הארי אדוארד "באדי" ז'נט (באנגלית: Harry Edward "Buddy" Jeannette; 15 בספטמבר 1917 – 11 במרץ 1998) היה כדורסלן ומאמן אמריקאי, ששיחק בליגת ה-NBL, ליגת ה-BAA ו-ליגת ה-NBA בין השנים 1950-1938. בעונת 1947/1948, השנייה בתולדות הליגה, זכה עם בולטימור בולטס באליפות ה-BAA (לימים ליגת ה-NBA). חבר היכל התהילה של הכדורסל כשחקן משנת 1994.[1]
כאחד מחלוצי משחק הכדורסל המקצועי, נחשב ז'נט בשנות ה-40 לאחד הגארדים הטובים בארצות הברית, לצד שחקן היכל התהילה בובי מקדרמוט. שיתוף הפעולה של ז'נט עם מקדרמוט בפורט ויין פיסטונס הוביל לדומיננטיות חסרת תקדים של הפיסטונס בין עונות 1943–1946, והניב שתי אליפויות NBL. יכולות הובלת הכדור והמסירה של ז'נט, כמו גם הגנתו החזקה, הפכו אותו לשחקן מגוון ויעיל על אף שלא הצטיין בצבירת נקודות.[1] כשחקן בעל ביטחון עצמי גבוה, מסופר שהיה מתעלה ברגעים המכריעים של משחקים באופן קבוע, מה שהקנה לו תדמית של "ווינר". מאמן העבר רד אאורבך, ששיחק ואימן מול ז'נט כבר בשנות ה-30, אמר עליו כי "הוא הבין את המשחק. הוא הבין אותו כשחקן וכמאמן. תמיד רצית שהוא יהיה בקבוצה שלך. הוא היה שחקן קבוצתי באופיו, והיה לו חתיכת כישרון".[2]
קריירה מקצועית
כשחקן
בשנת 1934 החל ללמוד במכללת וושינגטון וג'פרסון שבוושינגטון, פנסילבניה. בארבע שנותיו במכללה שיחק בקבוצת הכדורסל שלה וקלע כ-12 נקודות בממוצע למשחק. בסיום לימודיו היה מורה להיסטוריה לתקופה קצרה, ולאחר מכן החל לשחק כדורסל באופן מקצועי, כשחתם בקבוצת "קליבלנד וייט הורסס" מליגת ה-NBL על חוזה עבור 25 דולר למשחק.[3]
בשנת 1941 זכה ז'נט באליפות הראשונה שלו, במדי "דטרויט איגלס" מליגת ה-NBL. בשנת 1943 הוביל את שבויגן רדסקינס לאליפות הליגה, ובעונות 1944 ו-1945 זכה בשתי אליפויות NBL נוספות עם פורט ויין פיסטונס. בשנותיו ב-NBL נבחר ז'נט 5 פעמים לחמישיית העונה, וקלע ממוצע של 8.2 נקודות למשחק, בתקופה בה קבוצות הליגה קלעו בין 40 ל-50 נקודות בממוצע למשחק.[4]
לקראת עונת 1946/1947 הוצע לז'נט לחתום בקבוצת בולטימור בולטס, והוא התנה את הצטרפותו בכך שישמש במקביל גם כמאמן הקבוצה, וכי שכרו יעמוד על 15,000 דולר לעונה. לדבריו של ז'נט, הוא הופתע כאשר בעלי הקבוצה קיבל את הצעתו, מינה אותו כמאמן-שחקן, והחתים אותו כשחקן בעל השכר הגבוה בליגה.[5] בעונת 1947/1948, בה עברה בולטימור לליגת ה-BAA, הוביל ז'נט את קבוצתו לאליפות הליגה כמאמן הקבוצה וכאחד מכוכביה, כשקלע 10.7 נקודות למשחק ונבחר לחמישיית העונה השנייה. בשתי הבאות הבאות קלע 5.4 נקודות למשחק במדי הבולטס, ובסיום עונת 1949/1950 פרש ממשחק, בגיל 32.
כמאמן
לאחר פרישתו המשיך לאמן את בולטימור עונה אחת נוספת, ובשנת 1952 מונה למאמן קבוצת הכדורסל של אוניברסיטת ג'ורג'טאון, תפקיד אותו מילא במשך 4 שנים. בעונות 1964/1965 ו-1966/1967 אימן את קבוצת בולטימור בולטס החדשה (כיום וושינגטון ויזארדס), ובעונת 1969/1970 אימן את "פיטסבורג פייפרס" מליגת ה-ABA.
בשנת 1994, 48 שנים לאחר פרישתו, הוצג כחבר בהיכל התהילה של הכדורסל. בטקס הצגתו בהיכל התהילה אמר ז'נט: "נכדי קנו לי טלוויזיה עם כבלים, ואני יושב על הספה וצופה במשחקי כדורסל. אני עדיין אוהב את המשחק".[5]
בשנת 1998 מת ז'נט בביתו שבעיר נשואה, ניו המפשייר, בגיל 80.[3]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
