בּוֹסְרָה (בערבית: بصرى - בוצרא, או בוצרא א-שאם, בכתבי חז"ל: בוצרה) היא עיר עתיקה בדרום סוריה, השוכנת בחבל החורן, כ-35 ק"מ דרומית-מזרחית לעיר דרעא, כ-15 ק"מ צפונית לגבול עם ירדן ובסמוך למקורות נהר הירמוך.
בתקופה המוסלמית היוותה העיר מרכז דתי חשוב ותחנה בדרכם של עולי הרגל למכה. שרידי העיר העתיקה של בוסרה, שסביבה הוקמה בוסרה המודרנית, הוכרזו בשנת 1980 כאתר מורשת עולמית, בעיקר בשל התיאטרון הרומי של העיר, מראשית המאה ה-2 לספירה, שהוקף במצודהערבית. עוד השתמרו בעיר שרידיהם של מבנים מהתקופה הביזנטית ומספר מסגדים. בשנת 2013 הכריז ארגון אונסק"ו על בוסרה ועל כל אתרי המורשת העולמית בסוריה כאתרים הנתונים בסיכון[1].
היסטוריה
בוסרה נזכרה לראשונה בשם "בוסראנה" במסמכים מצריים מתקופתם של תחותמס השלישי (המאה ה-15 לפנה"ס) ושל אחנתון (המאה ה-14 לפנה"ס). התפתחותה הממשית של העיר החלה במאה ה-2 לפנה"ס עת נכבשה בידי הנבטים והייתה לבירה אזורית. בשנת 106 נכבשה העיר בידי כוחותיו של טראיאנוס, שמה שונה לנובה טראיאנה בוסטרה (Nova Trajana Bostra), ומאוחר יותר הייתה לבירת הפרובינקיה הרומית של ערביה. חיל מצב של כ-5,000 חיילים הוצב בה והיא הייתה עד מהרה לבסיסו העיקרי של הלגיון השלישי קירנאיקה. העיר נבנתה לפי עקרונות התכנון הרומיים והוקם בה תיאטרון שיכול היה להכיל 17,000 צופים. התיאטרון שנחשב לאחד הגדולים במזרח התיכון נותר כמעט שלם עד ימינו. החל בתחילת המאה ה-3 החלה הנצרות להתפשט בעיר ונבנו בה מספר כנסיות וקתדרלה משנת 513 שהוקדשה לסרגיוס, בכחוס ולאוניסיוס.
החל בסוף מאה ה-11 שלטו הסלג'וקים בבוסרה, והשושלת האיובית בהנהגת נור א-דין כבשה אותה במאה ה-12. במהלך המאה ה-13 ביצרו הערבים את העיר והפכו את התיאטרון למצודה שנועדה להגן על היישוב מפני הצלבנים, אך הדבר לא סייע לה בעת התקפת המונגולים. ב-1261 כבש הסולטאן הממלוכיביברס את העיר ושיחזר את מבניה. העיר נותרה במשך מאות שנים כנקודת מעבר חשובה בדרך למכה, אך הלכה ואיבדה את חשיבותה עד שהייתה במאה ה-19 לכפר קטן.
באמצע המאה ה-20 שוחזרו מבני העיר העתיקים, ואחת הבעיות שניצבו בפני העוסקים במלאכה הייתה שהתיאטרון הרומי נחבא בין קירות המצודה הערבית במשך כ-700 שנה. למבני המצודה נודעה חשיבות אדריכלית בזכות עצמם, ובסופו של דבר פונה פנים התיאטרון מהתוספות הערביות, אך מבני המצודה שמחוצה לו נשמרו.
בחודש מרץ2015 התנהלו בעיר קרבות כחלק ממלחמת האזרחים בסוריה, וכוחות המזוהים עם המורדים הסורים המתונים כבשו את העיירה[2]. ביולי 2018 כבשו צבא אסד מחדש את העיר בסיוע רוסי[3].
בהיותה עיר רומית עם אוכלוסייה נכרית גדולה, נדרשו חז"ל לשאלות הנוגעות להלכות עבודה זרה אגב מעשים שאירעו בעיר. כך, מובא בתלמוד הירושלמי המעשה הבא בנוגע לביקורו של ריש לקיש בעיר: ”רבי שמעון בן לקיש הוה בבוצרה, חמתון מזלפין להדא אפרודיטי (ראה שהיו מזלפים שם לפסל של אפרודיטה), אמר לון לית אסיר (שאל את היהודים שם האם לא אסור שיהיו במקום)? אתא שאל לרבי יוחנן, אמר לו רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יהוצדק אין דבר של רבים אסור” (תלמוד ירושלמי, מסכת שביעית, פרק ח', הלכה ח').
_(14756353646)-1.jpg)
,_Flag_of_Syria_(1980%E2%80%932024).svg)
