המבנה נבנה בשנת 1882 במטרה לשמש בית ספר תיכון לבני המושבה הגרמנית בירושלים ולבני המושבות הטמפלריות האחרות ברחבי הארץ. בית הספר, שמומן ונתמך על ידי משרד החוץ של גרמניה, נחשב לטוב בבתי הספר בארץ ישראל באותה עת.
בית הספר פעל עד גירוש הטמפלרים בשנת 1939. לאחר מכן השתמשו במבנה מוסדות ומשרדי שלטון ממשלת המנדט הבריטי.
בשנת 1953 הוקם במקום מכון לסיבים ומוצרי יער על ידי מנחם לוין. במכון בוצעו "מחקרים בתחומי הפולימרים, הסיבים הטבעיים והסינתטיים, דטרגנטים וניקוי, פיזיקה של סיבים ואריגים, שימושי סיבים ברפואה וביוטכנולוגיה, עמידות ביולוגית של מוצרים סיביים"[2]. מאוחר יותר שונה שמו למכון הישראלי לסיבים. המכון פעל במתחם עד שנת 1998[3].
בשנת 1998 הוצא המתחם, בו שני מבני בית הספר ומבנה בית העם הטמפלרי במגרש הסמוך, למכרז ליזמים לצורך בניית בית מלון, והוא נמכר לחברת "קולוני ירושלים" (חברה שהוקמה לצורך פיתוח הפרויקט), בבעלות איש העסקים יוסף מוניאן, תמורת 16 מיליון שקל[4]. בשנת 2000, נמכר המתחם לאיש העסקים היהודי-אמריקאי זמיר מורד שהגיש תוכנית לפיתוח המתחם. על פי התוכנית מבני בתי הספר היה אמורים להישמר והמבנה העיקרי של המלון היה אמור להיבנות בשטח המתחם מאחורי מבני בית הספר. חברת "קולוני" הגישה תוכנית להקמת מלון בגובה של כ-12 קומות, בו ישולב גם מבנה בית העם הטמפלרי, שמשמש את הכנסייה הארמנית, בקומת הקרקע[5]. ועד התושבים של שכונת המושבה הגרמנית החל במאבק נגד התוכנית בטענה שהוא ישנה את אופי הסביבה ויהרוס את המרקם המעין כפרי של המושבה הגרמנית[6][7].
בדצמבר 2006 הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה בירושלים דחתה את התוכנית לבניית המלון בגובה של כ-12 קומות[8] במאי 2009 אישרה תוכנית למבנה בן שמונה קומות עם 200 חדרי מלון[9]. לאחר מאבק ופעולות מחאה הותר לכנסייה הארמנית להמשיך להשתמש במבנה ותוכנית המלון צומצמה[10].
במתחם הוקם מלון אוריינט, מלון ברמה של חמישה כוכבים הכולל 243 חדרים וסוויטות, חלקם במבני בית הספר התיכון הטמפלרי ששמרו. עלות הקמת המלון הייתה 342 מיליון שקל והוא כולל 11 דירות מגורים שנמכרו[11].
