ב-1927 עבר לתל אביב בהזמנת משלחת מחוץ לארץ, לשם עריכת קובץ "אין קלעם". עבד בבית חרושת לסבון ביפו, בבית חרושת לשיניים תותבות בתל אביב, בהנהלת השבועון "מאזניים", ומ-1933 בעיריית תל אביב. כן שימש מזכיר המערכת של ידיעות תל אביב. שמו רפאלי היה על שם אביו, רפאל.
באותה שנה אסף חומר רב וייסד את "ארכיון הציונות הרוסית", תחילה בביתו ולאחר מכן הוקצה לכך מעון בבניין עיריית תל אביב הישן ברחוב ביאליק. לארכיון הוקם ועד בן 24 אישים, והוא נשלח גם לחו"ל לאסוף חומר על אישים בציונות, כאברהם ריבוצקי ורבים אחרים. בארכיון זה נוסדה גם "קרן קליבנוב" ע"ש יעקב קליבנוב.
כן היה חבר ב"ועדת התרבות של הסתדרות הפקידים", "הועד הציבורי לקורות התנועה הציונית ברוסיה", חברת "מגן - לעזרת הנרדפים וקנייני הלאום" וב"התאחדות יוצאי ברית המועצות".
ב-1929 פרסם שאלונים לאסירי ציון שעלו לארץ, על מנת לאסוף חומר על הרדיפות בברית המועצות. תוך זמן קצר מילא 350 שאלונים, בצירוף זכרונות ו-50 תמונות. אלו שימשו יסוד לספרו העברי הראשון "עשר שנות רדיפות". על ספר זה אמר חיים נחמן ביאליק:
ראוי ספרו של צנציפר, שיתפרסם בשבעים לשון ויתפשט במאה ועשרים ושבע מדינות ויקראו כל באי עולם מה עוללו לנו ולבנינו ברוסיה
בספרו "פעמי הגאולה" על הציונות ברוסיה מ"חיבת ציון" ועד למהפיכות ב-1917, כתב מבוא לספר הפרופ' יוסף קלוזנר. "במאבק לגאולה" היה ספר המשך לספרו הראשון, עשר שנות רדיפות, ממהפיכות 1917 ועד ימינו. שני החלקים לוו במעל ל-1500 תמונות ומסמכים, ויוסף קלוזנר התבטא עליו: ”ספר יחיד במינו, ולא רק ספר גדול בערכו ונפלא בהדרו החיצוני, אלא מפעל לאומי ממש”.
