שדה התעופה ביר גפגפה או מליז (החלק הצבאי) או בארדאוויל (החלק האזרחי)[6][7] (ידוע גם בשמות ביר ג'פג'פה, ביר ג'יפג'פה ורפידים) הוא שדה תעופה במדבר סיני שבמצרים, הממוקם בחלקו הצפוני של חצי האי סיני, במחוז "אל-חסאנה", 76 קילומטרים ממזרח לקצה הצפוני של האגמים המרים, וכ-66 קילומטרים דרומית לימת ברדוויל. בשנות השישים והשבעים היה לשדה תעופה זה תפקיד משמעותי בסכסוך בין ישראל למצרים.
שם המקום
השם "ביר גפגפה" נגזר ככל הנראה משם הצמח פרעושית מסולסלת (Pulicaria crispa), שהבדואים בסיני הוגים אותו "ג'פג'אף".[8] המילה 'ביר' משמעותה 'באר' בעברית.
ההגייה הישראלית הנפוצה של השם, הנמצאת בשימוש מאז 1956, היא בִּיר גַּפְגָּפָה (Bir Gafgafa). בעבר הופיעו בעברית באופן נדיר, הגיות שונות כמו "ביר גִפְגֶפֶה"[9] ו"ביר כפכה".[10]
ההגייה בערבית מצרית שונה מזו שבערבית ארץ ישראלית או מזו שבערבית השגורה בפי הבדואים המתגוררים בסיני. בערבית מצרית הוגים את האות ج בדומה להגיית גימ"ל בעברית [ɡ], בעוד שבשאר הלהגים הערביים היא נהגית כ־[dʒ] או כ־[ʒ] (כמו ג' בשם ג'ורג', או כמו ז' בשם ז'אק, בהתאמה), מכך נובע ההבדל בהגיית השמות בערבית – גיפגפה או גפגפה בלהגים מצריים, ג'יפג'פה או ג'פג'פה בלהגים ערביים אחרים.
גם בשפות אחרות ניתן למצוא גרסאות שונות לשם ביר גפגפה, כתלוי בשפה או בלהג שתורגמו ובשפה המקבלת.
שדה התעופה החדש (שנבנה בקרבת הישן) נבנה על ידי כוחות ההנדסה של צבא מצרים בשנת 1956 וקיבל את המספר 244. תפקידו היה לתת סיוע אווירי ליחידות שריון ורגלים שפעלו במדבר סיני. כלקח ממלחמת סיני, הורחב הבסיס ונבנו בו מתקנים נוספים, רחבות חניה גדולות למטוסים ודירי מטוסים פתוחים.[11] בימי רגיעה פעלה בבסיס טייסת 20 של חטיבה אווירית 15, שהפעילה מטוסי מיג 19.[12]
גמאל עבד אל נאצר נאצר עם קצינים וטייסים מצריים בבסיס חיל האוויר המצרי באבו סואר ימים ספורים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים.מיג-21 שהופל במלחמה ומסביבו חיילים ישראלים
ב-22 במאי1967, כאשר ישראל ושכנותיה הערביות החלו להתקרב לעבר עימות, ביקר נשיא מצריםגמאל עבד אל נאצר בבסיס חיל האוויר המצרי באבו סואר שממערב לתעלה[א][13] ונפגש עם טייסים ומפקדים של חיל האוויר המצרי. בפני קהל רב, הכריז נאצר על כוונתו לסגור את מצרי טיראן בפני ישראל והצהיר "כעת אנו עומדים לקראת עימות עם ישראל" והוסיף, "אם היהודים מאיימים עלינו במלחמה, אני אומר להם בבקשה, אנו ערוכים למלחמה".
