בדיקת רקע או חקירת רקע הוא תהליך של איסוף רשומות (כגון: רישום פלילי, רשומות עסקיות, דוחות כספיים) של אדם או ארגון.[1] בדיקות רקע עשויות להיערך על ידי גוף ממשלתי או על ידי חברות פרטיות, תמורת תשלום.
תוכן
התוכן והכמות של המידע הכלול בבדיקת רקע תלוי במידה רבה במידת הרגישות של הסיבה לעריכה הבדיקה; למשל: אדם המגיש מועמדות למשרה בעבודת שכר מינימום, כל הנראה יהיה כפוף לבדיקות הרבה פחות מעמיקות מאשר אדם שצפוי לעבוד באחת מרשויות אכיפת החוק (כגון ה-FBI) או בעבודה הקשורה בביטחון הלאומי.
בדיקת פוליגרף: בדיקת פוליגרף דורשת את הסכמת נשוא הבדיקה; נערכת, למשל, בהליך גיוס למשרות ממשלתיות הנוגעות בתחומי ביטחון לאומי, אכיפת החוק, או בתחום אחר של אבטחה או ביטחון.
ראיונות בינאישיים: שיחות עם מכריו של נשוא הבדיקה, כגון מורים, חברים, עמיתים לעבודה, שכנים ובני משפחה.
בדיקות רקע נערכות לעיתים קרובות לבקשתם של מעסיקים, המעוניינים לסנן מועמדים כחלק מתהליך גיוס עובדים, בעיקר עבור משרות הדורשות אבטחה גבוהה או משרות אמון, במקומות עבודה כגון בתי ספר, בתי משפט, בתי חולים, מוסדותפיננסיים, חברות תעופה, ומשרדי ממשלה. בדיקת רקע של מועמדים לעבודה כוללות, בדרך כלל, אימות נתונים (למשל: היסטוריה תעסוקתית עליה הצהיר מועמד לעבודה בקורות החיים שלו), היסטוריה פיננסית ועבר פלילי (בעמידה בתנאי הזכות לפרטיות).
בדיקות אלה משמשות לעיתים קרובות את המעסיקים כאמצעי להעריך את המועמדים, מוסר העבודה שלהם וכיוצ"ב, על מנת לזהות סיכונים פוטנציאליים מטעמי בטיחות ואבטחה. בדיקות רקע יסודיות משמשות גם לצורך קבלת סיווג ביטחוני עבור עובדי ממשלה פוטנציאליים. עם זאת, לעיתים נעשה שימוש לרעה ולמטרות לא חוקיות בבדיקות רקע, כגון אפליה (או אפליה בשוק העבודה), גנבת זהות ופגיעה בפרטיות.
בדיקות נערכות לעיתים קרובות על מנת לאשר מידע הנמצא על טופס הגשת מועמדות לעבודה / קורות חיים. במחקר שנערך נמצא כי בכמחצית מכלל בדיקות הרקע שנערכו על עובדים פוטנציאליים נמצאו הבדלים בין המידע אותם סיפקו דורשי העבודה לבין המידע שהתקבל מטעם המקורות.[2] על פי חדשות CBS בקנדה, בשנת 2011 הונאות במקומות העבודה גרמו לבעלי העסקיים הקנדיים לנזקים בשווי של למעלה מ-3.2 מיליארד דולר.[3] כמו כן, הבדיקות עשויות לאפשר בידול בין העובדים הפוטנציאליים ובכך לסייע למעסיק לבחור במועמד שלגביו הוא מרגיש שהוא המתאים ביותר לתפקיד. מעסיקים מחויבים לוודא כי סביבת העבודה שלהם בטוחה לכל העובדים ולסייע במניעת בעיות כלשהן במקום העבודה.[4]
בדיקות רקע נדרשות גם עבור עובדים בתפקידים רגישים מבחינה ביטחונית, כגון במעברי גבול, שדות תעופה, חברות תעופה ועוד. בשל שיקולי ביטחון, ישנן עבודות מסוימות הזמינות רק לאזרחי תושבי המדינה, ונדרשת בדיקת רקע על מנת לברר את מעמדם האזרחי של המועמדים. כמו כן, ישנן מדינות בהן קיימים חוקים שנועדו למנוע העסקת מי שלא עבר בדיקה פלילית במקום עבודה הקשורים לקשישים, אנשים עם מוגבלויות או ילדים/קטינים.
ראיות אופי (אנ') - היסטוריית אי-אחראיות כלכלית (חובות, מינוס בבנק, אי-פרעון בזמן, כמו היסטוריית כרטיסי אשראי בהם הועברו כספים שלא על ידי בעל הכרטיס ולא דווחו לביטול),[7] רישום באתרים שמשמשים כמלכודת דבש כחוסר שיקול דעת בקבלת החלטות ונטייה לקחת סיכונים, הוצאת הודעה בכוונת תחילה של מגיש התלונה ליצור סיטואציה כהונאה להגשת תביעה (אף על פי שקיימים תיקים כמו התעמרות בעבודה והטרדות מיניות שיש להוכיח אמירת 'לא' או 3 מקרים במטרה להגיש תלונה - באפשרותו של אדם פרטי להקליט אדם אחר גם בסתר וללא הסכמתו כל עוד המקליט הוא צד בעניין, חוק האזנת סתר, וכל עוד הדבר נעשה לצורך הגשה כראייה במקרה הצורך, ובעיקר במצבי מועדות - חל איסור על מעסיק להקליט עובדים באופן שרירותי ורק בהודעה ובהסכמה על כך מראש). בנוסף תלות כלכלית או משפטית בהורים או אחרים כאפוטרופוס לצאת מצרות כלכליות או משפטיות.[8]
ראיות הרגל (אנ') - רישום לאירועים ואי-הגעה אליהם ללא תירוץ מספיק, איחור כרוני לפגישות, איחור לעבודה, השארת דלת בית פתוחה - כהוכחת האדם כחסר אחריות ושלא ניתן לסמוך עליו, אפיון בעל הדין כחם מזג ונוטה להתפרצויות - קשה לעבודה איתו, אובססיבי או עושה את הדבר רק עבור הכסף שבעניין, הפקרות מינית (כמו כניסה לאתרי פורנו ושמיעת מוזיקה עם תוכן מיני לא הולם) של מתלוננת על עבירת מין או רקע בתחום בריאות הנפש. במקרי עבריינות תעסוקתית אף הוכחת אי מסוגלות תעסוקתית של עובד.[9][10][11][12]