בעת מינויו של חננאל היו חיי הדת של יהודי בולגריה בנסיגה. לאחר עזיבתו של הרב מרדכי אהרנפרייז שהפגין דומיננטיות רבה בתפקידו, לא מונה רב ראשי במשרה קבועה ובמקביל דחקה הקונסיסטוריה היהודית של בולגריה את הרבנות לתפקיד משני בניהול הקהילות. תהליך החילון בשילוב התחזקות מעמדה של המפלגה הקומוניסטית, הוסיפו עוד לנסיגת חיי הדת. אשר חננאל ביצע רפורמות במנגנון הרבנות, הוא תרגם תפילות לבולגרית ולדינו וערך דרשות בקרב יהודי סופיה במסגרתן הטיף להתקרבות לדת, לשליחת בני הקהילה לבתי הספר העבריים ולא הממשלתיים ולמניעת התבוללות. מאבקו של חננאל לא זכה לגיבוי מלא מהנהגת יהודי בולגריה ככלל וסופיה בפרט והוא מיתן אותו בהדרגה. עם זאת, המשיך חננאל בפרסום ספרים וכתבים בתחום עיסוקו ובכללם הספרים: "התורה בדרשות", "הגדות מן התלמוד" ו"דמויות תנכיות".[1]
דמותו של הרב אשר שילבה בין היותו גיבור מלחמה בולגרי ואיש דת משכיל גרמה למקובלתו בחוגים נרחבים בציבוריות הבולגרית. ב-1934, ביקר בסופיה אלכסנדר הראשון, מלך יוגוסלביה והתעכב לשיחה עם הרב חננאל שעסקה בקהילות היהודיות בשתי הממלכות. מסופיה יצא אלכסנדר הראשון לצרפת ושם נרצח.[7]
מלחמת העולם השנייה
ב-21 במאי 1943 החלו להימסר צווי הגירוש הראשונים ליהודי סופיה. במועד מסירת הצווים לא ידוע היה שהגירוש יתבצע רק לערי השדה ובני הקהילה והנהגתה סברו, שהם מיועדים להשלח למחנות ההשמדה. הנהגת הקהילה החלה בפעולה נמרצת במטרה למנוע את הגירוש. הרב דניאל ציון הכריז על יום 24 במאי כיום צום ותפילה ועם הרב חננאל נאמו בפני קהל אלפים בבית הכנסת שברובע יוצ'בונאר. לאחר הנאומים החל להקהל לנוע לכיוון ארמון המלך במטרה להפגין נגד הגירוש, אך ההפגנה פוזרה בכוח רב בידי המשטרה ומאות מבני הקהילה נעצרו. לאחר תום העצרת עזבו שני הרבנים את המקום והגיעו לביתו של המטרופוליט סטפן, שם נועדו עמו ועדכנו אותו על חומרת המצב. המטרופוליט סטפן התקשר לארמון המלך וביקש לשוחח עמו, אך בוריס השלישי עזב את ארמונו לבקתת הצייד שלו בהרי רילה ולא ניתן היה להשיגו. בהמשך, נאם המטרופוליט סטפן בפני קהל אלפים שבא לחגוג את חג קירילוס ומתודיוס ומחה על רדיפות היהודים. מביתו של המטרופוליט סטפן המשיך הרב חננאל לביתה של אקטרינה קרבלובה מקורבתו של המלך בוריס ולאחר פגישה נרגשת קיבלה מהרב חננאל מכתב אישי למלך בוריס, בו נכתב שיהודי בולגריה מוכנים להקריב את חייהם למען בולגריה, אך בתוך גבולות מולדתם. קרבלובה הוסיפה את בקשתה האישית מהמלך והעבירה את המכתב לארמונו.[8]
