בטקס העלייה על הקרקע, נכתב במגילת העלייה של הקיבוץ:”היום [ ... ] אנו חברי קבוץ השומר הצעיר 'ספיח' מפליטת הגולה אשר בהונגריה, מניחים את היסוד לביתנו, להיותו ישוב של קבע בערבות הנגב המשוחרר באדמות תל אל מליחה. יהי ביתנו זה אשר יקום לנו, לבנינו, ולנדחי הגולה אשר יבואו לארוג יחד אתנו מסכת חיים, בניין ויצירה. ועל זאת באנו על החתום במעמד נציגי הקיבוץ הארצי השומר הצעיר המוסדות המיישבים, באי כוח המדינה והצבא”[5].
ביוני 1951 הוחלף שם הקיבוץ ל"בית קמה"[6]. השם בית קמה מציין את שדות הקמה, התבואה המשתרעים בסביבה זו[7]. בנוסף, השם סמלי, על פי הפסוק "והיה כאסוף קציר קמה" (ישעיהו ז')[8].
ביולי 1951, נחנך בקיבוץ מפעל "אשלים" המייצר ציוד משרדי ממתכת[9]. באוגוסט 1951 צורף למועצה האזורית בני שמעון שזה עתה הוקמה[10].
בשנים שלאחר הקמתו קלט הקיבוץ קבוצות השלמה ("גרעינים") מפולין, ארגנטינה, צרפת וישראל. כמו כן, נקלטו בקיבוץ בוגריהן של שתי חברות נוער שהתחנכו בקיבוץ ובני קיבוץ, שהצטרפו אליו כחברים.
אופי היישוב
בשנות ה-2000 גדל מספר התושבים בבית קמה. התושבים החדשים השתלבו היטב בחברה הקיבוצית ורבים מהם פעילים בחיי התרבות והחברה בבית קמה.
בית קמה הוא קיבוץ מופרט. חדר האוכל בקיבוץ פעיל ומתפקד וכך גם המועדון, המשמש לפעילות תרבותית ופעולות חברתיות שונות. כיום נמצא הקיבוץ בעיצומו של מהלך הרחבה קהילתית.
במסגרת מערכות החינוך הרך והחינוך החברתי ביישוב מתחנכים כ-700 ילדים.
בית הספר היסודי האזורי "ניצני הנגב", השייך למועצה האזורית "בני שמעון", נמצא בשטח הקיבוץ וכולל את הכיתות א'-ו'. ילדי הקיבוץ בגילאי ז'-י"ב מתחנכים בבית הספר התיכון "מבואות הנגב" בקיבוץ שובל. ילדי הקיבוץ בשכבות ד'-י"ב פעילים בקן המקומי של תנועת השומר הצעיר, בו פעילים כ-350 חניכים ומדריכים.
חקלאות, שירותים ותעסוקה
ענפי החקלאות של הקיבוץ כוללים שני תאגידים בשיתוף עם קיבוץ משמר הנגב. תאגיד גידולי השדה "שקמה" ותאגיד הרפת "משמר קמה". רפת החולבות המשותפת נמצאת בבית קמה. ענף חקלאי נוסף בבית קמה הוא לולפיטום.
בקיבוץ פעלה חברת קמהפארם אשר נרכשה על ידי חברת קמהדע בשנת 1990. בשנת 1999 מכר הקיבוץ את מניותיו בחברה. פעילות הייצור של חברת קמהדע ממשיכה להתבצע במתקנים בשטח הקיבוץ[11].
