PROFILPELAJAR.COM

ארנסט-שארל לאסג
Ernest-Charles Lasègue
לידה	5 בספטמבר 1816; פריז, צרפת
פטירה	20 במרץ 1883 (בגיל 66); פריז, צרפת
לימודי רפואה	תיכון לואי הגדול
תפקידים	רופא, רופא פנימי, פסיכיאטר, נוירולוג
פרסים והוקרה	אות לגיון הכבוד בדרגת אביר; חבר באקדמיה לרפואה של צרפת

ארנסט-שארל לאסג (בצרפתית: Ernest-Charles Lasègue; ‏5 בספטמבר 1816 פריז – 20 במרץ 1883 פריז) היה רופא פנימי, נוירולוג ופסיכיאטר צרפתי. הוא נודע, בין השאר, בשל תיאור "הפסיכוזה המשותפת", תסמונת שכינה בצרפתית, יחד עם עמיתו פאלרה, "פולי א דה" (folie á deux – "שגעון בשניים"; 1877). כן נודע בשל תיאור "האנורקסיה ההיסטרית" וכן בשל המבחן הקרוי על שמו המשמש לאבחנה המבדלת של כאבי הגב התחתון.

לאסג כיהן כפרופסור לרפואה קלינית בבית החולים סלפטרייר-פיטיה בפריז.

ביוגרפיה

ילדות וצעירות

לאסג נולד בפריז בשנת 1816 כבנו של אנטואן לאסג, בוטנאי, וספרן בספרייתו של התעשיין בנז'מן דלסר ושל רוזאלי שרלוט סקולסטיק לבית לה-אריסי. (Le Hericy)^[1] מכיוון שגדל בתנאי מחסור שאף לאסג להגיע למעמד ולפרנסה נאותים. נשלח על ידי אביו לתיכון לואי הגדול והיה תלמיד מצטיין שזכה במבחן היוקרתי של "קונקור ז'נרל" . דיבר לטינית שוטפת, הפגין שליטה טובה ביוונית, בפילוסופיה וברטוריקה. בשנת 1838 סיים תואר ראשון לספרות. המורה שלו לפילוסופיה, ויקטור קוזן שהתיידד איתו, הציע לו לעבוד כמדריך בכיתה שבו למד בתיכון. כדי לשפר את מצבם הכלכלי, יחד עם אמו, פתח פנסיון שנועד לתלמידי תיכון ולהוריהם. עם תלמידיו של לאסג שהתארחו בפנסיון נמנה המשורר לעתיד שארל בודלר שכתב מאוחר יותר מילים חמות עליו ועל אמו. לאסג היה מעורה בחיי הסטודנטים של הרובע הלטיני. התוודע באותה תקופה לרופא הצעיר קלוד ברנאר שהיה גר ברחוב ל'אנסיין קומדי, לא רחוק מביתו ברחוב דו וייה קולומבייה. ברנאר התקבל ב-1839 כרופא בשרות למחלות נפש של ז'אן-פייר פאלרה בבית החולים סלפטרייר. השיחות שניהל אם קלוד ברנאר ועם בנדיקט אוגוסטן מורל שעבדו שניהם כמתמחים אצל פאלרה, עשו עליו רושם עז. הוא הוזמן להשתתף בביקורי המנהל במחלקתו בסלפטייר ובהזדמנות זו הבחין פאלרה ב"פוריות שכלו ושפע רעיונותיו". בהשפעת רשמיו מבית החולים ומעודד מהיכרותו עם פאלרה השתכנע לאסג להירשם ב-4 באוקטובר 1839 ללימודי רפואה באוניברסיטת פריז. התלהב מהלימודים אבל לא התקבל להתמחות בבתי החולים. בסופו של דבר המפגש עם הפנימאי המפורסם ארמן טרוסו היווה עבורו ציון דרך. לאסג הפך לתלמידו המועדף של טרוסו שהיה לו למנטור וידיד. בהדרכתו עבר ב-25 בפברואר 1845 את בחינת הדוקטורט ברפואה עם עבודה על "שטאל ותורתו הרפואית". על בסיס עבודה שפרסם ב-1844 עם מורל על "האסכולה הפסיכולוגית הגרמנית".

