ייתכן שהמידע המצוי בדף זה אינו מעודכן, אתם מוזמנים לסייע ולעדכן את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעדכון הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
ייתכן שהמידע המצוי בדף זה אינו מעודכן, אתם מוזמנים לסייע ולעדכן את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעדכון הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
על אף שהאסלאם נחשב כדת שהגיעה מאוחר יחסית לממלכה המאוחדת, סימנים שונים מעידים על אינטראקציה שהייתה קיימת לאורך המאות.
מלומדים בריטיים הכירו מדענים ופילוסופים מוסלמים, באמצעות כתביהם שתורגמו ללטינית.[2] התזכורות בספרות האנגלית הקלאסית מעידות על כך; ג'פרי צ'וסר שחי במאה ה-14, כתב בספרו "סיפורי קנטרברי" על אחד מעולי הרגל הנוצרים שהיה דר' לפיזיקה מלומד, והיה בקי בתורתם של מדענים ופילוסופים מוסלמים.[3]שייקספיר, שחי במפנה המאות ה-16 וה-17, נתן את התפקיד הראשי למורי (כינוי נפוץ למוסלמים באירופה) אותלו.[4]
במאה ה-17 גברה ההתעניינות בתחומי המדע הערביים ובפילוסופיה המוסלמית מה שהוביל להקמת חוגים בנושאים הללו באוניברסיטאות אוקספורד וקיימברידג'. כתבי יד רבים בערבית, בנושאים כמו אסטרונומיה, מתמטיקה ורפואה, נרכשו על ידי הספרייה הבודליינית, ונמצאים שם עד היום. ספר הרפואה של המדען־הפילוסוף אבן סינא נלמד עד המאה השמונה-עשרה באוניברסיטאות באנגליה.[6]
בראשית המאה ה-18 תורגמו סיפורי אלף לילה ולילה הערביים לאנגלית ומשמשים מאז כהשראה ליצירות רבות. יצירות קלאסיות ערביות נוספות תורגמו במהלך הזמן.
הקבוצה הראשונה של מוסלמים שהיגרו לבריטניה במספרים משמעותיים היו המלחים (lascars) שהגיעו במהלך המאה ה-18. המלחים גויסו מתת היבשת ההודית (בעיקר מאזור בנגל) למטרות עבודה עבור חברת הודו המזרחית הבריטית. מסיבה זו הקהילות הראשונות של המוסלמים היו בעיקר בערי נמל. אחד המהגרים המוסלמים הידועים היה הבנגלי שייח דין מחומט, קפטן של חברת הודו המזרחית הבריטית, אשר בשנת 1810 הקים לראשונה בלונדוןמסעדה ובית קפה הודיים. הוא גם ידוע כמי שהכניס לבריטניה את אמבטיות השמפו והאדים לצורכי ריפוי ואת העיסוי הטיפולי. מחומט גם היה ההודי-בנגלי הראשון בבריטניה שהדפיס ספר על מסעותיו[7]
המסגד הראשון שהוקם בבריטניה נבנה בשנת 1889 בווקינג, הממוקמת כ-50 קילומטרים דרומית מזרחית ללונדון. באותה השנה הוקם מסגד גם בליברפול, שבמהלך השנים הפך להיות מרכז מוסלמי הכולל בית ספר, מוזיאון וספרייה. המסגד הראשון בלונדון הוקם רק בשנת 1924. הגידול במספר המאמינים בממלכה הביא לבנייה נוספת של מסגדים, ובשנת 2007 נספרו למעלה מ-1500 מסגדים.
אירוע שמיקד את תשומת לב העולם במוסלמים בבריטניה, היה פרסום הספר "פסוקי השטן" בשנת 1988 של סלמאן רושדי, סופר בריטי-מוסלמי ממוצא הודי, שעורר מחלוקות קשות בבריטניה. הספר זכה לביקורות טובות ולמספר פרסים, אך מוסלמים רבים ראו בספר כפירה בדת האסלאם וגינו אותו בחריפות. לאחר שאייתוללה חומיני, המנהיג האיראני הוציא על הסופר, סלמאן רושדי, גזר דין מוות ("פתווה") בדצמבר 1988 - בוצעו מספר ניסיונות להתנקש בחייו, והוא ירד למחתרת. הספר עצמו נשרף בנוכחותם של אלפי מוסלמים בערים בולטון וברדפורד.
