ביטוח רכב הוא מכלול סוגי הביטוח של כלי רכב בהם מכוניות, משאיות ואופנועים. מטרת הביטוח היא לספק מענה כלכלי כנגד פגיעות ברכוש או פגיעות בגוף ונפש כתוצאה מתאונות דרכים ואחריות משפטית כתוצאה ממעורבות בתאונה. כמו כן, הביטוח יכול לכלול הגנה כתוצאה מגניבת הרכב, ונזק שנגרם לרכב מאירועים אחרים שאינם תאונות כגון ונדליזם ואסונות טבע או התנגשות עם עצמים נייחים. ההגדרות וסוגי הביטוח משתנים ממדינה למדינה בכפוף לחוקים המקומיים.

בישראל ישנם שני סוגים עיקריים של ביטוחים לרכב:

• ביטוח חובה - ביטוח לנזקי גוף (פציעה או מוות) שעלולים להיגרם לנהג, לנוסעי הרכב או לאנשים שמחוץ לרכב בתאונת דרכים. על פי "פקודת ביטוח רכב מנועי", אסור לנהוג ברכב שאינו מבוטח בביטוח חובה. ביטוח החובה מכסה את התחומים הבאים:
  • עלויות ללא הגבלה על הוצאות רפואיות
  • פיצוי על אובדן השתכרות (עד לגובה של פי שלושה מן השכר הממוצע במשק) וכושר השתכרות
  • פיצויים על סבל וכאבים כתוצאה מן התאונה (עד לגובה של כ־150 אלף ₪)
• ביטוח מקיף - נקרא גם ביטוח רכוש, אינו חובה על פי חוק, וכולל שני סוגי ביטוח:
  • ביטוח עצמי - זהו ביטוח לנזקי רכוש שעלולים להיגרם לכלי הרכב בשל מקרים המפורטים בפוליסה (מקרה הביטוח) כתוצאה מתאונה, נזק או אסון טבע כלשהם (למשל: גנבה, חבלה, שרפה, הצפה וכדומה) ולאחריות חוקית כלפי צד שלישי בשל נזקי רכוש. לביטוח רכב פרטי ומסחרי במשקל כולל עד 4 טון - למעט רכב דו גלגלי, נקבעו בתקנה, לפי חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), תנאי מינימום מחייבים. הביטוח אינו מכסה עלויות הנובעות מבלאי של חלקי הרכב, אולם תאונה שנגרמה בשל בלאי מבוטחת במסגרת הביטוח המקיף.
  • ביטוח צד ג' - ביטוח אחריותו החוקית של בעל הרכב לנזקי רכב ורכוש של צד שלישי שנגרמו על ידי הרכב המבוטח (למשל רכב מבוטח שפגע ברכב אחר או ברכוש שאינו רכב, כמו גדר, מבנה וכדומה).

פוליסות הביטוח המקיף מבוססות כולן על נוסח אחיד שנקבע בתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח. חברת ביטוח רשאית לשנות נוסח זה רק במידה והנוסח המתוקן מציע תנאים טובים יותר למבוטח.

הפיקוח על ביטוחי הרכב בישראל נתון תחת אחריותה של מחלקת הביטוח של אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר.

תעריפי ביטוח החובה נקבעים על ידי חברות הביטוח עצמן, אך אלו מוגבלים לתעריף המרבי שקובע המפקח על הביטוח. על פי החוק תעריפי ביטוח רכב חובה חייבים להסתמך על משתנים שאושרו על ידי המפקח על הביטוח ועל ניתוח סטטיסטי. בענף ביטוח רכב חובה פועל מתוקף החוק מפעיל מאגר מידע סטטיסטי שתפקידו להעריך את עלות הסיכון המבוטח בביטוח חובה, המפעיל מפיק גם דוחות ונתונים נוספים שמשפיעים על עלות הסיכונים בענף. דוחות אלה מתפרסמים באתר אגף שוק ההון ביטוח וחיסכון במשרד האוצר. התעריפים שקובעות חברות הביטוח נבדקים על ידי המפקח על הביטוח וחייבים את אישורו.

חברות הביטוח קובעות את גובה הפרמיה (עלות הפוליסה) בהתחשב במשתנים הבאים:

• נפח המנוע של הרכב המבוטח
• כמות כריות אוויר ברכב המבוטח
• גילו ומינו של הנהג הצעיר ביותר הצפוי לנהוג ברכב.
• ותק רישיון הנהיגה של הנהג הצעיר ביותר הצפוי לנהוג ברכב.
• כמות פסילות של רישיון הנהיגה של כל הנהגים הצפויים לנהוג ברכב, בשלוש השנים האחרונות.
• מספר תביעות קודמות של כל הנהגים הצפויים לנהוג ברכב, בשלוש השנים האחרונות.

