הרב אשר אנשיל ניימאן

לידה	1798 ה'תקנ"ט קיטזה
פטירה	9 במאי 1882 (בגיל 84 בערך) כ' באייר ה'תרמ"ב ירושלים
מקום קבורה	בית הקברות היהודי בהר הזיתים
מדינה	האימפריה האוסטרו-הונגרית; האימפריה העות'מאנית
השכלה	ישיבת פרשבורג
מקום פעילות	ואץ, ירושלים
תקופת הפעילות	1833–1882 (כ־49 שנים)
השתייכות	יהדות אורתודוקסית, היישוב הישן
רבותיו	הרב צבי הירש ברוידא; הרב חיים בנימין הלוי פולאק; החתם סופר
חיבוריו	שמן לאשר; כרם בן שמ"ן
בת זוג	דבורה; הדס לבית ראש
אב	משה שמואל ניימאן
אם	ייטל לבית גינז

הרב אשר אנשיל ניימאן (ה'תקנ"ט 1798 – כ' באייר ה'תרמ"ב, 9 במאי 1882) היה רבה הראשון של הקהילה היהודית בואץ (וייצן) שבהונגריה, ממייסדי הקהילה ההונגרית בירושלים ורבה הראשון.

נולד בשנת ה'תקנ"ט^[1] בקיטזה (אנ')^[2] לרב משה שמואל ניימאן, מחנך ומדקדק, תלמיד הרב שמואל קעלין והרב ברוך ייטלס ומחבר הספרים "חנוך לשון הקודש", "הישר והברית", "מעגל ישר" ועוד, ומתרגם מלות ההגיון לרמב"ם לגרמנית^[3]. אמו ייטל הייתה בתו של ר' לייב גינז מקיטזה. כנראה למד בצעירותו אצל רבה של קיצע, צבי הירש ברוידא ואצל ר' חיים בנימין הלוי פולאק. נשא את דבורה מפרשבורג, ועבר להתגורר שם, וכפי הנראה למד מפי החת"ם סופר. בשנת ה'תקצ"ג, כשהיה כבן 34, החל לכהן כרבה של קהילה חדשה שנוסדה - קהילת יהודי ואץ (וייצן) שנוסדה בכפר פנץ (אנ') הסמוך לואץ ולאחר מכן בואץ עצמה. נוסף לכך, שימש כדרשן וכמוהל. בשנת ה'תרי"ח, אושר מינויו על ידי השלטונות. בתפקיד זה כיהן 30 שנה. לפני עזיבתו, ציידו אותו בני הקהילה במכתב המלצה, ובו כתבו בין השאר: ”היה רועה רוחני ומוהל אומן כל השנים במסירות נפלאה... השאיר זכר נאמן בלבו של כל אחד ואחד מבני הקהילה”.

בשנת 1862 (ה'תרכ"ג) הגיעו להונגריה שני נציגים מטעם יהודי הונגריה בירושלים, ולבקשתם ערכו הרב אברהם שמואל בנימין סופר והרב מאיר אייזנשטטר כינוס גדול שבו השתתפו מאות רבנים ואנשי ציבור והוכרז על הקמתו של כולל נפרד ליוצאי הונגריה - "כולל אונגרין". הרקע להקמת הכולל היה טענתם של יוצאי הונגריה רבתי בירושלים שהם מופלים לרעה על ידי ראשי כוללות האשכנזים, בעיקר בנוגע לחלוקת כספי החלוקה^[4]. בכנס חוברו תקנות הייסוד של הכולל. לאחר הכנס, הצטרף הרב ניימאן לשני הנציגים ששבו לארץ ישראל, וקבע את מושבו בירושלים. מיד עם בואו לירושלים, נתמנה לרב ואב"ד של הכולל.

כשלוש שנים לאחר בואו לירושלים, נפטרו שתי בנותיו במגפת הכולרה שהתפשטה בירושלים^[5]. שנים מספר לאחר מכן הוא איבד את ראייתו.

הרב ניימאן היה לוחם קנאי כנגד הניסיונות שנעשו להכנסת לימודי חול לירושלים. הוא חתם על כתב האיסור להכניס לימודי חול לבתי הספר^[6]. כמו כן, חתם על כתב הפולמוס של חכמי כולל שומרי החומות כנגד הרב עקיבא יוסף שלזינגר וספריו^[7].

לאחר הקמת שכונת מאה שערים עבר מביתו שבעיר העתיקה להתגורר בשכונה.

נפטר בכ' באייר ה'תרמ"ב. נקבר בחלקת הפרושים בבית הקברות היהודי בהר הזיתים, סמוך לקברי הרב אברהם שאג-צוובנר, הרב נחום לעווי והרב מאיר אוירבך.

לרב ניימאן ורעייתו דבורה נולדו שלושה ילדים. בסביבות שנת ה'ת"ר נפטרה אשתו, והוא נשא את הדס האני בת ר' יצחק ראש. ממנה נולדו לו עשרה ילדים. שישה מתוך 13 ילדיו נפטרו בחייו.

• בנו הרב אהרן לייב ניימאן הוא מחבר הספר "זיכרון למעשה בראשית" ו"משפט בצדקה".
• חתנו היה ר' בצלאל פולאק אב"ד סילאדי-צ'ה (אנ').
• חתנו רבי ישראל חיים שינבוים היה ממייסדי שכונת מאה שערים. נרצח במאה שערים ב-1881^[8][9]. נינו הוא איש הש"י אברהם עץ-הדר.
• חתנו הרב רחמים יוסף חיים אופלטקה, בנו של הרב יצחק פראג אופלטקה, היה ראש בית המדרש דורש ציון. מחבר הספרים מסעי היר"ח, "סדר תפילה לחולה" ומדפיס הספר ברוך מבנים לרבי ברוך ירושלמי מקושטא.
• חתנו בן ציון קורונל, בנו של הרב נחמן נתן קורונל. מדפיס חידושי מהר"ם חלאוה על מסכת פסחים, מראשוני מתיישבי מאה שערים ואבן ישראל.

• שמן לאשר - על מסכתות גיטין, קידושין ובבא מציעא. כרך ב על מסכתות כתובות וגיטין.
• כרם בן שמ"ן^[10] - דרשות לראש השנה, ליום הכפורים, לז' באדר ולשבת הגדול. רק חלק מהספר נדפס.

• דוד צבי ניימאן, הגאון שנשכח, וינה ה'תשמ"ב, עמ' 65–130.
• אריה לייב פרומקין, תולדות חכמי ירושלים, חלק ג פרק ח אות י

• כרטיס הקבר של אשר אנשיל נאיימאן, אתר הר הזיתים.