המשך הקריירה הרפואית

פחות משנה אחרי סיום לימודיו, נכשל לאסג במבחנים להוראה עם תזה על "השינויים בדם במחלות הדלקתיות ובהפרעות הקרויות "טיפואידיות"". בעקבות נושא התזה בחר לצאת למסע מחקר בדרום רוסיה על מנת לחקור מגפת כולרה. בהזדמנות זו ביקר שם במוסד לחולי נפש. הדו"ח שערך במסע הזה הביא לו בצרפת את המינוי לסגן מפקח על המוסדות לחולי נפש תחת ניהולם של פריס (Ferrus) ופרשאפ (Parchappe) .בתוקף תפקיד זה סייר לאסג במתקני אשפוז שנועדו לחולי נפש בערים שונות בפרובינציה.: בדיז'ון, בור (Bourg), סנט אלבאן, אוריאק, לה סלט, קלרמון, ריום, מולן, לה שאריטה ובורז'^[2]. ב-1850 ארגן לאסג את המרכז העירוני לחולי נפש שליד פרפקטורת המשטרה של פריז, התמנה (עם מינוי מיוחד בשנת 1873 -^[2]) לרופא הראשי הראשון שלו (Médecin chef de l'Infirmerie spéciale du Dépot) וכיהן בתפקיד זה עד יום מותו, כשירש ממנו את התפקיד עמיתו לגראן די סול. מתוקף תפקיד זה היה מעורב בהערכות רפואיות משפטיות של חולי הנפש. בשנים 1852–1854 היה למנהל מחלקה תחת ניהולו של טרוסו, וב-1853 עמד הפעם בהצלחה במבחן ה"אגרגציה" - הסמכה להוראה -, עם עבודה על "השיתוקים הכלליים". . והתקבל כרופא של המשרד המרכזי (Bureau central) של בתי החולים של פריז. אותה שנה ירש מז'אק רז'-דלורם את תפקיד העורך ראשי של העיתון הרפואי "Archives générales de la médecine". הוא נשאר בתפקיד עד יום מותו. בעת ניהולו הגיע העיתון לרמה מדעית גבוהה.

בשנים 1858–1860 החליף לאסג את גבריאל אנדראל בקתדרה לפתולוגיה כללית (בה לימד "מחלות העצבים והנפש") וב-9 בפברואר 1867 ירש רשמית את המשרה. בשנים 1859–1862 היה מנהל מחלקה בבית החולים לורסין, בבית החולים סלפטרייר (1859), בבית החולים סנט אנטואן (1859) ואחר כך בבית החולים נקר (1861) . והפיטיה (1869)

ב-11 בדצמבר 1869 התמנה לאסג פרופסור לקליניקה רפואית ותרפאוטיקה כללית כשמושבו הקבוע (עד יום מותו) היה בבית החולים פיטייה. נרתע בדרך כלל מהתקהלויות ורק ב-1876 הצטרף לאקדמיה לרפואה. הופיע לאחרונה בציבור כיושב ראש חבר השופטים במבחני אגרגציה בשנת 1883. סבל מהחמרה מואצת של הסוכרת ונפטר בהתחלת האביב של אותה שנה בדירתו בפריז. לאסג הובא לקבורה בחלקה המשפחתית בשאטיון -סו-באנייה (במחוז או דה סן), בה נטמן לצד אשתו והוריו. על המצבה הוצב מדליון ברונזה שנוצר על ידי דסוש. (1884)

חייו האישיים

לאסג היה נשוי למארי ויקטורין לבית פרוטן (Perrotin), בת של מו"ל, ונולדו להם שתי בנות: מרגריט לאסג (1918-1851), נשואה לכירורג היהודי אלבר בלום (1914-1844), פרופסור בפקולטה לרפואה, וז'אן סברון (Cesbron) (1914-1856) נשואה למהנדס פול אלכסיס סברון^[1]^[3],

כדברי הסופר ז'ול קלארסי, הצטיין לאסג כמרצה בחסד, בעל כישורים ספרותיים, בקיא הודות לתפקידיו בסודות האפלים של תושבי פריז וכן כמורליסט שהילל את חיי המשפחה מסביב לסיר הבישול הביתי^[4].

תרומתו לרפואה

לאסג התעניין בתחומים מגוונים של הרפואה וראה את הפיזיולוגיה והפסיכיאטריה כתחומים משלימים זה את זה. מתוך גישה זו גילה עניין מיוחד בהפרעות הפסיכוסומטיות. ב-1849 יחד עם טרוסו פרסם מאמרים על המחלות הפריחתיות, על הדיפתריה על הרככת, על הטיפול במחולית סיידנהם ("הריקוד של גי הקדוש"). ב-1852 תיאר את האירועים המוחיים המתרחשים בעת אי-ספיקת הכליות הכרונית ("מחלת ברייט") תוך הוספת תצפיותיו האישיות. כעבור שנה פרסם " מחקרים חדשים על מחלת ברייט" . מתח בקורת קשה על מחקריו של רודולף וירכו בנוגע לפתולוגיה התאית (1858) . בעקבות בקורת זו פרץ פולמוס שנמשך כמה שנים. ב-1868 פרסם ספר לימוד על ה"אנגינות". לאחר מכן כתב על האלכוהוליזם, על ההיסטריה ועל השיתוק הכללי. מחקרו הראשון על האלכוהוליזם הופיע בשנת 1853 והאחרון ב-1882. ביניהם פרסם על הקשר בין הפרעות עיכול להפרעות נפשיות ועל הדיפסומניה - בולמוסי השתייה החריפה. כמו כן במאמרו Le délire alcoolique n est pas une délire mais un rêve הבחין בין דליריום שהיה בעיניו חוויה כמו חלומית (אונירית) למחשבות שוא ב-1852 תיאר את מחשבות השוא של רדיפה, הידועות אז כ"מחלת לאסג" מאוחר יותר כמחשבות פאראנואידיות או פאראנויות^[2].

