גזה ואגו (במקור עד 1898 ויינברגר,[1] בהונגרית: Vágó Géza; אוראדיה, 24 בפברואר 1882 – בודפשט, 3 בינואר 1942)[2] היה שחקן, במאי, מחזאי, מנהל תיאטרון יהודי-הונגרי. אחיהם הצעיר של השחקן בלה ואגו, ושל האדריכלים לאסלו ואגו ויוז'ף ואגו,[3] דודו של האדריכל פייר ואגו.
ביוגרפיה
גזה ואגו נולד במשפחה יהודית מתבוללת כבנם של מיהאי ויינברגר (1837–1917) ושל יוזפה מרקוביץ'. את דרכו החל בשנת 1902 בלהקתו של פטר דיאק. מאוקטובר 1904 עד 1906 שיחק ב"תיאטרון העם" (( Népszínház (Budapest, 1875–1908)) של בודפשט. בין 1907 לבין 1909 היה מנהל "התיאטרון האינטימי" (Intim Színház), ומשנת 1912 עד 1913 של "חוג בימת הקומדיה" (Vígszínkör). בשנת 1915 הופיע עם להקתו המזדמנת בבורגתיאטר בווינה. באפריל 1916 שכר את קברט מקס ומוריץ (Max und Moritz Kabaré) בווינה, שם נתן גם תוכניות בהונגרית. במאי 1916 הופיע ב"תיאטרון של בודפשט". (Budapesti Színház) ובין השנים 1922 לבין 1924 הוא היה מנהל "תיאטרון בלאהה לואיזה" (Blaha Lujza Színház). טקס נערך לכבודו בשנת 1924 שכן באותה השנה כתב את מחזהו ה-100 של המערכה האחת כל אחד.[4] ספרו "משה" פורסם בשנת 1926, בו הציג את חייו ותורתו של הדמות המקראית.[5] לאחר מכן השתתף בכמה סיורים בחו"ל והופיע בין היתר בקלוז'-נאפוקה, בבראשוב וביישובי אוכלוסיית ההונגרים של צ'כוסלובקיה. לאחר 1940, בגלל החוקים האנטי יהודיים, במיוחד החוק היהודי השני והחוק היהודי השלישי ששללו את כל זכויותיהם של יהודי הונגריה, הוא יכול היה לעלות לבמה רק כחלק מפעילות התרבות של אומיקה - ההתאחדות הלאומית היהודית-הונגרית לחינוך בתיאטרון גולדמארק שנתנה פרנסה לאמנים יהודים לפני קהל יהודי בלבד. הוא קיבל תפקידים קומיים.
הוא כתב הצגות, פרודיות, תסריטים לסרטים וביים סרטים אילמים. מותו נגרם על ידי ניוון שריר הלב. קברו נמצא בבית הקברות היהודי ברחוב קוזמה (17B-2-21).
חייו הפרטיים
ב-27 במאי 1906, נשא לאישה את ארנקה דויטש (אלמנתו של מור הולצר).[6]
בתו הייתה קלרה ואגו (1908–1994), שהפכה לאשתו של העיתונאי ג'רג' מארר[7] ב-7 באוקטובר 1938.
בנו היה יוז'ף ואגו.
תפקידיו העיקריים
- פרנץ מרטוש: החתן מגרנדה - בסטיאן
- גותי סומה: טוני סמולן - איזידור
הבימויים העיקריים שלו
- ינה הוסקה: הברונית לילי
- ז'אק אופנבך: הלנה היפה
- אנרי בטאיי (Henry Bataille): הבתולה המטופשת
הצגותיו
- היא! דרמה, נכתב עם ג'רג' סמרה. בכורה:התיאטרון ההונגרי
- תירס יונאס, פרודיה בשלוש מערכות. נכתב עם אדולף מראי אדולפל. בכורה: 21 ביוני 1905
- אילונקה יפה, אופרטה בשלושה מערכות. בכורה: 20 באוקטובר 1906. תיאטרון קיראי
- הכלה ה-100, פארסה בשלוש מערכות. 7 ביוני 1907
- האהבה של לבוטה, מחזמר בשלוש מערכות. בכורה: 13 באפריל 1917, האופרה העממית
- מלך הריקודים, אופרטה בשלושה מערכות. בכורה: 25 ביוני 1921,
- האישה המושאלת מחזמר בשלוש מערכות. בכורה: 27 ביולי 1921
- פיסטה! אופרטה בשלושה מערכות. בכורה: 27 ביוני 1922
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
