בנקסיה (שם מדעי: Banksia), היא סוג של צמח במשפחת הפרוטאיים שמצוי בעיקר ביבשת אוסטרליה וכולל בתוכו בין 77 ל-170 מינים. היא צמח נוי פופולרי שמזוהה בקלות על ידי התפרחות הגדולות דמויות הנר או הכדור. הבנקסיה היא סוג מגוון מאוד, וגודל המינים שלה נע בין שיח משתטח צמוד-קרקע לעץ גדול בגובה 30 מטר. המינים שלה מופיעים במגוון בתי גידול: יער סקלרופילי לח או יבש, יערות גשם, חורש ים-תיכוני, בתה, ובמידה מסוימת גם באזורים צחיחים למחצה. הם נעדרים מהמדבריות הגדולים של האאוטבק האוסטרלי.
בתור יצרנית כבדה של צוף, הבנקסיה תופסת חלק משמעותי בשרשרת המזון באזורי הסבך האוסטרלי; היא מהווה מקור מזון חשוב לבעלי חיים יונקי צוף, כולל חרקים, עופות ויונקים. יש לה חשיבות כלכלית ניכרת באוסטרליה בתעשיית צמחי הנוי וצמחי הגינה. מינים רבים בסוג מאוימים מצד אובדן בית גידול, שריפות תכופות, ומספר מינים נמצאים בסכנת הכחדה.
גילוי וטקסונומיה
איור של מיני בנקסיה.
הדגימות הראשונות של צמח הבנקסיה נאספו על ידי ג'וזף בנקס ודניאל סולנדר, שניהם חוקרי טבע במשלחת של ג'יימס קוק לאוקיינוס השקט. קוק נחת על אדמת אוסטרליה בפעם הראשונה ב-29 באפריל 1770, והעניק למקום הנחיתה את השם ״המפרץ הבוטני״, בשל מיני הצמחים הרבים שבנקס וסולנדר גילו במקום הזה. בשבועות שלאחר הנחיתה במפרץ, בנקס וסולנדר אספו אלפי דגימות צמחים, בתוכם דגימות של צמח בעל תפרחות גליליות מוארכות שייקרא לימים בנקסיה על שמו של בנקס. השניים אספו סך הכול באותה פעם 4 מיני בנקסיה: בנקסיה רחבת-עלה, בנקסיה תמימת-עלה, בנקסיה אברשנית ובנקסיה מסורית. ביוני של אותה שנה, הם גילו מין נוסף - בנקסיה טרופית - כאשר ספינתם עגנה בנהר אנדוור.
הסוג תואר מדעית על ידי קרולוס לינאוס הצעיר בפרסום שלו באפריל 1782 בספר, וקרא לו על שם בנקס. הדריינדרה נאספה לראשונה על ידי ארצ'יבלד מנזיס ממשלחת ונקובר. לבקשתו של ג'וזף בנקס, מנזיס אסף דגימות של צמחים בכל מקום אפשרי בהפלגה, ובספטמבר 1791, אסף לראשונה דגימות של שני מיני דריינדרה במפרץ קינג ג׳ורג׳. הדגימות נשלחו לבנקס ותוארו לאחר שנים רבות כסוג נפרד. בשנת 2007, מחקר פילוגנטי ומורפולוגי קבע שיש למזג את הדריינדרה על 91 המינים שבה לתוך הסוג בנקסיה. למרות מחקרים נוספים מאז ששוללים זאת, בטקסונומיות רבות הדריינדרות משויכות לסוג בנקסיה, אם כי בתור קבוצה נפרדת בסוג ששומרת על השם ״דריינדרה״. הבנקסיה שייכת לתת-משפחת הגרווילאים במשפחת הפרוטאיים, והיא ממוקמת בשבט הבנקסיות. במקור הסוג כלל כ-77 מינים, אולם בטקסונומיות שממזגות את הדריינדרה עם הבנקסיה, הסוג כולל כ-170 מינים. הסוגים הקרובים ביותר לבנקסיה, הם אסטרומולרה (Austromuellera) ומוסגרוויה (Musgravea) הנמצאים ביערות הגשם של קווינסלנד בצפון-מזרח אוסטרליה.
