הנטינגטון נולד בנוריץ' שבמושבת קונטיקט, והיה בנם היחיד של דניאל הנטינגטון ואשתו השנייה רייצ'ל (וולקוט) הנטינגטון. הוא סיים את לימודיו במכללת ייל ב-1761 והתמנה למודד אדמות עבור מחוז ווינדהאם באוקטובר 1764. הנטינגטון למד משפטים והתקבל ללשכת עורכי הדין ב-1765. הוא החל לעסוק בעריכת דין בנוריץ'. מאוחר יותר העניקה מכללת ייל תואר ראשון להנטינגטון.[1]
הנטינגטון שימש כחבר בבית הנבחרים של קונטיקט בין השנים 1771–1780 ושימש כיו"ר הבית בשנים 1778–1779. ב-1775 כיהן בוועדת הבטיחות בבית המדינה ומונה לייעץ עבור המושלג'ונתן טראמבל במהלך פגרת בית המחוקקים. בשנת 1778, הנטינגטון מונה לציר בקונגרס הפרובינציאלי בניו הייבן.
בין השנים 1780–1784, ושוב ב-1787 וב-1788, היה הנטינגטון חבר בקונגרס הקונטיננטלי.[2] הוא כיהן במועצת העוזרים של קונטיקט מ-1781 עד 1789 ומ-1791 עד 1792.[3][4] הנטינגטון כיהן כחבר בסנאט של המדינה מ-1781 עד 1790 ומ-1791 עד 1793,[5] ובנוסף כיהן גם כשופט בבית המשפט העליון לערעורים בקונטיקט מ-1784 עד 1790, ושוב מ-1791 עד 1793.[6] כאשר הממשלה החדשה נכנסה לפעולה ב-1789, הוא נבחר לייצג את קונטיקט בקונגרס הראשון של ארצות הברית כמועמד המפלגה פרו-אדמיניסטרטיבית, שכיהן מ-4 במרץ 1789 עד 3 במרץ 1791.[7]
עם התאגדותה של נוריץ' ב-1784, הוא נבחר לראש העיר הראשון שלה, וכיהן עד התפטרותו ב-1796.[8] בשנת 1793, הוא מונה לשופט של בית המשפט העליון של קונטיקט, וכיהן בתפקיד זה עד 1798.[9]