוץ למדינה בה נמצא הפרט. טכנולוגיית התקשורת הקיימת והמתפתחת כיום מאפשרת לדבר וליצור קשר עם קרובי משפחה וחברים, בלחיצת כפתור וללא כל בעיה.

בריחת מוחות נרחבת נעשית לארצות הברית, וגם מדינות עשירות נוספות הן יעד מבוקש. לעומת זאת, מדינות מתפתחות פועלות לעיתים למניעת בריחת מוחות, באמצעות הקצאת תקציבים נוספים למחקר ותעשייה. כן נעשים לעיתים מאמצים לפיתוי של המהגרים להעתיק את מקום מגוריהם לארץ הולדתם. אחת הסיבות היא ההכרה בהפסדה של המדינה כאשר בוגרי האקדמיה שלה יוצאים לעבוד מחוץ לגבולותיה במקום לתרום במדינה.

עיקרי ההשפעות של זרימת מוחות

עיקרי ההשפעות החיוביות על מדינות המוצא מסתכמות בתרומה לפריון ולצמיחה הכלכלית עם שובם של עובדים מיומנים למולדת. אלה שבים עם השכלה, ניסיון ניהולי, כישורי יזמות, ידע ונגישות לרשתות גלובאליות ומביאים עמם השקעות זרות. בנוסף, מהגרי עבודה בתפוצות עשויים להשקיע במדינת המוצא ולהזרים אליה כספים.
עיקרי ההשפעות החיוביות על מדינות היעד מסתכמות באספקת הביקוש לעובדים מיומנים, וכך בתרומה לזרימת הידע, למיומנות, לפריון ולצמיחה הכלכלית.
עיקרי ההשפעות השליליות על מדינות המוצא מסתכמות בפגיעה ברמת ההון האנושי; באובדן תשואה על ההשקעה הלאומית בחינוך, בהכשרה ובהשכלה גבוהה; וכן באובדן הכנסות ממסים. כך נפגעים הפריון, יצירת הערך המוסף, והצמיחה הכלכלית. יש לכך גם השפעות חברתיות.
עיקרי ההשפעות השליליות על מדינות היעד מסתכמות בפגיעה ברמות השכר במגזרים מסוימים בשוק העבודה, ובזליגת טכנולוגיות והישגים מדעיים למתחרים זרים, ולפעמים אף למדינות עוינות.

השפעות חיוביות אפשריות

למדינת המוצא ("בריחת מוחות")	למדינת היעד ("גיוס מוחות")
תרומה לפריון ולצמיחה הכלכלית, כאשר עובדים מיומנים אזרחי המדינה חוזרים למולדת עם השכלה גבוהה שנרכשה בחו"ל. הדבר מותנה בתנאים ובהזדמנויות המאפשרים את יישום כישוריהם; עובדים מיומנים השבים לארצם אף עשויים להביא עמם הון סיכון והשקעות, ובהן השקעות זרות ישירות במחקר ופיתוח.	אספקת הביקוש לעובדים מיומנים בשוק העבודה. בהתאם, יהיה גידול ביכולת המחקר והפיתוח בשל זמינות גבוהה יותר של עובדים מיומנים.
יזמים מצליחים בחו"ל מביאים עמם ניסיון ניהולי רב, כישורי יזמות, ונגישות לרשתות גלובאליות. כך, יש תרומה לפריון ולצמיחה הכלכלית.	תרומה למיומנות, לפריון ולצמיחה הכלכלית.
צמצום האבטלה בשל זרימת עודף היצע של עבודה למדינות אחרות, ועלייה ברמות השכר (יש מחלוקת לגבי היתכנות השפעה זו במדינות מתפתחות).	תרומה להישגיות במחקר, לחדשנות וליזמות, בעיקר במגזרים המאופיינים בשיעורי צמיחה גבוהים. מהגרים מעודדים גיוון ויצירתיות.
יש סבירות גבוהה כי מהגרי עבודה ישקיעו במדינת מוצאם, ואף יעודדו משקיעים זרים להשקיע במדינתם.	משום שעובדים מיומנים זרים מועסקים בדרך כלל בשכר נמוך יותר ובתנאים נחותים לאלה של עובדים מקומיים, ייתכן ייצור זול יותר. כך תיתכן ירידה במחירים של מוצרי הצריכה.