מקום חשוב בפרסומיו תפסה גם מחלת ההיסטריה, הידועה כיום בכמה שמות: הפרעוה קונברסיבית, הפרעה דיסוציאטיבית וסומטיזציה ושנכללו בה בעבר התקפי הפאניקה החמורים : ב-1854 תיאר לאסג את השיעול ההיסטרי, אחר כך ב-1864 - את האטקסיה ההיסטרית. בשנת 1873 תיאר לראשונה (במקביל לויליאם גאל) באופן מקיף אל האנורקסיה נרבוזה, לתסמונת של הימנעות מאכילה, אל-וסת ופעלתנות, לה קרא בשם "אנורקסיה היסטרית". אישאר שינה את שם המחלה הזאת ל"אנורקסיה נפשית" (Anorexie mentale).

נושא אחרי שעורר את סקרנותו היה השיתוק הכללי שבעגבת, עליו נסובה עבודת האגרגציה שלו. מאוחר יותר שינה את רעיונותיו וקיבל את זה שפתולוגיה זאת היא מגוונת יותר, והיא כוללת מגוון רחב של מחלות מוחיות כרוניות בשנותיו האחרונות לא הרפה בקצב הכתיבה: פרסם עיונים על האקסהיביציוניזם, הקלפטומניה, המלנכוליה ההמומה, "השגעון בשניים" (פולי א דה), הכפיון על רקע מומים של הגולגולת וכו'. בשנים 1846-1846 הדגיש את חשיבות הקשר רופא - חולה נפש במסגרת הטיפול הפרטני של החולה שהיה ידוע כ"טיפול המוראלי" (cure morale) או cura singularis וגילה תובנות לגבי מה שיוגדרו לימים בפסיכואנליזה כ יחסי העברה וברית טיפולית^[2].

בשנת 1881 פרסם לאסג את ספר הלימוד על האאוסקולטציה -שיטות השמיעה של הרעשים בראות - עבור התלמידים לרפואה. ב-1882 פרסם עוד ספר לימוד על טכניקת המישוש וההקשה בגוף האדם עבור התלמידים לרפואה. החתן שלו, אלבר בלום, פרסם אחרי מותו, ב-1884, את הספר "מחקריו הרפואיים של הפרופסור ש. לאסג", שבו שיתפו פעולה עוד רופאים רבים. עם תלמידיו הידועים נמנו הפסיכיאטרים בנדיקט מורל. וז'ול קוטאר.

מושגים רפואיים הקשורים לשמו (אפונימים)

גנגרנה על שם לאסג

גנגרנה (נמק) של הגפיים אצל חולי ברונכיאקטזיס תשושים. מתלווה בדלקות סימפונות וראות. טיפולה אנטיביוטי וכירורגי.

תמרון לאסג - לבדיקת התרחבות הראות בנשימה (מושג היסטורי)

הרופא היה מניח יד על חזה הנבדק ואת היד השנייה מאחורי גבו ומבקש שישאף אוויר. בביצוע דו-צדדי - ניתן היה להשוות את התרחבות הראות בשני הצדדים.