תעריפי ביטוחי החובה לרכב דו-גלגלי בדרך כלל גבוהים יותר מאלו של כלי רכב ארבע-גלגליים, עקב הסיכון הגבוה לנזקי גוף של הרוכב. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2021 ההסתברות המשוקללת למעורבות אופנוע בתאונת דרכים עם נפגעים הייתה גבוהה פי 2.3 מזו של רכב נוסעים פרטי (בהתחשב במספר כלי הרכב מכל סוג).^[1][2]

תעריפי ביטוח החובה הגבוהים מביאים, בין היתר, לכך שנהגים רבים בוחרים לנהוג ללא ביטוח חובה, בדו"ח מבקר המדינה - דו"ח שנתי 67א עלה כי בשנת 2014, 49% מן הרכבים הדו גלגליים נסעו ללא ביטוח חובה^[3], ובשנת 2018 הצביעה ועדת הרפורמות בכנסת כי כ-40% ממספר נהגי האופנועים בישראל נסעו ללא ביטוח^[4]. מגמה זו רק החריפה בעקבות המשבר הכלכלי שלאחר מגפת הקורונה, אשר הביאה נהגים רבים לוותר על ביטוח החובה עקב קשיים כלכליים אליהם נקלעו^[5][6].

הביטוח המקיף הוא לרוב יקר יותר מביטוח החובה וגובה הפרמיה תלוי במשתנים רבים כגון:

• נתוני הנהג (גילו, ותק רישיון הנהיגה, עברו התעבורתי). הפרמיה לנהג צעיר היא לרוב גבוהה בגלל הסיכון הגבוה יחסית לגרימת תאונה.
• מספר הנהגים הרשאים לנהוג ברכב
• סוג הרכב
• סוג הבעלות - רכב פרטי או רכב שכור
• רכישת שירותים נלווים כגון, קבלת רכב חלופי בעת טיפול במוסך, שירותי גרירה בעת תקלה ברכב והגנה משפטית לאחר תאונה.

כל ביטוח מקיף כולל השתתפות עצמית של המבוטח בשיעור מסוים במקרה של תביעה. ככל שההשתתפות העצמית גבוהה יותר יורד גובה הפרמיה (ולהפך).

עקב התנגשות בין הוראת החוק בישראל לפיה על כל משתמש או בעל רכב מנועי להחזיק פוליסת ביטוח לרכב, לבין המצב בפועל שבו חברות הביטוח אינן מחויבות לבטח כל אדם הפונה אליהן בתעריפים המקובלים, התעורר צורך במתן מענה שיגשר על הפער. בעבר ניתן לכך מענה באמצעות ביטוח משותף של ה"מאגר הישראלי לביטוח רכב חובה ליד איגוד חברות הביטוח בישראל" שלקחו בו חלק כל המבטחים בביטוח רכב חובה בישראל. במסגרת הרפורמה בביטוח הרכב^[7]), החל מינואר 2002 הטיפול בביטוח השיורי עבר לתאגיד שייסדו החברות המבטחות בישראל, ששמו "התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ".

התאגיד מבטח בעלי רכב ונהגים שחברות הביטוח אינן מבטחות לפי תעריפים רגילים, בין אם מדובר ברכבים דו-גלגליים, נהגים עם עבר של תאונות דרכים או עבירות תעבורה או בשל מדיניות החברות (כגון ביטוח רכב לתקופה קצרה משנה, כגון השכרת רכב או רכב שאינו נמצא בשימוש). חלקן של חברות הביטוח במאגר נקבע מדי שנה בהתאם לחלקה של כל חברה בסך הפרמיות רכב חובה באותה שנת חיתום.

חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים כולל סעיפים המסדירים את ביטוח החובה לרכב. ביטוח צד' ג' וביטוח מקיף מוסדרים, בין היתר, בחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981.

הפסיקה הישראלית ביטלה סייגים רבים שנקבעו בחוזה הביטוח: נפסק כי נהגים שלא עמדו בהתניות 'מִשְנִיוֹת' של "ביטוח חובה" (כגון הרכבת משקפיים, או אי-חידוש רישיון פחות משנה) יזכו בכל זאת לכיסוי ביטוחי מלא.

ביחס להגבלת גיל, פסק בית המשפט העליון בדעת רוב, שאי-עמידה במגבלת הגיל שוללת לחלוטין את הכיסוי הביטוחי.^[8][9]

• פקודת ביטוח רכב מנועי, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
• משרד האוצר - תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי)
• ביטוח רכב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)