למדינת המוצא ("בריחת מוחות")	למדינת היעד ("גיוס מוחות")
תשלומים והעברות כספים למולדת על ידי התפוצות בחו"ל (remittances) – תורמים לתל"ג ולצמיחתו בצורה עקיפה (עזרה למשפחה שנותרה במדינת המוצא, השקעות, אחזקת נכסים ועוד).[1] היקף ההעברות ברמה העולמית נאמד על כ-100 מיליארד דולר בשנה; כ-60% מתוכם מועברים למדינות מתפתחות. ההערכה היא כי כ-50 מיליארד דולר נוספים מועברים בערוצים לא רשמיים. ההעברות למדינות המוצא עולות כיום על כלל הסיוע הבינלאומי לפיתוח.[2]	השפעה דמוגרפית, בעיקר במדינות OECD בהן שיעורי ההזדקנות גבוהים ושיעורי הילודה נמוכים: מאחר שמהגרי עבודה הם לרוב אנשים צעירים, הגיל הממוצע של האוכלוסייה במדינה יורד ושיעורי הילודה עולים.
האפשרות להגר למדינות בהן השכר גבוה יותר עשויה לעודד רכישת השכלה גבוהה במולדת, בתקווה לשפר את תנאי השכר בחו"ל. כתוצאה, רמת החינוך ורמת ההון האנושי של נתיני המדינה עשויות לעלות, מה שיאיץ את ההתפתחות הכלכלית של המדינה.	זרימת ידע ושיתוף פעולה עם מדינות המוצא.
הזדמנויות לייצוא טכנולוגיה; זרימת ידע ושיתוף פעולה עם מדינות אחרות; קשרים מתוגברים עם מוסדות מחקר בחו"ל.	הזדמנויות לייצוא טכנולוגיה; זרימת ידע ושיתוף פעולה עם מדינות אחרות; קשרים מתוגברים עם מוסדות מחקר בחו"ל.
עידוד המסחר עם מדינות אחרות והשתלבות בשווקים הבינלאומיים.	עידוד המסחר עם מדינות אחרות והשתלבות בשווקים הבינלאומיים.
השפעות על מהגרי העבודה: ניצול הזדמנויות שאין במדינת האם (כגון, רמה מדעית גבוהה של מוסד אקדמי, זמינות של משאבי מחקר ופיתוח וציוד מדעי, שכר גבוה יותר, תנאים סוציאליים), סביבת עבודה חדשה וצבירת ניסיון עבודה או ניסיון מחקרי.

[1] יצוין כי נושא זה נתון לוויכוח בקרב מומחים, שכן חלקם טוענים כי תשלומים והעברות למולדת אינם מושקעים בפעילות יצרנית, אלא ברכישת מוצרים בסיסיים (מזון, תרופות וכדומה) או ברכישת מוצרי צריכה (טלוויזיות, ביגוד וכדומה). לטענת אותם חוקרים, הוצאות על מוצרים בסיסיים אמנם מסייעים למשקי בית עניים, ורכישת מוצרי צריכה אינה מעודדת את הייצור המקומי אלא דווקא מגדילה הייבוא. בשל כך, אין תרומה לתמ"ג, לצמצום האבטלה או לייצוא. בנוסף, ייתכנו השפעות על רמות מחירי המוצרים, הרחבת אי-השוויון בשכר וחוסר וודאות.

[2] Y. Chalamwong, “The Migration of Highly Skilled Asian Workers in OECD Member Countries and Its Effects on Economic Development in East Asia”; OECD, “Key Policy Coherence Issues in Agriculture and Migration”.