דמוגרפיה
האסלם הוא הדת השנייה בגודלה בבריטניה. מספר המוסלמים בבריטניה גדל בצורה עקבית מאז 1950, בעקבות הגירה מתמשכת, עלייה בשיעור הילודה והמרות דת לאסלאם. מספרם של המוסלמים עמד בשנת 2011 על 2,706,000, המהווים 4.83% ממספר התושבים בבריטניה.
ב-2009 פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של בריטניה, שהשם מוחמד (על הטיותיו השונות) הוא השם הפופולרי השלישי במדינה.
מוצאה של הקבוצה הגדולה ביותר בקרב המוסלמים בממלכה המאוחדת הוא פקיסטן, והם החלו להגיע ב-1930. מספרם מגיע היום לשיעור של 1.1 מיליון, והריכוזים העיקריים שלהם נמצאים בברמינגהאם, ברדפורד ולונדון.[10]
הקבוצה השנייה בגודלה – מקורה בבנגלדש, והם מהווים 15% משיעור המוסלמים בבריטניה. המוסלמים ממוצא בנגלדשי מרוכזים במיוחד בלונדון, בלוטון, בברמינגהאם ובאולדהאם. אנואר חודורי (Anwar Choudhury), שהיה שגריר בריטניה בפרו ובבנגלדש, הוא אחד מחברי הקהילה.
האסלאם הוא הדת השלישית בגודלה של המיעוט ההודי בבריטניה, לאחר דת ההינדו והסיקיזם. 8% מהמוסלמים הם ממוצא הודי. כ-100,000 נתינים ממוצא סומלי חיים בבריטניה (על פי דו"ח משנת 2008). הקהילה הגדולה ביותר ממוצא זה באירופה. הם החלו להגיע לבריטניה עוד במאה ה-19, כמלחים וסוחרים. אך ההגירה הגדולה ביותר חלה בשנים האחרונות. מיקומם הוא בדרך כלל בבריסטול, בקארדיף, במנצ'סטר, בליברפול ובלונדון. הטורקים החלו להגיע לבריטניה מקפריסין בשנות הסכסוך בין הטורקים ליוונים באי. לאחרונה החלו להגיע גם מארצות אירופה אחרות. בשנת 2011 נמנו בבריטניה כ-500,000 אזרחים ממוצא טורקי. כמו כן, ניתן למצוא בלונדון כ-14,000 מוסלמים מניגריה (על פי נתונים ממשלתיים משנת 2009)
על פי מפקד האוכלוסין של בריטניה 2021, המוסלמים באנגליה ובוויילס מנו 3,868,133, או 6.5% מהאוכלוסייה.[11]
הפלגים באסלאם בבריטניה
הסונים - רוב המוסלמים בבריטניה, 2.3 מיליון, משתייכים לפלג הסוני. הם כוללים גם את הזרמים המסתעפים מהפלג הזה, כמו למשל הסלפיה. רוב המסגדים בארץ הם סוניים, כאשר העומדים בראשם הם בדרך כלל ממוצא פקיסטני או בנגלדשי.
השיעים – כ־400,000 מוסלמים מהפלג השיעי מתגוררים בבריטניה, וארצות המוצא הראשיות שלהם הן איראן, עיראק, פקיסטן וטורקיה. המסגדים שלהם שייכים ברובם לזרם התריסריים, וקיימים בהם גם מתקנים לנשים.
אחמדיה - המשתייכים לפלג הזה, שהוא פלג מוסלמי שנוסד בהודו ומטיף לנאורות, שלום ואהבה לאחר, הגיעו ראשונים לבריטניה, 1912, והמרכז שלהם נמצא במסגד הראשון שנבנה בלונדון (Masjid Fazl). הם מתאפיינים בארגונים שלהם לצעירים.