בסיס חיל האוויר המצרי בביר גפגפה היה החשוב ביותר בסיני. לפני המלחמה העביר אליו חיל האוויר המצרי, גף של חטיבה אווירית 15. יחידה זו הפעילה מטוסי קרב מהדגמים מיג 17, מיג 19 ומיג 21. בנוסף היו בבסיס גם מטוסי תובלה מדגם איליושין Il-14 ומסוקי תובלה מדגם מיל מי-6. מטוסי הקרב שבבסיס היו האיום העיקרי על פעולתו של חיל האוויר הישראלי, ולפיכך השמדתם ונטרול הבסיס היו יעד מרכזי במבצע מוקד. תוכנית המבצע הקצתה לתקיפת הבסיס שש רביעיות - ארבע רביעיות של מטוסי דאסו אוראגן מטייסת 113 מבסיס חצור ושתי רביעיות של מטוסי דאסו מיסטר IV מטייסת 109, מבסיס רמת דוד. מטוסי האוראגן והמיסטר היו נחותים בביצועיהם לעומת מטוסי הקרב המצריים שהיו בשדה, אך מתכנני המבצע קיוו שההפתעה תסייע לתוקפים במילוי משימתם.[14] תכנוני המלחמה המצריים הטילו על טייסת 20 שבבסיס ביר גפגפה את השמדת בסיס חצור של חיל האוויר הישראלי.[15]
ב-5 ביוני1967 פתחה ישראל במבצע מוקד, שנועד להשמדת חילות האוויר של מדינות ערב. גלי התקיפה הראשונים היו נגד חיל האוויר המצרי, החזק והגדול ביניהם. הרביעייה הראשונה שיצאה לכיוון ביר גפגפה המריאה בשעה 07:14 מבסיס חצור, והייתה מורכבת מארבעה מטוסי אוראגן, בפיקודו של סרן רן אלון. הייתה זו גם הרביעייה הראשונה שהמריאה מהבסיס במבצע מוקד.[16] המטוסים הגיעו ליעדם בתוך חצי שעה, פגעו במסלול ההמראה והשמידו מספר מטוסים בעודם על הקרקע. מיג 21 שניסה להמריא, הופל על ידי סרן דוד יריב קריגר - הפלה יוצאת דופן למטוס האוראגן, שהיה כאמור, נחות בהרבה מיריבו. יריב הופל זמן קצר לאחר מכן על ידי אש נ"מ ונהרג. מטוסו של מוביל הרביעייה, אלון, נפגע גם הוא מאש נ"מ ונאלץ לנחות נחיתת אונס בבסיס רמת דוד. טייסו של המטוס השלישי, סרן מרדכי לבון, הפיל מטוס מיג 17 אך נפגע מן ההתפוצצות ונאלץ לנטוש את המטוס מעל הים התיכון. הוא שחה אל חוף עזה, שם נפל בשבי חיילים מצריים.[17][ב]
רביעית אוראגנים שנייה, בפיקוד גיורא פורמן (לימים תת-אלוף) תקפה מיד אחרי רביעייה זו והשמידה את המטוסים האחרונים שעוד נותרו שלמים, ביניהם שני מטוסי מיג 21 שהוכנו על ידי הצוותים המצריים להמראה מיידית.[19] שתי הרביעיות הבאות שתקפו את השדה היו של מטוסי מיסטר. הראשונה בהן תקפה את מסלולי ההמראה בפצצות פיצוח מסלולים, אך התוצאות היו מאכזבות. התותחים נגד מטוסים שהיו בביר גפגפה, עדיין ירו אש כבדה אל התוקפים, וכמה מן המטוסים ניזוקו. מבנה אוראגן שלישי הגיע אחרי שני המבנים הללו, והיה המבנה האחרון בגל התקיפה הראשון.[20] עד 9:05 השלימו מטוסי חיל האוויר את הגל הראשון של התקיפות על בסיסי חיל האוויר המצרי.[21]
כשעה לאחר סיום תקיפות הגל הראשון, החל גל התקיפות השני. מטוסי מיסטר מטייסת 116 שנועדו לתקוף את בסיס חיל האוויר המצרי בג'בל ליבני, הופנו לתקיפת תחנת מכ"ם מצפון לביר גפגפה.[22] רביעיית מיסטר נוספת, הפעם מטייסת 109, תקפה שוב את ביר גפגפה בשעה 09:55. לדברי הטייסים, כבר לא היו בשדה מטרות.[23] רביעיית מטוסי סופר מיסטר מטייסת 105, תקפה את הבסיס בשעות אחר הצהריים, אך לא מצאה בו מטרות ונתקלה רק במעט אש נגד מטוסים.[24] חיל האוויר המצרי איבד מטוס מיג-15, 4 מסוקי קרב מיל Mi-6 ולא פחות מ-20 מטוסי קרב מדגם מיג-21.
