בלה גוטמן

בלה גוטמן
Guttmann Béla
בלה גוטמן, 1953
בלה גוטמן, 1953
מידע אישי
לידה 27 בינואר 1899
בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגריתהאימפריה האוסטרו-הונגרית האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה 28 באוגוסט 1981 (בגיל 82)
וינה, אוסטריהאוסטריה אוסטריה
עמדה קשר
מועדוני נוער
1917–1919 טורקווש
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1919–1920
1921–1922
1922–1926
1926
1926–1929
1929–1930
1930
1931–1932
1932–1933 		טורקווש
מ.ט.ק. בודפשט
הכח וינה
ברוקלין וונדררס
ניו יורק ג'איינטס
ניו יורק הכח
ניו יורק SC
הכח אול סטארס
הכח וינה 		17 (0)
16 (1)
96 (8)

83 (2)
21 (0)
22 (0)
50 (0)
4 (0)
נבחרת לאומית כשחקן
1921–1924 נבחרת הונגריה בכדורגל הונגריה 4 (1)
קבוצות כמאמן
1933–1935
1935–1937
1937–1938
1938–1939
1945
1946
1947
1947–1948
1949–1950
1950–1951
1953
1953
1953–1955
1955–1956
1956–1957
1957–1958
1958–1959
1959–1962
1962
1964
1965–1966
1966–1967
1967
1973
1973 		הכח וינה
אנסחדה
הכח וינה
אויפשט
ואשאש
צ'יוקאנול
אויפשט
קישפשט
פדובה
טריאסטינה
קילמס אתלטיקו קלוב
אפואל ניקוסיה
מילאן
ויצ'נצה
בודפשט הונבד
סאו פאולו
פורטו
בנפיקה ליסבון
פניארול
נבחרת אוסטריה
בנפיקה ליסבון
סרבט ז'נבה
פנאתינאיקוס
אוסטריה וינה
פורטו
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

בלה גוטמן גרדוש (בהונגרית: Guttmann Béla Gárdos;‏ 27 בינואר 1899 – 28 באוגוסט 1981) היה כדורגלן ומאמן כדורגל הונגרי-יהודי, אחד השחקנים והמאמנים היהודים הטובים בכל הזמנים.

גוטמן שיחק בתפקיד רץ ובלם במדי מ.ט.ק הונגריה, הכח וינה, מספר מועדונים בארצות הברית ונבחרת הונגריה. לאחר פרישתו אימן, בין השאר, את קבוצות הצמרת, מילאן, סאו פאולו, פורטו, בנפיקה ליסבון ופנאתינאיקוס.

קריירה ככדורגלן

בלה גוטמן במדי הכח וינה, 1925

גוטמן היה משחקניה הבולטים של קבוצת מ.ט.ק הונגריה בתחילת שנות ה-20. במדי הקבוצה שיחק יחד עם יהודי אחר, גיולה מאנדי, שעתיד לשמש כמאמן נבחרת ישראל, וביחד זכו בשתי אליפויות הונגריה בשנים 1920 ו-1921.

באולימפיאדת פריז (1924) השתתף בנבחרת הונגריה וסיים עימה במקום עשירי.

בשנת 1922 הצטרף לקבוצה היהודית הכח וינה ובשנת 1925 זכה עמה באליפות אוסטריה. כמו כן היה אחד ממצטייני הקבוצה בניצחונה 5-0 על וסטהאם יונייטד באנגליה.

שנה לאחר מכן, באפריל 1926, שט עם קבוצתו למסע משחקים בניו יורק, ולאחר המסע החליט להשתקע בארצות הברית. לאחר זמן קצר בקבוצת וונדררס מברוקלין עבר לקבוצת הכדורגל של ניו יורק ג'איינטס, שבה רשם 83 הופעות בשתי עונות שבמהלכן כבש שני שערים. בשנת 1928 עבר לקבוצת "הכח ניו יורק" שהורכבה משחקני הכח וינה לשעבר, וזכה עימה בטורניר גביע ארצות הברית הפתוח.

בשנת 1930 התאחדה הכח ניו יורק עם הכח ברוקלין לקבוצת "הכח אול-סטארס". שנה לאחר מכן עבר גוטמן שנית לניו יורק ג'איינטס, אך לאחר עונה אחת חזר להכח אול-סטארס שם פרש מכדורגל.

לגוטמן רשומות שש הופעות במדי נבחרת הונגריה בין השנים 1921 ל-1924. את שערו היחיד במדיה כבש במשחק הבכורה, בניצחון 3-0 על גרמניה.

קריירה כמאמן

לאחר פרישתו בשנת 1932 חזר גוטמן לאירופה ולפני פרוץ מלחמת העולם השנייה אימן קבוצות מאוסטריה, בהן הכח וינה, מהולנד ומהונגריה, שם זכה באליפות עם אויפשט.

בזמן שואת יהודי הונגריה הסתתר תחילה בעליית גג ברובע אויפשט של בודפשט, שם הוסתר על ידי פאל מולדבני, הונגרי לא יהודי, אחיה של אשתו מריאן. הגרמנים לא הצליחו למוצאו אולם לבסוף גוטמן החליט להסגיר עצמו כדי לא לסכן את מיטיביו. הוא נשלח למחנה עבודה בין יוני לאוקטובר 1944. בדצמבר 1944, כשעמדו לשלחו למחנה ההשמדה אושוויץ הצליח להימלט בחברת ארבעה יהודים נוספים, בהם ארנו ארבשטיין שהיה למאמן חשוב אף הוא. גוטמן הצליח לשרוד את התקופה עד לשחרור בודפשט על ידי הצבא האדום בפברואר 1945. אביו ואחותו נרצחו באושוויץ.

