"בירת העולם גרמאניה" (בגרמנית: Welthauptstadt Germania) היה פרויקט חידוש פני עיר הבירה הגרמנית ברלין בתקופה הנאצית, כחלק מחזונו של אדולף היטלר לעתידה של גרמניה לאחר הניצחון במלחמת העולם השנייה. האדריכל אלברט שפר הופקד על תכנון רובו של הפרויקט והיה מופקד גם כמפקח עליו, רק חלקו הקטן הושלם בין השנים 1937–1943. על פי התכנון, מרבית הפרויקט היה צפוי להיות מושלם ב-1950.

חלק מהפרויקטים יצאו לפועל, כגון יצירת ציר החוצה את העיר ממזרח למערב, שכלל את הרחבת שדרת שרלוטנבורגר (כיום רחוב 17 ביוני בברלין), והשמת עמוד הניצחון של ברלין במרכז והרחק מבניין הרייכסטאג, מיקומו המקורי. אחרים, דוגמת ה"היכל העם" נדחו עקב תחילת המלחמה. מספר רב של בניינים ישנים ברבים מאתרי הבנייה המתוכננים נהרסו לפני המלחמה, התבוסה בה עצרה את התוכניות.

הפרויקט עצמו היה חלק מפרויקט גדול אף יותר, שנקרא "ערי הפיהרר".

השם "Welthauptstadt Germania" כתיאור לפרויקט של חידוש פני העיר ברלין מובא לראשונה בספר זיכרונותיו של שפר "בתוככי הרייך השלישי" משנת 1969. אף על פי שבשם זה לא היה שימוש רשמי בממשל הנאצי ואף לא על ידי היטלר עצמו, נהיה שם זה נרדף לבנייה הנאצית בברלין, שכונתה בשם המנהלי: "תוכנית הבנייה המקיפה לבירת הרייך" על שם התואר שגרמניה הנאצית כינתה את עצמה "הרייך השלישי".

לפי רישומיו של הנרי פיקר משיחות הסלון עם היטלר ב-8 ביוני 1942, השתעשע היטלר ברעיון לשנות את שמה של העיר ברלין ל"גרמאניה", במטרה להעניק לרייך הגרמני מרכז ברור:

בדיוק כמו שהבווארים והפרוסים עוצבו על ידי ביסמרק ליצירת האיחוד הגרמני, כך חייבים לנווט בשיטתיות את העמים הגרמאניים שביבשת אירופה ליצירת איחוד גרמני רחב יותר. הוא (היטלר) אפילו חשב שעל ידי שינוי שמה של ברלין לגרמאניה יושג כוח מניע משמעותי למטרה זו. השם גרמאניה לבירת הרייך יהיה מתאים מאוד, מכיוון שלמרות המרחק הרב שיהיה בין הבירה לבין עמים אלה, תוכל הבירה לייצר תחושת אחדות.

המונח "בירת העולם" כבר שימש את היטלר מספר חודשים לפני כן בלילה בין 11 ל-12 במרץ 1942 במאורת הזאב:

כבירת העולם תהיה ברלין בת השוואה רק למצרים העתיקה, בבל או רומא! מהי לונדון? מהי פריז בהשוואה לזה!

ערך מורחב – לשכת קנצלר הרייך

כאשר הברית הצבאית של הקונפדרציה הצפון-גרמנית התארגנה מחדש כמדינה פדרלית החל מיולי 1857, מוקם משרדו של הקנצלר הפדרלי (בונדסקנצלר) בברלין, ואויש על ידי ראש ממשלת פרוסיה, אוטו פון ביסמרק. לאחר איחוד גרמניה בינואר 1871, ועם הצטרפותן של מדינות דרום גרמניה, הפך ביסמרק לקנצלר הרייך של הקיסרות הגרמנית ("האימפריה הגרמנית") שזה עתה הוקמה.

ב-1935 החלו האדריכלים הנאצים פאול טרוסט ולאונהרד גל לעצב מחדש את בית מגוריו של היטלר. הם הוסיפו למתחם לשכת קנצלר הרייך אולם אירועים גדול וקונסרבטוריון. ב-1943 גם נחנך בסמוך לקנצלריית הרייך הפיהררבונקר^[1].

בסוף ינואר 1938 הורה אדולף היטלר לאדריכלו האישי, אלברט שפר לבנות את לשכת קנצלר הרייך מחדש, וביקש ממנו שהעבודות על הבניין יסתיימו תוך פחות משנה ונקבע יעד סיום ל-9 בינואר 1939. היטלר טען כי המבנה הנוכחי ששימש כלשכת קנתלר הרייך "מתאים לחברת סבונים". עם זאת, המבנה נותר כבית המגורים הרשמי שלו, וכלל את החדרים ששופצו בקומת הקרקע ובקומה העליוניה, בה היטלר התגורר, ובשל כך קיבל המקום את הכינוי "דירת הפיהרר". על אף חיבתו של היטלר למבנה החדש, היטלר ציפה שלשכה זו לא תהיה לשכתו הסופית וכי בכיכר הגדולה יוקמו לשכה חדשה ו"ארמון הפיהרר" שישמש כמעונו האישי.

