המגרש שעליו הוקם הבניין היה חלק מהשכונה הערבית-נוצרית אל אמירה (הנסיכה). לאחר הקמת מדינת ישראל נתפסו כל הנכסים שהיו בבעלות ערבית נוצרית בשכונה על ידי רשות הפיתוח כנכסי נפקדים. והמגרש נמכר לחברת סולל בונה[1].
בניית המבנה החלה ביוני 1957 על ידי האדריכלראובן טרוסטלר בתקופה שבה חברת סולל בונה שלטה ברוב ענף הבנייה בארץ. באותה תקופה סולל בונה הייתה הזרוע הביצועית של ההסתדרות. הבניין ריכז את פעילות סולל בונה באזור ירושלים והיה חלק משורת מבני ציבור לאומיים ברחוב הכוללת את בית המוסדות הלאומיים, בית הכנסת ישורון והיכל שלמה[2]. מטות נוספים של החברה הוקמו בערים שונות כמו תל אביב וחיפה.
בשנת 1987 מכרה חברת סולל בונה את המבנה והמגרש שסביבו ליזמים שרצו לבנות במקום בית מלון. למקום הוצעו תוכניות שונות. בחלק מהתוכניות הוצע שילוב המבנה בבניה החדשה ובחלקם הוצע להורסו. במסגרת המחאה החברתית בישראל 2011 פרצו למבנה, כמו למבנים נוספים, צעירים רבים במחאה על הימצאות מבנים נטושים באזור שזקוק כל כך לדירות למגורים. בעשור הראשון של המאה ה-21 חברת "מגדלי היכל שלמה" רכשה את הבניין. באוגוסט 2016 נהרס המבנה לצורך הקמת שני מגדלים בני 17 קומות, שהגדול מבניהם יהיה מלון בו 229 חדרים והשני ייועד למגורי יוקרה. עלויות ההשקעה בפרויקט מוערכות בכ-130 מיליון דולר. בפברואר 2018, קבוצת מלונות אינטרקונטיננטל, חתמה על הסכם ניהול עם חברת "מגדלי היכל שלמה". המלון יפעל תחת השם "אינטרקונטיננטל ירושלים"[3][4].
הבניין
החזית הקדמית של הבניין עוצבה בצורה סימטרית שנתנה לבניין ממד ייצוגי, חלון מרכזי בעל אבן ראשה, שורת חלונות קטנים מעליו ושורה דומה מתחתיו. מעל הכניסה, לכל רוחב החזית, נבנה גגון בטון דק בצורת מניפה. לבניין היו ארבע קומות, קומת המסד בחיפוי אבן בעיבוד גס ושאר הקומות בעיבוד עדין יותר. בין קומה לקומה הפריד פס דק של אבן אפורה שהוסיף לייצוגיות המבנה.
בכניסה ללובי הבניין ניצבו ארבעה עמודים אופייניים לתכנון המודרניסטי, שניים משני צידי הכניסה ושניים נוספים קרוב לקצות הבניין.