הונגריה
זהו שם הונגרי; שם המשפחה הוא
Vágó.
בלה ואגו (במקור ברוך ויינברגר,[1] בהונגרית: Vágó Béla; אוראדיה, 26 ביוני 1871 – בודפשט 30 בינואר 1931) היה שחקן, במאי יהודי-הונגרי. הוא אחיו הם לאסלו ואגו ויוז'ף ואגו, האדריכלים ושל גזה ואגו, השחקן והמחזאי.
ביוגרפיה
בלה ואגו נולד במשפחה יהודית כבנם של מיהאי ויינברגר (1837–1917) ושל יוזפה מרקוביץ'. בשנת 1893 חתם חוזה בלהקתו של אנטל בוקודי בטרגו מורש, לימים הוזמן לקלוז'-נאפוקה, משם לפץ', ואז ב-1903 החתים אותו לאסלו באוטי בתיאטרון קיראי, שם הופיע לראשונה במחזה "גטו" של המחזאי היהודי-הולנדי הרמן היירמנס (Herman Heijermans), בהצלחה רבה. מתיאטרון קיראי הוא עבר ל"תיאטרון ההונגרי" (Magyar Színház) כבמאי הראשי. הוא הופיע גם בתיאטרון בלהה לואיזה ובתיאטרון האופרטה של בודפשט. מספטמבר 1930 ועד מותו הוא היה מנהל "תיאטרון מרכז העיר" ((Belvárosi Színház (1917–1951)).
חייו הפרטיים
אשתו הראשונה הייתה השחקנית שטפניה בורגר, איתה התחתן בבודפשט, ב-1 ביולי 1908, ואז התגרש בשנת 1912.[2] אשתו השנייה הייתה מריה ויינברגר (1889–1931),[3] אותה נשא לאישה ב-23 בספטמבר 1915.[4] בלה ואגו הובא למנוחת עולמים בבית הקברות היהודי ברחוב קוזמה בבודפשט.
תפקידיו כשחקן
- הרמן היירמנס: גטו. . . . זהל
- דז'ה סומורי: המלך לאיוש השני. . . . פאלאטין בטורי
- קפטן סילביו. . . . פרנץ נאג'סילאג'י
- ויליאם שייקספיר: המלט. . . . פולוניוס
- מקסים גורקי: מקלט לילה. . . . לוקה
- יוז'ף קטונה: באנק באן . . . . טיבורק
- ז'אן-פול סארטר: אסירי אלטונה. . . . ברזילאי
- מריה דל כרמן. . . . דומינגו
- פרנץ מולנר : משחק בטירה. . . . חֲגִיגָה
- אימרה פלדש: האדונים הפקידים. . . . ברוהסר
- מור יוקאי : בעל בית חדש. . . . גריזק
- לאיוש בירו: הוטל אימפריאל. . . . טבקוביץ'
- הציפור הכחולה. . . . סבא
- פרנץ צ'פרגי: סייח צהוב. . . . בוטוס אייסיג
- אן ניקולס: שושנת התאנה. . . . סמואלס ג'קאב דר.
בימוייו
- שאנדור ברודי: מלכים
- לאסלו פודור: ד"ר יוצי סבו
- לאיוש בירו: שושן צהוב
- לאסלו פודור: עט נובע
- לורנס ג'ונסון: מוח המשפחה
- דייוויס - ליפשיץ: גרטשן
- ארפאד פאסטור: מגנטי
סרטיו
- שימון יודית (1915)
- בן המזל (1916)
- המאהב (1918)
- יונים לבנות בעיר שחורה (1923)
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