לאחר פיזור ההפגנה שיצאה מרובע יוצ'בונאר הוציאה המשטרה הבולגרית פקודת מעצר לרב חננאל וב-25 במאי, הוא נעצר והובל למטה הקומיסריון לשאלות יהודיות. במטה התחולל עימות מילולי בינו לבין אלכסנדר בלב. בלב צעק על הרב חננאל ובין השאר ציין שיהודי בולגריה חותרים תחת בולגריה ואינם נאמנים לממלכה. הרב חננאל השיב לו שהוא קצין צבא בולגרי שנפצע במלחמה ועונד את צלב הברזל ובולגריה היא מולדתו, בדיוק כפי שהיא מולדתו של בלב. בלב נאלץ לשחרר את הרב חננאל על רקע היותו גיבור מלחמה בולגרי, תוך שהוא נאלץ להודות בפניו שלא יעלה בידו לגרש את יהודי סופיה אל מחוץ לגבולות בולגריה.[9]
ברפובליקה העממית הבולגרית
כהונת הרב הראשי
ב-1947 הקים הקונסיסטוריון את המכון היהודי למדעים ובכלל זה ספרייה מרכזית לתרבות יהודית, מתוך מטרה לאסוף ולשמר שירים, אגדות, מסמכים ופולקלור. הרב חננאל, ד"ר אלי אשכנזי וד"ר מוריץ מרקוס הועמדו בראש המכון. בדצמבר 1948 עלה לישראל הרב דניאל ציון והרב חננאל מונה במקומו לכהונת הרב הראשי ליהודי בולגריה.[10] חננאל בחר להישאר בבולגריה ולדאוג לקהילה המצומצמת שנותרה שם, משום שלדבריו בישראל כיהנו רבנים רבים ובבולגריה הוא היה היחיד שנותר.[3] הרב חננאל היה הרב הראשי הראשון ליהודי בולגריה שהיה יליד המדינה, לאחר שורת רבנים, חלקם אשכנזים, שהובאו מחוץ למדינה,[11] וכיהן בתפקידו עד 1960, מועד בו בוטלה משרת הרב הראשי.[12][2]
ב-1949 הופקע המכון מרשות הקהילה היהודית ותכולתו הועברה לאקדמיה הבולגרית למדעים.[13] במרץ 1949 אושר בפרלמנט הבולגרי חוק הדתות שקבע הפרדה מוחלטת בין דת למדינה. באותה השנה בוטלו מרבית ועדי הקהילות והוקמו ועדים אזוריים בסופיה, פלובדיב, בורגס ופלבן ובראשם הועמד הרב חננאל.[14]
ב-19 במאי1951 אושר בכפוף לחוק תקנון הדת היהודית ובמסגרתו הועברו כל הסמכויות בנושאי דת מהקונסיסטוריון ל"מועצה דתית יהודית מרכזית – להלן רבנות", אשר בראשה הועמד הרב חננאל והורכבה מ-5 נציגים. עוד הוקמו מועצות אזוריות שהיו כפופות למועצה המרכזית.[15] ב-1955 פרסמה האקדמיה הבולגרית למדעים את שני כרכי ספרם של הרב חננאל וד"ר אלי אשכנזי, שעסק בהתפתחותם הכלכלית והתרבותית של עמי הבלקן במאות ה-16 וה-17, בהתאם לספרי שאלות ותשובות.[2] הרב חננאל היה חבר באקדמיה הבולגרית למדעים.[4] ב-15 ביולי1956 הגיע הרב חננאל לביקור בישראל ונפגש עם נשיא המדינה יצחק בן-צבי.[16] במהלך ביקורו ציין הרב בראיונות לעיתונות, כי בבולגריה אין אנטישמיות והשלטונות מעניקים יחס הוגן לבני הקהילה היהודית שנותרה במדינה.[17]
העימות מול השלטון הקומוניסטי, מאסרו ואחריתו
לאחר מבצע סיני סירב הרב חננאל לדרישת השלטונות להשתתף בכנס מחאה נגד ישראל ולפרסם גינוי כנגדה על רקע "תוקפנותה ופשעיה" בנימוק שהוא רב ולא פוליטיקאי.[3][1]