תיאור
הבנקסיות גדלות כשיחים או עצים; המינים בנקסיה תמימת-עלה ובנקסיית הנהר הן הגדולות ביותר ומתנשאות לגובה 30 מטר. עם זאת, מרבית המינים גדלים כשיחים זקופים בדרך כלל, ויש מספר מינים משתטחים צמודי-קרקע, שאצלם הענפים גדלים על האדמה או מתחתיה. עלי הבנקסיה משתנים מאוד בין המינים: מעלים צרים במיוחד ודמויי מחט אצל בנקסיה אברשנית באורך 1–2 סנטימטר, עד עלים גדולים מאוד ורחבים אצל בנקסיה ענקית שאורכם עשוי להגיע ל-45 סנטימטר. אצל רוב המינים העלים עם קצוות משוננים, להוציא מינים בודדים דוגמת בנקסיה חופית. העלים מסודרים לאורך הענפים בצורה ספירלית לא סדירה, או בצורת דור מפותלת. לעיתים עשויים להיות עלים בצורות שונות בצמח אחד.
שיח בנקסיה עמוס בתפרחות בשלות ויבשות.
הבנקסיה מזוהה בעיקר באמצעות התפרחות הגדולות וההדורות שלה; התפרחת הנפוצה אצל רוב המינים רחבה ומאורכת בצורת נר עבה, ומורכבת מציר גלילי קשיח וכהה דמוי קונוס המכוסה בטורי פרחים ארוזים בצפיפות. כל תפרחת מכילה עשרות עד אלפי פרחים, כשהשיא המתועד הוא 6,000 פרחים בתפרחות של הבנקסיה הענקית. עם זאת, לא לכל הבנקסיות יש תפרחת גלילית: אצל מינים מסוימים, התפרחת כדורית או חביתית ולעיתים אף מצטמצת לראש מעוגל בקצה הציר (בפרט אצל מיני הדריינדרה לשעבר שמוזגו לתוך הסוג). פרחי הבנקסיה צבועים בדרך כלל בגווני צהוב חיוור עד עז, אך קיימים גם מינים בצבע, כתום, דבש, חום, לבנבן, ירקרק, אדום, בורדו, כחלחל, אפרפר, ורוד וסגול. צבעה הכללי של הבנקסיה מושפע מצבעי עלי הכותרת, העמוד העלי והצלקת בעטיף של כל פרח; מכיוון שלכל אחד מהחלקים הללו יש בדרך כלל צבע שונה, הדבר מוביל לשינויים תכופים בצבע התפרחת בהתאם לשלבי הפריחה ולרבגוניות בולטת בעיקר בשלב שלפני ההבשלה. לקראת הסוף, טורי הפרחים נפתחים בהדרגה מלמעלה למטה או להפך בתקופה שנמשכת מספר ימים, והאפקט החזותי המיידי הוא שינוי צבע עז באזור הבשל שהופך את התפרחת למרהיבה יותר עד לשינוי מלא.
לאחר שיא הפריחה וההבשלה של התפרחת, הפרחים מתחילים להתייבש, מקבלים גוון של כתום שזוף או חום כהה ובסופו של דבר הופכים לאפורים דהוים; במינים מסוימים חלקים מהפרחים נושרים וחושפים את הציר הקשה של הקונוס שבשלב זה דומה לאצטרובל, ואצל מינים אחרים הם נשארים במשך שנים רבות ומעניקים לקונוס מראה שעיר. למרות מספר הפרחים העצום בכל תפרחת, רק מעטים מהם מוציאים פרי. פרי הבנקסיה הוא מעין כפתור-עץ סיבי בצורת צדפה חומה עם זוג זרעים שכלואים בתוכו; הכפתור נפתח על ידי פיצול שני הקשוות לאורך קו התפר שמוביל לנשירת הזרעים, בדרך כלל בתגובה לגירוי של אש.
מחזור החיים של פרח הבנקסיה
תפוצה ובית גידול
שיחים יבשים של בנקסיה שרביטית.עץ של בנקסיה פמוטית.