אחרי המלחמה עבר לאמן ברומניה את מכבי בוקרשט וזכה באליפות שנייה בהונגריה.

בשנת 1949 עבר לאמן באיטליה, ולאחר ארבע שנים במדינה חתם בקבוצת הפאר מילאן, שבמדיה שיחקו, בין השאר, גונאר גרן, גונאר נורדאהל ונילס לידהולם. גוטמן הוביל את הקבוצה למקום הראשון בסרייה א' אך פוטר במפתיע במהלך העונה בעקבות סכסוך עם ההנהלה.

בשנת 1957 אימן את קישפשט הונבד ההונגרית, שבה שיחק פרנץ פושקש. גוטמן הדריך את הקבוצה במסעה לדרום אמריקה ואחריו נשאר ביבשת ועבר לאמן את סאו פאולו, בה שיחק בין השאר מאורו ראמוס. גוטמן זכה עם הקבוצה באליפות המחוזית בשנת 1957.

בשנת 1958 חתם בפורטו הפורטוגזית וזכה באליפות פורטוגל. בעונה לאחר מכן עבר לאמן את יריבתה הגדולה, בנפיקה ליסבון, הצעיר את הסגל וזכה באליפויות 1960 ו-1961. בנוסף זכתה הקבוצה בגביע אירופה לאלופות בשנת 1961 ובשנת 1962, לאחר ניצחונות על ברצלונה וריאל מדריד במשחקי הגמר. גוטמן הביא לבנפיקה את שחקנה הטוב ביותר, אאוזביו.

לאחר הזכייה באליפות אירופה התפטר מבנפיקה בעקבות סכסוך כספי עם הבעלים. בעודו עוזב את המועדון אמר כי על המועדון תוטל "קללה" ושהוא לא יזכה בתואר אירופי ב-100 השנים הבאות. מאז, לא זכו הפורטוגלים בתואר בזירה האירופית. לאחר שעזב את בנפיקה עבר לאמן באורוגוואי לשנה, בקבוצה פניארול. ב-1963 הצטרף לאפואל ניקוסיה הקפריסאית ושנה לאחר מכן אימן את אוסטריה. בשנת 1965 חזר לבנפיקה לעונה, לאחר מכן עבר לשווייץ ובשנת 1967 הצטרף לפנאתינאיקוס היוונית. בשנת 1973 חזר לפורטו לעונה אחת, לפני שפרש מאימון.

ביוגרפיות

גוטמן פרסם אוטוביוגרפיה בגרמנית ב-1964 (בה התעלם מקורותיו בתקופת השואה). דייוויד בולצ'ובר (David Bolchover), סופר הכותב ספרי ניהול, חיבר עליו ביוגרפיה בשם "הקאמבק הגדול" (The Greatest Comeback) בה נחשף הסבל שעבר בשואה.

הנצחה

ב-1981 הונצח גוטמן ביד לאיש הספורט היהודי במכון וינגייט, מוזיאון הפועל להנצחת ספורטאים יהודים שהגיעו להישגים יוצאי דופן.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בלה גוטמן בוויקישיתוף


מאמני מילאן
קילפין (1900–1908) • אנגלוני (1906–1907) • קאמפריו (1910–1911) • הנציבות הטכנית (1911–1914) • גידו מודה (1915–1922) • אופנהיים (1922–1924) • פוצו (1924–1926) • מודה (1926) • בורגס (1926–1928) • קוניג (1928–1931) • באנאס (1931–1933) • ויולה (1933–1934) • באלונסיירי (1934–1937) • גארבוט (1937) • באנאס ופלסנר (1937–1938) • ויולה (1938–1940) • בוסיני וערה (1940–1941) • מאגנוצי (1941–1943) • סאנטאגוסטינו (1943–1945) • באלונסיירי (1945–1946) • ביגוגנו (1946–1949) • זאיזלר (1949–1952) • גרן (1952) • ספרונה (1952–1953) • גוטמן (1953–1954) • בוסיני (1954) • פוריסלי (1954–1957) • ויאני (1957–1960) • טודסצ'יני (1960–1961) • רוקו (1961–1963) • קרניליה (1963) • לידהולם (1963–1966) • רוקו, סילבסטרי וקאטוצו (1966–1973) • מלדיני (1973–1974) • טרפטוני (1974) • ג'יאגנוני (1974–1975) • רוקו (1975) • באריסון (1975–1976) • טרפטוני (1976) • מרקיורו (1976–1977) • רוקו (1977) • לידהולם (1977–1979) • ג'יאקומיני (1979–1981) • גאלביאטי (1981) • ראדיס (1981–1982) • גאלביאטי (1982) • זאגטי (1982) • קאסטנגר (1982–1984) • גאלביאטי (1984) • לידהולם (1984–1987) • קאפלו (1987) • סאקי (1987–1991) • קאפלו (1991–1996) • טבארס (1996) • מוריני (1996–1997) • סאקי (1997) • קאפלו (1997–1998) • זאקרוני (1998–2001) • טאסוטי ומלדיני (2001) • טרים (2001) • אנצ'לוטי (2001–2009) • לאונרדו (2009–2010) • אלגרי (2010–2014) • סידורף (2014) • אינזאגי (2014–2015) • מיכאילוביץ' (2015–2016) • ברוקי (2016) • מונטלה (2016–2017) • גאטוזו (2017–2019) • ג'אמפאולו (2019) • פיולי (2019–)