השפעות שליליות אפשריות

למדינת המוצא ("בריחת מוחות")	למדינת היעד ("גיוס מוחות")
פגיעה ברמת ההון האנושי: אובדן מיומנות בתחומים חשובים. כתוצאה, תיתכן פגיעה באיכות שירותי הבריאות ובחינוך, ברמת הטכנולוגיה ובשירותים חשובים אחרים. יש לכך השפעות חברתיות, עד לרמה של התנהלות המשפחה (שינוי בדינמיקה המשפחתית ובהורות). בנוסף, תיתכן פגיעה ברמת ההשכלה הגבוהה ובהכשרה המחקרית.	פגיעה ברמות השכר במגזרים מסוימים בשוק העבודה בשל כניסת עובדים מיומנים ממדינות מתפתחות, שהעסקתם זולה יותר מהעסקת עובדים מקומיים. בנוסף, עובדים אלה מוכנים לעבוד בתנאי העסקה נחותים מאלה של עובדים מקומיים; עקב כך תיתכן אבטלה בקרב עובדים מיומנים מקומיים.
הפגיעה ברמת ההון האנושי מביאה לאובדן ביכולת הייצור בשל מחסור בעובדים מיומנים ובסטודנטים. יש פגיעה בפריון, ביצירת ערך מוסף, ובצמיחה הכלכלית.	זליגת טכנולוגיות והישגים מדעיים למתחרים זרים, ולפעמים אף למדינות עוינות.
אובדן תשואה על ההשקעה הלאומית בחינוך, בהכשרה ובהשכלה גבוהה (בזבוז של משאבי המדינה); אובדן הכנסות ממסים למדינה.	ירידה יחסית במספר הסטודנטים אזרחי המדינה שלומדים בתחום מסוים, בשל עליית שיעור הסטודנטים הזרים.
הרחבת פערי שכר, אי-שוויון ועוני (ירידה ברמות השכר של עובדים לא מיומנים ועלייה בשכר של העובדים המיומנים שנשארים).	נטל אפשרי על מערכות הרווחה, אם עובדים מיומנים זרים אינם מושמים בתעסוקה מסיבות כאלה ואחרות (ראה מצבם של מהגרי העבודה כאן למטה).
ההעברות והתשלומים למולדת שנעשים על ידי עובדים מיומנים, סטודנטים ומדענים, לרוב נמוכים מאלה שנעשים על ידי עובדים לא מיומנים שהיגרו. בנוסף, הם יכולים לקטון על-פני הזמן.	התגברות של שנאת זרים והשפעות על הדינמיקה החברתית.
מצבם של מהגרי העבודה: למהגר העבודה מוצעות רמות שכר נמוכות בהשוואה למדינת המוצא, בייחוד אם העובד מועסק בעבודה שאינה תואמת את השכלתו, ניסיונו וכישוריו. לעיתים קרובות מחסום השפה וחוסר היכרות עם המנהגים והתרבות המקומיים מעצימים את הקושי להיקלט בעבודה. סיבה נוספת היא אי-הכרה בתעודות ותארים ממדינות אחרות, מה שמחייב את המהגרים להשלים לימודים או לעבור מבחני כשירות. לכך נוספים הביורוקרטיה המסורבלת והקשיים בהשגת אישורי עבודה וויזות שהייה בכלל. היציאה לחו"ל גם מביאה לאובדן הזדמנויות במדינת המוצא.

דוגמאות היסטוריות

שנות ה-30 באירופה

עליית הנאציזם והאנטישמיות באירופה בשנות ה-30 של המאה ה-20 הביאה לבריחת מוחות מאירופה לארצות הברית. עם הבורחים הבולטים נמנו:

ג'ון פון נוימן, מתמטיקאי הונגרי ממוצא יהודי, היגר בשנת 1929.
הפיזיקאי היהודי אלברט איינשטיין, היגר בשנת 1933.
הפסיכולוג והנוירולוג היהודי זיגמונד פרויד, היגר בשנת 1938 לצרפת וממנה לאנגליה.
אנריקו פרמי, פיזיקאי איטלקי שהיה נשוי ליהודיה, היגר בשנת 1938.
קורט גדל, לוגיקן אוסטרי שנרדף בארצו, יצא ממנה ב-1940.
נילס בוהר, פיזיקאי דני ממוצא יהודי, היגר בשנת 1943.

עליית הנאצים לשלטון הביאה גם לסגירתו של מכון "באוהאוס" - יוצרו של סגנון אדריכלות הנושא את שמו. ולטר גרופיוס, מייסד המכון ומנהלו, נמלט לבריטניה בשנת 1934 וב-1937 היגר לארצות הברית. לודוויג מיס ון דר רוהה, מנהלו האחרון של המכון, היגר לארצות הברית בשנת 1937.