ללשכת קנצלר הרייך החדשה נגרם נזק כבד במהלך הקרב על ברלין ולאחר סיום מלחמת העולם השנייה, נהרסו השרידים של המתחם שהיו בשטחי ברלין המזרחית (שהייתה אז תחת כיבוש סובייטי), על פי צו של הממשל במוסקבה. בעוד שהמחצית המערבית של השטח הייתה חלק מ"רצועת המוות", שהייתה בצמוד לחומת ברלין והוקם במקום הוקם גן ילדים ובניין מגורים.

ערך מורחב – עמוד הניצחון של ברלין

עמוד הניצחון של ברלין שתוכנן על ידי היינריך שטראק במטרה להנציח את ניצחון צבא פרוסיה בשנת 1864 במסגרת מלחמת שלזוויג השנייה. העמוד נחנך ב-2 בספטמבר 1873 – לאחר ניצחונה של פרוסיה על אוסטריה במסגרת מלחמת שבעת השבועות בשנת 1866 ולאחר ניצחונה על צרפת במסגרת מלחמת צרפת–פרוסיה בשנת 1870–1871. ב-1939 כחלק הוחלט להעביר את העמוד לכיכר הכוכב הגדול בו הוא נמצא כיום באמצע רחוב 17 ביוני, העמוד, שגובהו היה אז 50.66 מטרים בלבד הוגבה ב-7.5 מטרים נוספים (לגובה של 66.89 מטרים), והועבר לכיכר שנבנתה בשנת 1941 בתכנונו של אלברט שפר.

ככל הנראה, העברת העמוד למקומו הביאה לכך ששרד את מלחמת העולם השנייה. בעוד שבניין הרייכסטאג נפגע קשות בקרבות כיבוש ברלין והאזור ממול הבניין נהרס לחלוטין, האזור בו נמצא העמוד שרד את המלחמה.

ערך מורחב – אנדרטת ביסמרק

מלבד עמוד הניצחון, גם אנדרטת ביסמרק ופסליהם של אלברכט פון רון והלמוט פון מולטקה הזקן הועברו לכיכר "הכוכב הגדול", שהיה אמור להיות אזור הנצחה לקיסרות הגרמנית. במסגרת שיפוץ האנדרטה בשנים 1958–1961 הוסרו ממעמד הגרניט שישה תבליטי ברונזה שתיארו באמצעות דמויות סימבוליות את הצעדים שהובילו לאיחוד גרמניה ב-1871 ואת השלמת מפעלו של ביסמרק לאחר האיחוד. מאז חנוכת האנדרטה זכו תבליטים אלה לביקורת רבה, בין היתר בגלל האיכות האומנותית הנמוכה שלהם. התבליטים לא הוחזרו למקומם, וככל הנראה נעלמו, כך שמעמד הגרניט נותר כיום חלק.

כמו עמוד הניצחון, ככל הנראה העברת הפסל היא זו שהצילה אותו מהפצצות במהלך מלחמת העולם השנייה, והוא נותר בשלמותו עד היום, למעט נזקים מרסיסים שספג במהלך הפצצות בעלות הברית על ברלין.

ערך מורחב – היכל העם

היכל העם היה אולם ענק לעצרות עם שהיה צפוי להיות הבניין החשוב והמרשים ביותר של הבירה מבחינת גודלו וסמליות, תוכנן להקים בקצה "שדרות הפאר" (שתוכננו להיות השדרה המרכזית של בירת העולם גרמאניה). מטרת העל של המבנה הייתה להפגין את עוצמתה של גרמניה הנאצית.

מבחינה ויזואלית זה היה אמור להיות המרכז האדריכלי של ברלין כבירת העולם (גרמאניה). ממדיו היו כה גדולים, עד שהיה מגמד כל מבנה אחר בברלין, כולל אלה שבציר הצפוני-דרומי של המתחם גרמאניה עצמו. האוקולוס של מבנה הכיפה, אשר תוכנן בקוטר של 46 מטר, היה מכיל בתוכו את כל הרוטונדה של הפנתאון של אדריאנוס ואת כיפת בזיליקת פטרוס הקדוש. כיפתו של אולם העם הייתה אמורה לעלות מפודיום גרניט מסיבי בגודל של 315 על 315 מטר וגובה של 74 מטר, ולצמוח לגובה כולל של 290 מטר. קוטר הכיפה תוכנן להיות כ-250 מטר, גודל חריג במיוחד, אשר הטריד את שפר, מכיוון שקוטר הכיפה של תחנת הרכבת החדשה שגיזלר תכנן בקצה המזרחי של מינכן, היה אמור להיות ב-15 מטר גדול יותר מקוטר הכיפה של שפר באולם העם.

