בנימין יוסף ארדיטי (1 ביולי 1897 – 20 במאי 1981) היה פעיל ציוני, פובליציסט וחבר הכנסת מטעם חרות וגח"ל.
קורות חיים
ארדיטי נולד בווינה ב-1897. ב-1898 חזרה משפחתו לעיר רוסצ'וק בבולגריה ובה רכש חינוך יסודי. ב-1912 הצטרף לאגודת "מקרא" שפעלה להשכלה עצמאית יהודית בעירו. ב-1915 נוסדה בממלכת בולגריה "ההסתדרות לשפה ותרבות עברית" וארדיטי היה אחד מפעיליה הבולטים בקבוצה שכונתה "זרם רוסה" והטיפה לאקטיביזם ציבורי בתחום החינוך הציוני. בין 1916 ל-1917 היה ארדיטי אחד מעורכי כתב העת לנוער ציוני "אברייסקו איקו" (ההד העברי)[1].
ב-1919 עבר לסופיה ובה רכש השכלה על תיכונית. במקביל היה אחד מעורכיו של כתב העת "העברי הצעיר". היה חבר הוועד המרכזי של הסתדרות ציוני בולגריה בשנים 1920-1923 ויו"ר הסתדרות ציוני סופיה. ב-1924 היה ארדיטי אחד מעורכיו של העיתון "אברייסקי גלאס" ("הקול העברי"), שביטא את קולה של האופוזיציה בתנועה הציונית, שהובילה בהמשך להקמת התנועה הרוויזיוניסטית בבולגריה.
ארדיטי יסד את הקבוצה הרוויזיוניסטית הראשונה בבולגריה בשנת 1925 והיה יושב ראש ההנהלה של התנועה הרוויזיוניסטית בבולגריה בין השנים 1925-1935, וחבר הוועד הפועל הציוני. כמו כן, ארדיטי היה ממקימי האוניברסיטה היהודית העממית בסופיה והוצאת הספרים שלה[1].
נאסר בשל פעילות ציונית בלתי-ליגלית ב-1944 על ידי השלטונות הפאשיסטיים וב- 1946 על ידי השלטון הקומוניסטי בשל פעילותו בעלייה ב'. היה חבר ועד ההצלה של הסוכנות היהודית שעבד בתנאי מחתרת ונציג התנועה הרוויזיוניסטית במשרד הארץ ישראלי בבולגריה. עלה לישראל בשנת 1949.
ארדטי היה חבר מרכז תנועת החרות משנת 1949 וחבר ההנהלה בהתאחדות הספרדים בישראל. כיהן כחבר הכנסת משנת 1955 ועד 1965 מטעם סיעות חרות וגח"ל. היה חבר בוועדת השירותים הציבוריים.
ספריו
- יהודי בולגריה בשנות המישטר הנאצי - 1944-1940, חולון, הוצאת פרטית, תשכ"ב-1962.
- יהודי בולגריה - קהילת שומלה, תל אביב, דפוס מבורך, תשכ"ט-1968; בולגרית
- תפקידו של המלך בוריס בהגלית יהודי בולגריה, 1952.
- יהודים נודעים בבולגריה, 1971.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1 2 רומנו, אלברט. א, אישים, בתוך: אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, עמודים 631-633.