בביר גפגפה חנו גם כוחות חיל רגלים ושריון של הצבא המצרי, אך אלו נטשו את ביר גפגפה בהבינם כי לא יוכלו לקבל סיוע אווירי. אוגדה 84, אוגדת טל, השתלטה על הבסיס ב-7 ביוני. לאחר ההשתלטות על הבסיס, החלו מטוסי תובלה מדגם נורד 2501 נוראטלס ודקוטה, בטיסות לבסיס עם מטעני נשק ואספקה. כמו כן הועברה לבסיס סוללת טילי נ"מהוק. בבסיס נמצא מספר רב של טילי אוויר-אוויר מדגם וימפל K-13 ו-9 משגרי טילים נגד מטוסים. טילי הוימפל הותאמו לנשיאה על ידי מטוסי מיראז' 3 של טייסת 119 והותקנו בהם בדצמבר 1967.
עם סיום מלחמת ששת הימים וכיבוש חצי האי סיני, נקבע גבול חדש בין ישראל למצרים, שהיה במרחק רב מבסיסי חיל האוויר הקיימים. חיל האוויר החליט להפוך את בסיס ביר גפגפה לבסיס אווירי קדמי בשם רפידים, על שם התחנה בה עצרו בני ישראל בדרכם במדבר, ממצרים לארץ ישראל. מספרו הצבאי של הבסיס היה בח"א 3. חנוכתו הרשמית התקיימה במאי 1968, אך כבר ב-26 ביולי1967 נשלחה לבסיס רביעייה ראשונה של מטוסי דאסומיראז' 3 ("שחק") של טייסת 101.[25]
בשנים הבאות הפך בסיס רפידים למחנה גדול בו שכנה מפקדת אוגדת סיני, מפקדות של יחידות חיל השריון, חיל התותחנים, יחידות מיוחדות שונות, מרכז של חיל הקשר, יחידות מחיל ההספקה ועוד. הבסיס שימש גם כבסיס אספקה ותובלה ששירת את היחידות השונות במרחב סיני. בנוסף לפעילות הקרבית, שימש שדה התעופה גם כמרכז תובלה וכן כמוקד רפואי, אליו פינו מסוקים פצועים מקו תעלת סואץ.[26] מצפון לבסיס מוקמה יב"א 511[27] וסמוך לה סוללת טילי נ"מ ותותחי נ"מ.[28]
עם העלייה במספר החדירות האוויריות המצריות מסיני, החל חיל האוויר הישראלי להציב באופן קבוע ארבעה מטוסי קרב ברפידים (באותה תקופה - מטוסי מיראז' 3), ומאוחר יותר שישה. רבות מהפלותיו של חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה, בין השנים 1967 עד 1973, הושגו על ידי טייסים שהיו בכוננות זו ברפידים, ומבצעים אוויריים רבים החלו ממנו. רפידים היה הבסיס הקרוב ביותר בו היו יכולים לנחות מטוסים פגועים או חסרי דלק, לאחר פעילות מבצעית במצרים.[29]
בדקות הראשונות של מלחמת יום הכיפורים, הותקף הבסיס על ידי מטוסי סוחוי 7 מצריים. המסלול הראשי ניזוק קשות ואילו המשני נפגע קלות בלבד. כבר לאחר 30 דקות, הושב המסלול המשני המקביל לפעילות. המסלול הראשי שנפגע בהתקפה זו, ספג 10 פגיעות הפצצה, אך שופץ תוך 4 שעות.[30] הבסיס היה פעיל מאוד בהמשך המלחמה במגוון משימות.