סימן לאסג - תואר על ידי תלמיד של לאסג, ז'. פורסט (1881) ועל ידי רופא סרבי, לאזה ק. לזרביץ'. הוא מופק כשהנבדק בשכיבה. נקרא מבחן הרגל הישרה. נחשב חיובי אם כאב מורגש בעצב הסיאטי בהרמה של הרגל בין 30 עד 70 מעלות. נגרם כאב וכיווץ שריר בחלק האחורי של הירך. הוא מופיע בפגיעה בעצב השת או בשורשים העצביים המותניים. הרמת רגל כפופה אינה כרוכה בכאב שכן בתנוחה זו העצב רפוי. משתמשים בו באבחנה המבדלת עם מקרי התחזות למשל. עם זאת קיים לפעמים סימן לאסג חיובי גם הפרעות קונברסיביות (היסטריה לשעבר) אך שם מתלווה בריבוי בלתי מוסבר של סימנים נוירולוגיים נוספים.
תסמונת לאסג I (מושג ארכאי) (1852) - שגעון הרדיפה, או "מאניית הרדיפה" - מתארת את מחשבות השוא של רדיפה ומעקב, המכוונות כלפי אנשים קרובים או רחוקים, רשויות, הנחשבים אויבים, רודפים, עוקבים, מצלמים בסתר וכו'. מחשבות השוא אלה הידועות גם כמחשבות שוא פאראנואידיות, מתלוות בחרדה, מצב רוח ירוד, ובמיעוט המקרים באלימות או התאבדויות. התסמונת היא לרוב ביטוי למצבים פסיכוטיים ב-סכיזופרניה, הפרעה דלוזיונלית, הפרעה דו־קוטבית מאנית פסיכוטית, הפרעה פסיכוטית קצרה חולפת, הפרעה פסיכוטית ממקור "אורגני" כולל הרעלות סמים וכו', דמנציה וכו'. לאסג תיאר שלבים בהתפתחות מערכת של מחשבות שוא של רדיפה- מהשלב הראשון "של הספקות" ועד לגיבוש מחשבות הוא או המצב הפלורידי. (periode d'état)
תסמונת לאסג II או תסמין לאסג (מושג ארכאי) (1864) - תופעת חולשה או "שיתוק" בגפיים, כשעוצמים את העיניים או בהשפעתה אלחוש^[5] . מצד שני גם בעיניים עצומות סוגסטיות משרות תנועות של הגפיים^[2].
תסמונת לאסג-פאלרה או פולי א דה (1877) - שבה התנהגויות פתולוגיות כולל פסיכוזה של אחד מבני המשפחה "מדביקים" בדרך פסיכולוגית בן משפחה אחר.

פרסים ואותות הוקרה

1871 - אות לגיון הכבוד של צרפת בדרגת אביר
1876 - נבחר כחבר באקדמיה לרפואה של צרפת,

הנצחה

רחוב ביישוב שאטיון נושא את שמו
מחלקה פסיכיאטרית סגורה בבית החולים לה פיטיה - סלפטרייר נשואת את שמו - "Unité Lasègue"

^[6]

ספרים ומאמרים

De Stahl et de sa doctrine médicale 1846, הטקסט השלם.

(על שטאהל ותורתו הרפואית)

« Du délire des persécutions », in: Archives générales de médecine, 1852, Vol. 28, pp. 129–50,

טקסט שלם (על מחשבות השוא של רדיפה)

- De la paralysie générale progressive, Thèse présentée et soutenue en mars 1853 pour le concours pour l'agrégation en médecine, Faculté de médecine de Paris], Impr. Rignoux (Paris), 1853, טקסט שלם.
« L'École de Halle: Fréd. Hoffmann et Stahl », in: Conférences historiques faites pendant l'année 1865 à la Faculté de médecine de Paris, G. Baillière (Paris), 1866, p. 33-59,. - על השיתוק הכללי המתקדם
Traité des angines, P. Asselin (Paris), 1868,טקסט שלם

(ספר לימוד על האנגינות)

1872 - Traité de psychiatrie (ספר לימוד לפסיכיאטריה)
« De la migraine », in: Archives générales de médecine, 1873,Sixième série, t. XXII, p. 580-597, טקסט שלם.
De l'épilepsie par malformation du crâne, impr. de A. Parent (Paris), 1877, 16 p., in-8°, (על הכפיון בעקבות מום של הגולגולת)
Le Délire alcoolique n'est pas un délire mais un rêve, Asselin (Paris), 1881. (הדליריום האלכוהולי אינו מחשבות שוא ("דליר") אלא הזיה
Études médicales du professeur Ch. Lasègue, [Publié par Albert Blum (1844-1914)], Asselin (Paris), 1884: (במחקרים הרפואיים של פרופ' ש. לאסג)
La technique de l’auscultation pulmonaire, à l'usage des étudiants en médecine, Asselin et Cie (Paris), 1881, (על טכניקת האאוסקולטציה של הראות, עבור תלמידי רפואה)

בשיתוף פעולה

עם ז'אק-ז'וזף גראנשה - Jean Joseph Grancher - La Technique de la palpation et de la percussion, à l'usage des étudiants en médecine, Asselin (Paris), 1882,.

לקריאה נוספת

Jules Claretie - La vie à Paris année 4, Paris, V. Havard, 1881-1886, p. 139-145: 1880-1885
Ginette Raimbaud, Caroline Eliacheff Les Indomptables: figures de l'anorexie, Odile Jacob 1989
Constantin Gorgos (red.) Dicționar enciclopedic de psihiatrie Editura medicală, București 1988
, Michael H. Stone - Healing the Mind - A History of Psychiatry from Antiquity to the Present, Pimlico, Random House, London 1997