ב-1960 ביטלו שלטונות בולגריה את משרת הרב הראשי ליהודי בולגריה וב-1961 הודיעו על הפקעת בית הכנסת מרשות הקהילה היהודית והפיכתו למוזיאון.[1] הרב חננאל המשיך להפעיל את בית הכנסת ובמקום המשיכו להתקיים תפילות.[18]
הרב חננאל נעצר באלול תשכ"א,[19] אוגוסט–ספטמבר 1961. דבר מעצרו פורסם באוקטובר 1961 תוך ציון שהוא מואשם בעסקאות בלתי חוקיות במטבע זר.[20] הג'ואיש כרוניקול הלונדוני טען שהמעצר בוצע על רקע ניסיון של קומוניסט יהודי להשתלט על הקהילה היהודית.[21] פרסום אחר, שהוכחש, טען שהרב נאסר משום שסירב לחתום על צו להחרמת בית הכנסת.[22] בנובמבר 1961 פורסם שיחד עם הרב חננאל נאסרה גיסתו שהואשמה בגניבת זהב מהמדינה והעברתו לידי הרב חננאל ושהרב מואשם בנוסף בגניבת תשמישי קדושה מבית הכנסת.[23] מצבו הבריאותי של הרב התדרדר בזמן מעצרו והוא אושפז במשך 20 ימים בבית חולים.[24][5] ב-4–5 בינואר 1962 נערך משפטו בו הורשע בהפיכת בית הכנסת למרכז ספסרות ועסקים, ושוחרר בערבות עד שמיעת ערעורו.[25][26] לאחר משפטו, ביוזמת הקומוניסטים היהודים "הודח" הרב חננאל מכהונת רב בסופיה.[27] באפריל 1962 נדחה ערעורו והוא הושב לכלא[28] הרב חננאל היה חולה בסוכרת, מצבו הבריאותי הלך והדרדר[29] ומאסרו עורר הדים נרחבים בעולם היהודי. הופעל לחץ כבד על הממשלה הבולגרית במישרין ובעקיפין לשחרר את הרב במהלך משפטו ולאחר מאסרו, ובין הפונים נחום גולדמן נשיא הקונגרס היהודי העולמי, אריה טרטקובר,[30] הנהגת תנועת המזרחי[31] יושב ראש מועצת גדולי התורהזלמן סורוצקין והרב הראשי ליהודי בריטניהישראל ברודי.[32]
נערכו מגעים דיפלומטיים בין ישראל לבולגריה במטרה לאפשר לרב חננאל לעזוב את בולגריה ולעלות לישראל, אך למרות המאמצים נותר הרב חננאל מסורב עלייה.[33][34] בגבור הלחץ הבינלאומי, ערכו השלטונות הבולגריים לרב חננאל "משפט חוזר" והוא שוחרר מכלאו. בספטמבר 1964, הלך הרב חננאל לעולמו. הרב אשר חננאל הובא למנוחות בבית העלמין היהודי בסופיה.
משפחתו והנצחתו
שלט רחוב אשר חננאל בשכונת נווה אליעזר בתל אביב-יפו
חננאל היה אב לשתי בנות, אשר עלו לישראל וכן עלו אחיו ואחיותיו.[4] אחד מניניו הוא דובי פרנסס.
^ 123456Биньямин Ардити, Видни евреи в България,Том I ,Тел Авив, 1969, 159–164. ששון לוי, אשר חננאל, בתוך: בנימין ארדיטי (עורך), יהודים בולטים בבולגריה, כרך ראשון, תל אביב, 1969, עמודים 159–164, תרגום לעברית: חלי מנדיל.
^ 123אלברט רומנו, יהדות בולגריה, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות – יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 494–495.