המלחמה הקרה

בשנת 1922 הטילה ברית המועצות הגבלות על הגירה ממנה. בשנות ה-50, בעקבות השתלטות ברית המועצות על מדינות הגוש המזרחי, הוטלו הגבלות דומות על הגירה ממדינות אלה. בברלין, שהייתה בשליטה של ארבע המעצמות, הבריחה הייתה קלה יותר, ועד שנת 1961 ברחו ממזרח גרמניה 3.5 מיליון תושבים, רבים מהם משכילים. הנזק לכלכלת מזרח גרמניה כתוצאה מכך נאמד במיליארדי דולרים. לבלימת בריחה זו הוקמה בשנת 1961 חומת ברלין.

בישראל

בריחת מוחות מישראל נמצאת באופן תדיר על סדר היום הציבורי. כבר בשנת 1966 נערך בבאר שבע סימפוזיון שנושאו "בריחת מוחות מארצות מתפתחות"^[2] הבעיה בישראל מורכבת: ישנם מדענים ישראלים, פרופסורים ודוקטורים (לאחר הפוסט-דוקטורט), שעובדים במחקר וחיים בחו"ל, וישנם גם דוקטורים ובעלי תואר מסטר מישראל העובדים בתעשייה ברחבי העולם. הערכה היא שישנם כעשרת אלפים פרופסורים, דוקטורים (PhD + MD) ובעלי תואר מסטר ישראלים העובדים וחיים בחו"ל. נתונים על מספר הישראלים בעלי תואר ראשון שירדו מהארץ חסרים; הערכה היא שמדובר על עשרות אלפי ישראלים בעלי תואר ראשון שירדו מישראל מתוך כ-750,000 מהגרים מישראל לחו"ל.

ב-World Competitiveness Yearbook 2000 פורסם דירוג (בסדר עולה) של היקף בריחת המוחות בקרב 47 מדינות, מתפתחות ומפותחות, וישראל דורגה בו במקום ה-21.

מחקר מקיף בנושא ההגירה מישראל, שנערך בשנת 2005 על ידי אריק גולד ועומר מואב,^[3] חושף כי ירידה מארץ ישראל היא תופעה חמורה הרבה יותר מכפי שחשבו לפני פרסום המחקר. מנתונים שנלקחו מהמשרד לקליטת עלייה, נראה כי ההערכות הן שלפי תפוצת ישראלים בעולם, בשנת 2003 750,000 ישראלים חיו מחוץ לגבולות הארץ (בעיקר בארצות הברית וקנדה). בנוסף, מספר הישראלים שעזבו את המדינה בשנת 2005 עולה על 25% מהממוצע.

בשנת 2007 החלו דיונים במשרדי הממשלה על מנת לגבש תוכנית כספית ומדעית לקליטת בעלי מקצוע משכילים בישראל.

דוגמה לבריחת מוחות בישראל היא הגירתו של אריה ורשל, לימים חתן פרס נובל לכימיה לשנת 2013.

גיוס מוחות לישראל

בשנות ה-90 החזיקו כ-60% מהעולים ממדינות חבר העמים שגילם עולה על 18 בתעודות על-תיכוניות או בתארים אוניברסיטאיים. יותר מ-90% מהם היו מועסקים טרם העלייה ארצה, מתוכם כ-66% במקצועות המצריכים השכלה גבוהה. 38% היו מועסקים במקצועות המדע ובאקדמיה, ו-22% בתפקידים מקצועיים וטכניים אחרים. לדעת כלכלנים, גיוס מוחות זה ושילוב העובדים המיומנים בכלכלה ובחברה הביאו לגידול השנתי הגבוה בתמ"ג (7%-6%) בשנים 1992–1996.^[^{דרוש מקור]}
מתוך כ-15,000 מדענים עולים ומהנדסי מחקר ופיתוח שעלו בשנות ה-90, כ-80% נקלטו בעבודה בתחום התמחותם. בעזרת התוכניות השונות של המשרד לקליטת עלייה ומשרד העבודה והרווחה נקלטו באופן כללי כ-40% מהעולים במקצוע שלהם או בתפקיד דומה.^[^{דרוש מקור]}
מתוך 80,000 עולים שהתמחו במקצועות ההנדסה השונים, רק כשליש הושמו במקצוע או בתפקיד דומה. כמעט מחצית מהרופאים העולים שהשיגו רישיון לעסוק ברפואה מצאו עבודה כרופאים.
בשנת 2001 רק 24% מהעולים היו ממקצועות המדע והאקדמיה וממקצועות טכניים אחרים. בשנים 2003–2004 עלו כ-34,000 אנשים בגילי 15 ומעלה, מתוכם 16.1% בעלי מקצועות מדעיים ואקדמיים ועוד 20.2% בעלי מקצועות חופשיים אחרים, טכניים ודומיהם.^[^{דרוש מקור]}
בישראל מופעלות תוכניות שונות לסיוע לעולים חדשים ותושבים חוזרים ולהכשרתם – כדי לעודד יזמות וקליטה בתעסוקה.

