ביקור מומים או ביקור הוא הכנה ובדיקה של קורבן לפני הקרבתו בבית המקדש.

לדברי רש"י הביקור הוא בדיקה שאין בבהמה מומים, שנמשכת ארבעה ימים וחוזרת על עצמה במהלך הימים: "ביקור, שלא יהא בו מום, מבקרין אותו כל ארבעה"^[1]. המהר"ל בספר גור אריה מסביר שהבדיקה החוזרת נועדה לוודא שאין מומים בבהמה, כיוון שבבדיקה אחת לא תמיד רואים את כל מומי הבהמה^[2]. לעומת זאת הרמב"ם אינו מזכיר שצריכים לבדוק את הבהמה שוב ושוב במהלך ארבעת הימים, אלא יש לבדוק את הבהמה בתחילת ימי הביקור ובסופם: "אין פוחתין משישה טלאים המבוקרין בלשכת הטלאים שבמקדש, ויהיו מוכנים קודם יום הקרבה בארבעה ימים, ואף על פי שהיו מבקרין אותו מתחילה לא היו שוחטין את התמיד עד שמבקרין אותו שנייה קודם שחיטה לאור האבוקות"^[3].

• קורבן התמיד - טעון ביקור של ארבעה ימים לפני הקרבתו^[4].
• קורבן פסח - דעת רש"י והתוספות היא שפסח ראשון טעון ביקור, ואילו פסח שני פטור מביקור^[5]. הרמב"ם השמיט את נושא הביקור בקרבן פסח, והביא אותו רק לגבי קרבן התמיד. ומדברי המאירי^[6] נראה שגם פסח שני טעון ביקור, שכך כתב: "ופסח שני אף הוא כראשון לעניין בקור".
• פסח מצרים - היה טעון ביקור ולקיחה מי' בניסן^[7].

בהמה שיש לה מום כלשהו פסולה להקרבה. בתורה הוזכרו מספר מומים^[8]: "עַוֶּרֶת אוֹ שָׁבוּר אוֹ חָרוּץ אוֹ יַבֶּלֶת אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת לֹא תַקְרִיבוּ אֵלֶּה לַה'... וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת לֹא תַקְרִיבוּ לַה'". לא מדובר רק על מום הנחשב בימינו כנכות, אלא גם על פגמים חיצוניים קלים שמעוררים רושם מוזר, כגון חוסר פרופורציה בין איברים שונים.

במשנה ובתלמוד נדונו מומים אלו בהרחבה במסכת בכורות פרק ששי. בסיכומו של הרמב"ם^[9] נמנו שבעים ושלושה מומים. הכרת המומים וזיהוים הייתה מקצוע שדרש הכשרה ממושכת והסמכה מיוחדת^[10], ובית המקדש העסיק אנשים שהתמחו בכך^[11]. בראשית ימי הבית השני ביטא הנביא מלאכי מחאה על הקרבת בעלי מום:

...הַכֹּהֲנִים בּוֹזֵי שְׁמִי, וַאֲמַרְתֶּם: בַּמֶּה בָזִינוּ אֶת שְׁמֶךָ? מַגִּישִׁים עַל מִזְבְּחִי לֶחֶם מְגֹאָל... וְכִי תַגִּשׁוּן עִוֵּר לִזְבֹּחַ – אֵין רָע, וְכִי תַגִּישׁוּ פִּסֵּחַ וְחֹלֶה – אֵין רָע; הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ, הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ?!

— ספר מלאכי, פרק א', פסוקים ו'–ח'

נחלקו הראשונים בשאלה האם קרבן שטעון ביקור ארבעה ימים ולא ביקרו אותו, ולא היו בו מומים, כשר או פסול. מדברי התוספות נראה שאם לא ביקרו הקרבן פסול^[12]. לעומת זאת מדברי ראשונים אחרים נראה שהביקור אינו מעכב^[13]. וכך סוברים גם אחרונים רבים^[14].