פרט לאחד, כל מיני הבנקסיה אנדמיים ליבשת אוסטרליה. היוצאת מן הכלל היא הבנקסיה הטרופית שנמצאת בצפון אוסטרליה, בגינאה החדשה ובאיי ארו. יש גם מאובן נכחד מניו זילנד. בתוך אוסטרליה, הבנקסיות מרוכזות בשני אזורים גאוגרפיים: דרום-מערב אוסטרליה המערבית ולאורך קו החוף של צפון ומזרח אוסטרליה. דרום-מערב אוסטרליה הוא אזור פרחוני מובחן, שידוע כנקודה חמה ביולוגית עם מגוון עצום של צמחים אנדמיים. למעלה מ-90% ממיני הבנקסיה מתרחשים רק שם, מאזור מאקסב בקו החוף המערבי עד למישור אספרנס בקו החוף הדרומי. בצפון ומזרח אוסטרליה יש מגוון מצומצם בהרבה של בנקסיות, והטווח שלהן נמשך מחצי האי אייר באוסטרליה הדרומית לאורך קו החוף המזרחי עד לחצי האי כף-יורק בקווינסלנד וארץ ארנהם בטריטוריה הצפונית.
הבנקסיה נוכחת בכל מקום שבו יורדים גשמים ניכרים ביבשת, ונוכחותה מושפעת בעיקר מכמות המשקעים; הבנקסיות המערביות למשל אינן נוכחות כמעט באזור שבו כמות המשקעים השנתית פחותה מ-200 מילימטר. הגיוון של המינים עולה במיוחד באזור קריר וגשום, בעוד שבאזור חם ויבש יש בדרך כלל מינים מעטים. מרבית הבנקסיות צומחות בקרקעות חוליות וסלעיות, ומעטות יותר מתרחשות גם על אדמת חימר; מין אחד יוצא דופן בהעדפתו ליערות גדותיים. הבנקסיות המזרחיות והצפוניות צומחות בעיקר ביערות ויערות גשם ומשגשגות היטב על מדרונות הרריים, בעוד שהבנקסיות המזרחיות צומחות בעיקר ביערות סקלרופילים, חורש ים-תיכוני, יערות אקליפטוס דלילים והבתה של הקוונגאן, ומוגבלות ברובן לאזורים נמוכים. באזורים מסוימים בדרום-מערב היבשת קיימים גם ״יערות בנקסיה״: אזורים שבהן הבנקסיות הן הצמח הדומיננטי במערכת האקולוגית ומופיעות בו בתצורה של עצים בינוניים וגבוהים. מרבית המינים אינם משגשגים על דיונות חוליות בקו החוף, אם כי יש גם כמה יוצאים מן הכלל. מעטים עוד יותר המינים שמופיעים באזורים צחיחים למחצה בשולי האאוטבק האוסטרלי.
הבנקסיה בולטת במערכת האקולוגית האוסטרלית בהיותה יצרנית כבדה של צוף ואבקה, מה שהופך אותה למקור מזון חשוב לבעלי חייםיונקי צוף, כולל חרקים ציפורי הדבשניים, מכרסמים, עטלפים, וכיסאים קטנים דוגמת האנטכינוס, הדאון, פוסום ננסי, פוסום זנב-מברשת והצופון. רבים מבעלי החיים הללו מתבססים על הבנקסיה כמקור מזון עיקרי, וממלאים תפקיד חשוב בהאבקה שלה. פרפרים ועשים מטילים את ביציהם על הבנקסיה במטרה שיהיה לזחלים מזון זמין, וחרקים שונים מתחפרים בתוך הקונוסים שלה כדי לאכול את הזרעים; תוכאים מסוימים דוגמת הקקדו נוגסים בקונוסים כדי לאכול הן את הזרעים והן את החרקים והזחלים המסתתרים בתוכם.
שתילי בנקסיה צומחים לאחר שריפה בסמוך לקונוס שרוף.