עיצוב כלי מדיניות

בשנים האחרונות מתעצבת תאוריה כלכלית הגורסת כי יש לכל מדינה רמת הגירה אופטימלית, חיובית ורצויה של עובדים מיומנים. מדובר במצב בו מספיק עובדים מיומנים מהגרים לחו"ל על-מנת לחולל את ההשפעות החיוביות של ההגירה, מבלי להביא לפגיעה בהון אנושי שתאט את הצמיחה הכלכלית ותעורר את הנגזרות השליליות שלה. נגזרות המדיניות הן בין השאר עידוד של הגירה זמנית על-פני הגירה ארוכת טווח (מחזור מוחות), ניצול התפוצות בחו"ל לצמיחה הכלכלית, ויצירת שיתוף פעולה בינלאומי לוויסות הגירת העבודה הבינלאומית.

לפיכך, בעיצוב מדיניות תעסוקה ומדיניות הגירה אפקטיביות ברמה הלאומית, יש לבחון את המדיניות הקיימת, לשקול מולה את האינטרסים הלאומיים, ולהתאים לכך את המדיניות הכלכלית ומדיניות המחקר והפיתוח. במקביל לפעולות אלה יש להתחשב במגמות העולמיות של תנועות עובדים וויסותן.

במדע

ממחקר שפורסם בשנת 2008, שבוצע על ידי ד"ר דן בן דוד מאוניברסיטת תל אביב, עולה כי היחס בין מספר המרצים הישראליים הנמצאים בארצות הברית לבין מספר המרצים המצויים בישראל גבוה מן היחס המקביל בכל מדינה אחרת. מספר אנשי הסגל הישראלים בארצות הברית עומד על כ-25% מכלל הסגל האקדמי בישראל^[4].

הקצאת משאבים דלה (יחסית) למחקר היא אחת הסיבות לבריחת מוחות במדע^[^{דרוש מקור]}. גם הדרך שבה מחלקים את התקציבים היא בעייתית וגורמת לבריחת מוחות.

בשנת 2010 אושרה בממשלה תוכנית של המועצה להשכלה גבוהה בשם "תוכנית מרכזי המצוינות" או (I-CORE ‏(Israeli Centers of Research Excellence^[5]. מדובר על תוכנית לחמש שנים בהשקעה של כמיליארד וחצי ש"ח לתקופה, על מנת לקלוט באוניברסיטאות ובמכללות חוקרים שעזבו את ישראל^[6].

לקריאה נוספת

אמיר הלמן, זאכרי שיפר,Brian Drain: The Israeli Kibbutz Experience, אוניברסיטת חיפה, 1994.
קלאוס דיטר קרון, Intellectuals in Exile, אוניברסיטת מסצ'וסס, 1993.
פאול ריטרבנד, Education, employment and migration: Israel in comparative perspective, אוניברסיטת קיימברידג', 1978.
רון תקוה, תופעת בריחת המוחות וגיוס המוחות בעולם ובישראל, הכנסת מחלקת מידע ומחקר, יוני 2006
אורה קורן, ושבו מוחות לגבולם, באתר הארץ, 11 בפברואר 2010 (הכתבה עוסקת בכמה מדענים ישראלים שעזבו והחליטו לחזור, ובהם פרופ' רינה טננבאום).