במשך שנים רבות, מאז החזרת סיני למצרים ועד שנת 2015, היה שדה התעופה כמעט ללא שימוש, ומתקניו הוזנחו במשך 36 שנים. בשנת 2015 החלו המצרים בשיפוץ מקיף לשדה, הרחבתו והשמשתו כשדה תעופה צבאי ואזרחי, כך שהשדה היום (נכון ל-2019) הוא הגדול ביותר בחצי האי סיני, זאת על אף שהסכם השלום בין ישראל למצרים קובע כי מצרים מנועה מלבנות תשתיות צבאיות באזור זה – אזור B, אינה יכולה להפעיל בו כלי טיס קרביים, ויכולה להחזיק בו עד שמונה מטוסי תובלה לא חמושים בלבד, בכל אזור B כולו.[32]
מהות ההרחבה והשיפוץ
להלן מיזמי הבנייה, ההרחבה והשיפוץ שבוצעו בשדה החל משנת 2015:[33][34][35]
מסלולי השדה הישנים נסללו מחדש והורחבו
מסלול 15L/33R – אורך: 3,080 מטרים סלולים ומסומנים. רוחב: 50 מטר.
מסלול 15R/33L – אורך: 3,010 מטרים סלולים, מתוכם 2,512 מסומנים כמסלול. רוחב: 40 מטר.
נסלל מסלול נוסף רחב וארוך במיוחד, מסלול 16/34 – אורך: 3,350 מטרים סלולים ומסומנים. רוחב: 75 מטרים.
נבנו 8 דירי (מחסות) מטוסים עיליים ממוגנים.
נבנו ונסללו רחבות חניית מטוסים גדולות.
נבנו 2 האנגרי מטוסים ענקיים. האחד מידותיו כ-65/55 מטר, והשני מידותיו כ-100/50 מטר.
בחלקו האזרחי של השדה, המכונה "שדה התעופה בארדאוויל", נבנו רחבות חניית מטוסים, מסלולי הסעה רחבים, בית נתיבות גדול, מתקנים נלווים, מסגד וחניות נרחבות לרכבים.
כלי טיס המוצבים בבסיס הצבאי
על פי אתרי אינטרנט העוסקים בנושאי ביטחון, צילומי לוויין וגוגל ארת', ניתן ללמוד שבבסיס אל-מליז מוצבים (או נמצאים בפריסה) כלי טיס צבאיים וקרביים (האסורים בהחזקה באזור זה לפי חוזה השלום עם ישראל) מהסוגים הבאים:[34][36][37][38][39]
^הפגישה נערכה באבו סואר ולא בביר גפגפה כפי שהייתה הדעה בעבר.
^רביעייה זו, שכינויה בקשר היה "אפודה", נודעה לשמצה בשל גורלם של הטייסים: כאמור, דוד יריב נהרג במהלך התקיפה; מרדכי לבון נהרג בתאונת מטוס ב-1976; רן אלון, מוביל הרביעייה, נהרג בתאונת דרכים ב-1978; והטייס הרביעי, יורם פרס, נהרג ב-18 בפברואר1969 בפיגוע ירי נגד מטוס אל על בציריך.[18]
הערות שוליים
^ 123לפי מדידות תמונת לווין ב-Google Earth היות שאין נתונים רשמיים.
^מסלול הדמה 15/33 מתקופת בסיס רפידים, אינו קיים יותר. בשנת 2016 נהרס ונמחק על ידי המצרים. בצילומי לווין ישנים וגם בגוגל ארת' ניתן לראותו כ-700 מטר צפון-מזרחית למסלול 15L/33R החיצוני ימני.
^ 12שדה התעופה ההיסטורי מליז, נמצא כ-2,280 מטר צפון-מערבית לנוכחי. "נחרש" על ידי צה"ל לאחר כיבוש האזור במבצע קדש בשנת 1956.