צמחי הבנקסיה מותאמים באופן טבעי לנוכחות שריפות חורש ושיח מתונות האופיינות לטבע האוסטרלי. על אף שהבנקסיות נהרגות מהאש, יש להן אמצעים מיוחדים להתחדש במהירות באמצעות הזרעים, שכן האש גורמת לגירוי בכפתור העץ הסוגר עליהם, והוא נפתח ומשחרר אותם לאדמה החרוכה והנקייה ממתחרים. מינים מסוימים מתחדשים באמצעות נביטה מפקעת תת-קרקעית שמוגנת בתוך האדמה, או מניצנים המוגנים בקליפה עבה. בעוד ששריפות חורש ושיח טבעיות במרווחי זמן גדולים אינו מהוות איום ואף מועילות להתחדשות הבנקסיה, שריפות תכופות או סופות אש עצומות משפיעות לרעה על הבנקסיות עד כדי הכחדת אוכלוסיות על ידי שריפת שתילים, צמחים, פקעות וזרעים שנבטו. שריפות מזיקות הפכו לשכיחות יותר באוסטרליה מאז תחילת ההתיישבות האירופאית ביבשת, ולצד אובדן בית גידול הן בין האיומים הבולטים על מיני הבנקסיה.
מדען אוסטרלי אוסף פתוגנים של כימשון הקינמון מצמח מת של בנקסיה.
איום בולט נוסף על בנקסיה הוא כימשון הקינמון (Phytophthora cinnamomi), סוג של עובש מים שידוע לשמצה כאחד מ-100 המינים הפולשים הגרועים ביותר בעולם; הכימשון תוקף את שורשי הבנקסיה, הורס את מבנה רקמות השורש ומרקיב אותו, ומונע מהצמח לספוג מים וחומרי הזנה מהאדמה. שורשי הרשת הפרוטואידים של בנקסיה, המסייעים לו לשרוד בקרקעות דלות בזרחן, הופכים אותו לרגיש מאוד לפגיעת הכימשון. בנקסיות נגועות בכימשון מתות בדרך כלל תוך מספר שנים לאחר ההדבקה. בדרום-מערב היבשת ששם הכימשון נפוץ יותר, נמצא שביערות בנקסיה נגועים כיסוי הצמחייה צונח בלפחות 30%. הכימשון עשוי להשפיע משמעותית על הרכב הצמחייה באזור, ולהותיר אחריו רק צמחים עמידים. כל המינים במערב אוסטרליה רגישים לכימשון, בעוד שהמינים המזרחיים עמידים למדי. מבין הבנקסיות המערביות, יש מספר מינים שמאוימים במיוחד על ידו, בדרך כלל כאלה עם תפוצה מוגבלת; כמעט כל אוכלוסיית הבר של בנקסיה מנוצה נגועה במידה זו או אחרת, ושורדת בקושי. מינים פגיעים נוספים הם בנקסיה גפרורית ובנקסיה גרניטית. הכימשון מטופל בעיקר באמצעות פוספיט וחומצה זרחתית, ורשויות השימור האוסטרליות מחסנות באמצעותם את אוכלוסיות הבר של הבנקסיה המנוצה. אם זאת, החיסון עשוי להשפיע על הרכב האדמה ולעכב היווצרות שורשים. הכימשון שמשגשג באדמות לחות פוגע גם בבנקסיות הגדלות בגינות ובגנים עירוניים המושקים בכבדות.
מספר מיני בנקסיה נחשבים לנדירים או נמצאים בסכנת הכחדה, ביניהם: בנקסיה מנוצה, בנקסיה גפרורית, בנקסיה גודית, בנקסיה דלילת-פרחים בנקסיה משוננת ובנקסיה גרניטית.
מיון
בנקסיה קיילית.בנקסיה מכורסמת.בנקסיה זהובת-גבעול.
כאמור לעיל, במקור יש בסוג בנקסיה כ-77 מינים; בטקסונומיות בהן ממזגים את הדריינדרה עם הבנקסיה, הסוג כולל כ-170 מינים. ערך זה מתייחס לבנקסיה ולדריינדרה כסוגים נפרדים, ועל כן ברשימה הבאה מוצגים רק 77 המינים המקוריים; ניתן לראות את יתר המינים בערך על הסוג דריינדרה.
