קיבוץ קריית ענבים נוסד בשנת תר"ף1920 על אם הדרך לירושלים. בראשית מלחמת העצמאות הוא היה לבסיס עבור לוחמי חטיבת הראל של הפלמ"ח, אשר לחמו בקרבות הקשים במבואות המערביים של ירושלים הנצורה, ונאבקו על שמירת הגישה אליה מן השפלה פתוחה למעבר אנשים ואספקה. אנשי הראל לחמו במבואות ירושלים מפרוץ מלחמת העצמאות בנובמבר 1947 ועד תחילת ההפוגה השנייה ביולי 1948 – במבצע נחשון, מבצע הראל ומבצע מכבי, וכן במבצע יבוסי במאי 1948 בירושלים גופה ומצפון לה. החטיבה השתתפה גם במבצע דני (יולי 1948) ומבצע ההר (אוקטובר 1948). כמו כן היא לחמה במבצע חורב בחזית הדרום (דצמבר 1948–ינואר 1949).
במלחמת העצמאות נהרגו 418 מחיילי חטיבת הראל. מרביתם נהרגו בקרבות על הדרך לירושלים ובירושלים עצמה.
בית הקברות
האנדרטה
בית הקברות הוקם בתוך ערוצו של גיא היורד אל הקיבוץ מכיוונה של גבעת הראדאר (שהיום בנוי עליה היישוב הר אדר). על כן, נבנתה בו תעלה מדופנת מיוחדת לשם ניקוז הזרימה הטבעית של מים במורד הערוץ אל מחוץ לשטח בית הקברות.
הוא שוכן בפאה הצפון-מזרחית של קיבוץ קריית ענבים, ממערב לחלקות הקבורה של בית הקברות האזרחי שלו ובצמוד להן. החלקות הצבאיות והאזרחיות מהוות למעשה מתחם אחד, המהווה ביטוי לשילוב ולקרבה שהתקיימו בין חיילים ואזרחים מאז הקמת קיבוץ קריית ענבים, ושיאם במלחמת העצמאות.
שלוש חלקות הקבורה במתחם בית הקברות מוקפות בעצים וצמחייה האופייניים לסביבת הרי יהודה. בחלקה שבמרכז בית הקברות טמונים רוב החללים שנקברו בו. בצמוד לה ממזרח הוקמה הרחבה המשמשת לטקסי הזיכרון ולהנחת זרים במקום. חלקה שנייה ובה 17 קברים ממוקמת על מדרגה בגדתו המערבית של הערוץ. החלקה השלישית, שהיא הסמוכה ביותר לחלקות האזרחיות של הקיבוץ, היא מקום מנוחתם של חברי קיבוץ קריית ענבים ובניו שנהרגו בעת שירותם הצבאי ובמלחמות ישראל.
קבורת אנשי הגנה ופלמ"ח בבית הקברות החלה לאחר הכרזת כ"ט בנובמבר 1947 תש"ח, כאשר הוחמר המצב הביטחוני במבואות ירושלים, עד לרגיעה בחודש אוקטובר 1948. טמונים בו גם כמה מאנשי חטיבת עציוני, אשר הגנה על ירושלים העיר. הקברים הרבים נחצבו בהתאם לאירועים בקרקע הסלעית, בידיהם של חברי קיבוץ קריית ענבים בתוספת סיוע של מתנדבים מבוגרים מיחידת הגמלאים של הפלמ"ח. חלק מן החללים שנטמנו תחילה בבית הקברות הועברו מאוחר יותר לקבורה בבתי קברות אחרים, לבקשת בני משפחותיהם. טמונים בבית הקברות 154 חללי צה"ל;[1][2] מחציתם היו בני עשרים או פחות במותם. בית הקברות במתכונתו הקבועה מתוחזק על ידי המחלקה להנצחת החייל במשרד הביטחון.
בקצהו הצפוני של בית הקברות, במעלה הגיא, הוקמה אנדרטה לזכרם של נופלי חטיבת הראל של הפלמ"ח במלחמת העצמאות. האנדרטה היא מגדל בצורה של רובה, שבראשו מוצג סמל הפלמ"ח משני צדדיו לוחות עם שמות המבצעים בהם השתתפה החטיבה ומעליו שם החטיבה. בתחתית המגדל מצוי חדר הנצחה (הנעול בדרך כלל). בחזיתה של האנדרטה, מעל פתחו של חדר ההנצחה, נחקקה כתובת זו:
"ללוחמי פלמ"ח הראל שחרפו נפשם למות למען ירושלים יהודה והנגב במלחמת שחרור ישראל"
על חזית האנדרטה, משני צדדיו של הפתח לחדר ההנצחה, נחקק הסמל של חרב שזורה בענף זית (סמל זה מוכר כיום כסיכת מ"מ).
האנדרטה נועדה להידמות לאנדרטת האריה השואג שבתל חי, כזכר לכך שראשוני המתיישבים בקריית ענבים היו תלמידיו של טרומפלדור. שמי ראה בהקמת האנדרטה מילוי צוואה של בנו, לאחר ששמע מאחד מן הלוחמים שהוא התכוון טרם נפילתו לבקש ממנו ליצור אנדרטה לזכר הנופלים.[3]
בכניסה לבית הקברות נקבעו בשנות התשעים (במסגרת הקמת פארק יצחק רבין במבואות ירושלים) שלטים המתארים את הקמתו ואת הקמת האנדרטה לנופלי חטיבת הראל (ראו תמונות להלן).
הכניסה לבית הקברות
חלקת חברי הקיבוץ
החלקה המערבית
מראה בית הקברות מהאנדרטה
התעלה שנבנתה לאיסוף מי הגשמים הזורמים במורד הערוץ בו שוכן בית הקברות
אביבה אופז (עורכת ומהדירה), ספר החיים, יומנה של קבוצת קריית ענבים תר"ף-תרפ"ט, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים תשס"ב 2001.
יעל ויילר ישראל, 'ספר החיים של קריית-ענבים', קתדרה, 114, טבת תשס"ה, עמ' 149–159.
יעל ויילר ישראל, 'חבורתיות של חברי קיבוץ ולוחמים – הפלמ"ח בקרית-ענבים תש"ח', מפנה, 53, אייר תשס"ז אפריל 2007, עמ' 61–65.
אלי שילר, "בית הקברות הצבאי בקרית ענבים", בתוך: אלי שילר וגבריאל ברקאי (עורכים), 'ובדמם הבוקר יעלה': זיכרון והנצחה בישראל, אריאל, 171–172, ירושלים: הוצאת אריאל, אוקטובר 2005 – תשרי תשס"ו, עמ' 95–106.