שלוש שורות מושבים קונצנטריות, מקיפות רחבה עגולה בקוטר 140 מטר, בשונה מן הפנתאון, אך מקומות הישיבה דומים לאולם הקונגרסים בנירנברג שלודוויג רולף תכנן, אשר עוצב על פי הקולוסיאום. לעומת זאת תכונות אחרות של פנים אולם העם, אכן בבירור מיוחסות לפנתאון של אדריאנוס: התאים המרובעים (coffered) בכיפה, אזור העמודים הרציף, מלבד נישת הענק בצד הצפוני. האזור השני בפנתאון, המורכב מחלונות עיוורים עם פילסטרים, מיוצג בבניין של שפר על ידי האזור העליון מעל העמודים, אשר מלווה במלבנים שקועים ורדודים. הכיפה העצומה מונחת על אזור זה.

בניין עם כיפה כה גדולה היה לפי שפר הוא בעל דימוי של מקדש, כפי שצוין על ידי שפר, שהניח כי הבניין נועד במיוחד עבור הפולחן הציבורי של היטלר, יורשיו והרייך הגרמני. כלומר, זה היה אמור להיות סוג של מקדש ארמון מהסוג שאוגוסטוס בנה על גבעת הפאלאטיום, שם היה ביתו הצנוע קשור למקדש אפולו.

בכניסה הדרומית להיכל העם ובקצה "שדרות הפאר" הייתה אמור לקום כיכר רחבת ידיים בשטח של 350,000 מ"ר בשם "כיכר אדולף היטלר". מסביב לכיכר היו אמורים לקום מלבד היכל העם גם בניין הרייכסטאג החדש, משכן חדש ומשופר ללשכת קנצלר הרייך ומפקדת הפיקוד העליון של הוורמאכט. כמו כן, תוכננה הריסתו של הקרולאופר ובמקומו היה צפוי להיבנות "ארמון הפיהרר". לאחר ביקורו המוצלח באיטליה, שקל היטלר לשנות את שם הכיכר ל"כיכר בניטו מוסוליני" ואף להקים אנדרטה לזכרו.

היטלר תכנן להפוך את בניין הרייכסטאג למבנה רב-תכליתי שישמש את חברי המפלגה הנאצית וחברי הרייכסטאג לצרכים חברתיים. הנאצים רצו להסב את חדרי הישיבות והמשרדם לחדרי קריאה ובילוי ולהקים באולם המליאה ספרייה גדולה. במקום בניין הרייכסטאג הישן, תכנן היטלר הקמה של בניין רייכסטאג חדש שיכלול מקומות ל-1,200 חברי פרלמנט. עם זאת, היטלר לא תכנן להחזיר לרייכסטאג את הכוח שנלקח ממנה לאחר חוק ההסמכה והיה מדובר בפרויקט לשם הנראות והנוחות בלבד. שפר תחילה הציע להיטלר להרוס את הבניין הישן ולצמצם את מספר המקומות לחברי הרייכסטאג בבניין החדש אך היטלר סירב להצעתו.

שדרות הפאר הן שדרה שהיו אמורות להיות השדרה המרכזית של ברלין וחלק מציר צפון-דרום. לצידי השדרות תכננו הנאצים להקים בין היתר: אולם קולנוע בין 2,000 מושבים, בית אופרה, שלושה בתי תיאטרון, אולם קונצרטים חדש, מרכז כנסים בשם "בית האומות", בית מלון בן 21 קומות, מסעדות יוקרה, בריכת שחייה מקורה בסגנון רומי, מרכז שעשועים גדול לעובדי חזית העבודה הגרמנית, לשכת המפלגה הנאצית, מזכירות הפיהרר, מספר בנייני משרדים ועוד, באזור הדרומי של השדרות היה צפוי להיבנות בית נתיבות המשתרע על שטח של 330,000 מ"ר, בן 4 קומות המכיל דרגנועים, מעליות וכבישים. בית הנתיבות היה אמור להכיל תערוכת נשק ושלל.

