הביריאני הופיע לראשונה במרכזים המוסלמיים של דלהי במטבח המוגלאי והעוודהי ובדרום הודו מאזור מהיידראבאד וטמיל נאדו.
על פי ההיסטוריונית ליזי קולינגהאם (Lizzie Collingham), הביריאני התפתח במטבחים של האימפריה המוגולית, בין השנים 1526–1857 ונחשב לגרסה הודית של פילאף[5][6].
פירוש המילה ביריאני בפרסית הוא אורז מבושל או מטוגן ונגזר מצמד המילים בירינג' (برنج) שפירושה אורז ובריאן (بریان) שפירושה מבושל או מטוגן.
גרסאות
לביריאני גרסאות שונות ומלבד הגרסה הרגילה קיימות גם גרסאות על בסיס גהי, צמחוניות ועל בסיס בשר כבש או דגים.
אמבור ביריאני (Ambur Biryani) - גרסה הנפוצה באזור טמיל נאדו ונעשית באמצעות אורז סמבה או בסמטי[7].
ביריאני בקר (Beef Biryani) - גרסה הנפוצה באזור היידראבאד ומכילה קוביות בשר של תאו או פרה[8].
נאוואיאטי ביריאני (Navayathi Biryani) - גרסה המכילה בשר שבושל עם מסאלה, בצל, צ'ילי ירוק ועלי קארי[9].
בוהרי ביריאני (Bohri Biryani) - גרסה הנפוצה באזור קראצ'י ומכילה עגבניות[10].
צ'טינאד ביריאני (Chettinad Biryani) - גרסה הנפוצה באזור טמיל נאדו, עשויה מאורז סמבה, רוטב בשר חריף, בצל מטוגן, קארי וגהי[11].
דג קי ביריאני (Degh Ki Biryani) - גרסה הנפוצה באזור פרבהאני, המוגשת בדרך כלל בחתונות ומכילה קוביות קטנות של בשר בקר או כבש עם זנגביל, שום, צ'ילי אדום, כמון, גראם מסאלה ובצל מטוגן.
דלהי ביריאני (Delhi Biryani) - גרסה זו פיתחה טעם מקומי ייחודי כאשר המלכים המוגולים העבירו את בירתם הפוליטית לעיר דלהי בצפון הודו, עד שנות ה-50, רוב האנשים בישלו ביריאני בביתם ולכן קיימות גרסאות וטעמים שונים.