המבנה תוכנן והוקם בשנת 1932 עבור איש העסקים הערבי-נוצרי העשיר ג'וליוס מתיא מורקוס, על ידי האדריכל הטמפלריהרמן אימברגר. בשל קשיים כלכליים (התחרות הקשה בין מלון "גראנד ניו הוטל" שבעיר העתיקה, שהיה בבעלות מורקוס, למלונות החדשים שנבנו באותה עת בירושלים - מלון פאלאס ומלון המלך דוד) נאלץ מורקוס למכור את הבניין למשפחת ג'מאל, אשר מכרה אותו בשנת 1934 לאדריכל אימברגר עצמו. אימברגר, שהתגורר במושבה הגרמנית הסמוכה, השכיר אותו לדיירים שונים, בהם שופטים בריטים.
על פי התוכנית המקורית של היזמים, הוצע להוסיף למבנה חד הקומתי שלוש קומות נוספות אולם התוכנית לא קיבלה אישורי בנייה בשל חשיבותו ההיסטורית של המבנה ויופיו. במסגרת הסכמה עם עיריית ירושלים, הוחלט להזיז את המבנה על מנת לאפשר בנייה במגרש שמאחוריו. חברה פולנית המתמחה בהזזת מבנים הזיזה את המבנה, השוקל 1,200 טונות, באמצעות בניית חגורות בטון סביב קירות המבנה החיצוניים, קשירתו לכבלי פלדה, ניתוקו מיסודותיו, הרמתו על ידי מנופים הידראולים, והנחת מסילות ברזל מתחתיו שאיפשרו משיכת המבנה קדימה למרחק של 16 מטרים. המבנה הועבר אל קדמת החצר, והועמד מעל קומת מסד חדשה שנבנתה. שיפוץ המבנה הסתיים בשנת 1991 ומאז משמש המבנה את המרכז הירושלמי לעניין ציבור ומדינה, ונקרא בית מילקן.
על המגרש שהתפנה מאחורי המבנה נבנה בית מגורים בן שש קומות, בסגנון הדומה למבנה המקורי של אימברגר.
המבנה משלב בין שני סגנונות בנייה שונים. בחזית המבנה מרפסת הפונה אל רחוב רחל אימנו, וקשתות מזרחיות, אולם הכניסה הראשית למבנה בנויה בסגנון אר דקו שאינו אופייני לאזור.