בקצה הדרומי של שדרות הפאר, היה אמור לקום שער ניצחון המבוסס על שער הניצחון בפריז אך גדול ממנו בהרבה (פי 2 למעשה) כך שיהיה בגובה של כ-100 מטרים, על קירותיו תוכנן לחרוט את שמותיהם של 1,800,000 ההרוגים הגרמנים במלחמת העולם הראשונה. בתחילת מבצע ברברוסה החליט היטלר בחלק שבין בית הנתיבות לשער הניצחון יוצבו כ-30 תותחים כבדים. לצורך בדיקת היתכנות של חוזק הקרקע בשטח שעליו תוכנן להיבנות שער הניצחון עצום הממדים נבנה מבנה ההכבדה, היה צורך כי המבנה ישקע בפחות מ-6 ס"מ כהוכחה לעמידות הקרקע החולית המאפיינת את ברלין, בפני משקל המבנים המתוכננים בבירה החדשה. בפועל, שקע המבנה ב-18 ס"מ. מאחורי שער הניצחון היה אמור לקום מרכז שעשועים ומסחר בכיכר שהייתה צפויה להצטלב עם רחוב פוטסדאם.

בתוכניות של שפר לאזור כיכר פוטסדאם לה לא תוכננו שינויים גדולים בסביבה המיידית של הכיכר, אף שתחנות הרכבת בכיכר ואנהלטר היו נסגרות, זאת כיוון שציר צפון-דרום שתוכנן בעיר היה קוטע את מסילות הגישה לתחנות. כל הקרוניות החשמליות המגיעות לעיר היו מנותבות לשתי תחנות ענק חדשות על מסילת הטבעת (Ringbahn) מצפון ומדרום למרכז העיר. על פי תוכניתו של שפר האתר בו עמדה תחנת אנהלטר תוכנן להפוך לבריכת שחייה ציבורית. לא ידוע מה תוכנן לאתר שבו עמדה תחנת פוטסדאם.

ציר צפון-דרום בברלין תוכנן לעבור ממערב לכיכר פוטסדאם ולהיות ציר תנועה ברוחב של 100 מטר ובאורך חמישה קילומטר, לאורכו תוכננו מבני ענק של הממשלה הנאצית. ציר זה היה מוחה את חציו המזרחי של רובע המיליונרים. נתיבים תת-קרקעיים של הרכבת התחתית והרכבת הפרברית תוכננו כמעט לכל אורכו של ציר הציר.

• "היכל החייל", שיכיל אחוזת קבר מיוחדת בה יוצבו הקברים של המצביאים הגרמנים הדגולים בהיסטוריה הגרמנית (הנאצים אף רצו להעביר את עצמותיו של פרידריך השני, מלך פרוסיה למקום), חדר גביעים, תערוכת כלי נשק וקרון הרכבת של קומפיין (בו נחתם ב-1918 הסכם שביתת הנשק בין הקיסרות הגרמנית למדינות ההסכמה וב-1940 הסכם שביתת הנשק בין גרמניה הנאצית וצרפת). תוכנן להקים את ההיכל בכיכר העגולה שמחברת בין רחוב פוטסדאם לבין שדרות הפאר.
• אגם מלאכותי גדול בשטח של 385,000 מ"ר. בצידו המזרחי תכנן שפאר להקים מרכז ספורט ימי ובניין לאקדמיה הצבאית. הסיבה לבחירתם של הנאצים להקים אגם מלאכותי דווקא בחלק כה מרכזי של העיר הייתה שאזור היה ביצתי מדי לניצול שטחו לצורכי בנייה. ממערב לאגם, היה צפויים לקום בית העירייה של ברלין, המטה החדש של משטרת ברלין ומפקדת הקריגסמרינה.
• מצפון לאצטדיון האולימפי של ברלין תכננו הנאצים להקים רובע אוניברסיטאי חדש וזאת כדי לתת מענה לסטודנטים והמרצים שנאלצו ללמוד במבנים הרעועים של אוניברסיטת פרידריך-וילהלם, בנוסף לכף תוכנן להקים קמפוס חדש לאוניברסיטה הטכנית של ברלין. מצפון לקמפוס החדש תוכננו בית חולים, מעבדות רפואיות ומרכז מחקר רפואיים.
• בשכונת גרונוולד תכננו הנאצים להקים מרכז בילוי ונופש שיכלול את משרדי שירות היערות של הרייך, מרכז צייד, שבילים, מסעדות, מתקני ספורט ועוד. באזור הנאצים גם תכננו להקים מכון לחיל האוויר ומכון לטופוגרפיה צבאית, מכון אגרונומיה ולשכה לשירות הפטנטים של הרייך.
• נמל התעופה ברלין-טמפלהוף היה צפוי להיסגר בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20 ועל חורבותיו תכננו הנאצים להקים פארק שעשועים בסגנון גני טיבולי הדנים. במקומו, ישרתו את ברלין ארבעה נמלי תעופה (בצפון העיר, בדרומה, במזרחה ובמערבה) שיבנו מעבר לטבעת האוטובאן של ברלין.
• כחלק ממבצע ארי הים תכנן היטלר להעביר את עמוד נלסון מלונדון לברלין

מדיה וקבצים בנושא בירת העולם גרמאניה בוויקישיתוף