קנקן נוי עשוי מקונוס של בנקסיה.מדריכים וספרים על בנקסיה.
הילידים האבוריג'ינים של אוסטרליה השתמשו בבנקסיה למציצת צוף ולליקוט זחלים למאכל, ונהגו להשרות את הפרחים במים כדי להכין משקה מתוק. שבטי הנונגאר בדרום-מערב היבשת היו מכינים ממנה חליטות להקלה על שיעול וכאבי גרון, בעוד ששבטי הגיראי-וורונוג מדרום-מזרח היבשת השתמשו בקונוסים של הבנקסיה לסינון מים בתוך הפה.
באוסטרליה המודרנית הבנקסיה היא צמח נוי פופולרי בגינות, רחובות, גנים ופארקים עירוניים, בגלל התפרחות הראוותניות שלה והעובדה שהיא מושכת אליה ציפורי שיר ויונקים קטנים. בגינות נוטעים בעיקר מיני שיחים מיניאטוריים וגמדים, ובפארקים עירוניים בעיקר מיני שיחים בינוניים ועצים גבוהים. הבנקסיה דורשת יותר תחזוקה מצמחים אוסטרליים אחרים, וזקוקה בעיקר לאזור שטוף שמש ולאדמה חולית מנוקזת היטב ודלה בזרחן. על מנת למנוע פגיעה בשורשי הספיגה שלה היא זקוקה לדישון מיוחד דל-זרחן. בתוך קהילת הגננות האוסטרלית קיימת תת-קהילה פעילה של חובבי בנקסיה המפתחים ומגדלים זנים שונים ומבצעים מחקר על בעיות ואתגרים בטיפוח הבנקסיה. פורום המידע של קהילה זו הוא ״קבוצת הלימוד בנקסיה״ של אגודת הצמחים המקומיים של אוסטרליה (ANPSA).
למעט גינון ומשתלות, השימוש המסחרי בבנקסיה מצומצם למדי; יש כ-11 מינים שמגודלים לצורך זרי פרחים, בעיקר בחוות פרחים בדרום ומערב אוסטרליה, הוואי וישראל. בענף הדבוראות האוסטרלי, הבנקסיה מבוקשת אצל הכוורנים בגלל היותה שופעת בצוף גם בזמנים שבהם צמחים אחרים מפיקים כמות מועטת. עץ הבנקסיה בצבע אדמוני עם סיבים אטרקטיביים לעיבוד, אך נמצא לעיתים רחוקות בשימוש בתעשיית העץ בשל נטייתו להתעוות קשות במהלך הייבוש. הוא משמש בעיקר למטרות נוי דוגמת חריטה וחתוך בעץ, ציפוי ארונות וייצור שדרית לסירות עץ קטנות. הקונוסים הגדולים של הבנקסיה משמשים גם לייצור חפצי נוי, תחתיות ומזכרות.
בהיותה אחד הצמחים הדומיננטיים והבולטים ביבשת אוסטרליה, יצאו לאור מספר ספרים ומדריכי שטח להכרת וגידול מיני הבנקסיה. ביניהם ניתן למנות את ״מדריך השטח לבנקסיות״, מונגרפיית ״הבנקסיות״ של המאיירת הבוטנית סיליה רוסר, ״ספר הבנקסיה״ ו״אטלס הבנקסיה״. התייחסות בולטת לסוג מופיעה בספר הילדים הרפתקאותיהם המופלאות של ספלולון וכרבולון, של הסופרת האוסטרלית מיי גיבס, שם מתוארים ״אנשי הבנקסיה הרעים והגדולים״. ההאנשה של הבנקסיות בספר מתבססת על הקונוסים של התפרחת האופיינים לסוג.
בשנת 1989, הוקמה ״הקרן הסביבתית בנקסיה״ כדי לתמוך ולהכיר באנשים וארגונים התורמים תרומה חיובית לאיכות הסביבה.
_(15214121213).jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