מסגד שאה ג'האן בעיר ווקינג, נבנה בשנת 1889, והיה המסגד הראשון שנבנה באנגליה, ואחד המסגדים הראשונים שהוקמו בארצות מערב אירופה בכלל. באותה שנה עבדאללה קוויליאם, נוצרי שהתאסלם, הקים מסגד בליברפול, שהפך כיום ל'מוסד המוסלמי ליברפול'.[12][13] המסגד הראשון בלונדון היה מסגד פאזל, שנוסד בשנת 1924 ומכונה לעיתים "מסגד לונדון". מאז, לאור הביקוש הגובר, נבנו עד 2011 כ-1,500 מסגדים.[14]
בניית מסגדים בבריטניה מעוררת לעיתים קרובות התנגדויות עזות בקרב הציבור החושש מהשפעה מוסלמית גוברת. בספטמבר 2014, בעקבות בנייה של מסגד חדש וגדול בעיר לינקולן, הפגינו אזרחים בעיר. המפגינים הכריזו "אנחנו לא גזענים, אנחנו פטריוטים, לא רוצים מסגד בעיר".[15]
באוקטובר 2015 ולאחר מאבק שנמשך 16 שנים, ביטלה הממשלה סופית את בנייתו של מסגד שהיה אמור להיות המסגד הגדול בבריטניה. המסגד, שתוכנן במזרח העיר לונדון, היה אמור להכיל למעלה מ-9000 מתפללים רק באולם המרכזי.[16] התוכניות לבניית המסגד נתקלו כבר מתחילתן בהתנגדות ניכרת מצד גורמים שונים ומהציבור, וכבר בשנת 2010 חתמו כמעט 50,000 אזרחים על עצומה הקוראת לממשלה למנוע את הקמת המסגד.[17]
המצב החברתי
על פי דוחות מחקר שנבעו ממפקד האוכלוסין, אשר נערך בשנת 2001, סובלים המוסלמים בממלכה המאוחדת מתנאים לא נאותים של דיור, רמה ירודוה של חינוך והם פגיעים יותר משאר האוכלוסייה למחלות ממושכות. בנוסף, הם סובלים מאבטלה קשה (נמצאים במקום הראשון בטבלה). הרקע למצב זה נתלה בעובדה שאוכלוסייה זו מאופיינת בממוצע הגיל הצעיר ביותר[דרושה הבהרה].
לעומת זאת, חיים בבריטניה כ-10,000 מוסלמים מיליונרים והקהילה העסקית במקום הולכת ומתפתחת.
לשליש מהאוכלוסייה המוסלמית אין כישורים חינוכיים או מקצועיים, (לעומת שיעור של רבע מכלל האוכלוסייה). עם זאת, 53% מהצעירים המוסלמים לומדים לימודים אקדמיים, וזה שיעור גבוה מכלל האוכלוסייה[דרושה הבהרה].
כ-140 בתי ספר מוסלמיים ייעודיים קיימים במדינה, כאשר 12 מהם ממומנים על ידי המדינה.
התקשורת הבריטית ספגה ביקורות על התדמית הסטריאוטיפית השלילית שיצרה למוסלמים, ובכך הזינה את הדעות הקדומות שקיימות נגד מוסלמים בציבור.[18]
במחקר שנערך על ידי משרד הפנים על נוער "בריטי לבן" לצד נוער אסיאתי-מוסלמי הסתבר שהנוער האסייתי-מוסלמי הרבה יותר סובלני מאשר הבריטי, והאחרונים הם אלו שמהווים מחסום להצלחת האינטגרציה, בעוד שהקבינט הבריטי טען שדווקא המוסלמים הם אלו שהציבו את המחסום, ובכך עודד תגובות אנטי מוסלמיות של הציבור.[19]
במחקר חברתי שנערך בשנת 2010 נמצא שכללית, הציבור הבריטי מפתח רגשות שליליים כלפי המוסלמים יותר מאשר לכל מיעוט אחר. רק אחד מכל ארבעה בריטים רואה את המוסלמים כתופעה חיובית. רוב הציבור לא אוהד את הרעיון לאפשרות שמסגד יוקם בסביבות ביתו, בעוד שרק 15% מהנשאלים הביעו כאלו רתיעות מהקמת כנסייה בסביבתם.[20] יחסם של התקשורת והפוליטיקאים למוסלמים במאה העשרים ואחת נידון במחקר ובתקשורת עצמה, והושווה לעיתים לעליית האנטישמיות בתחילת המאה העשרים.[21][22]
אירועים שכללו איומים מילוליים וגם התקפות אלימות (אחת עם קורבן רצח) על מוסלמים עצמם, או על מטרות איסלאמיות אחרות, התרחשו באנגליה, כולל התקפות על קברים מוסלמים ומסגדים. במחקר של אוניברסיטת אקסטר משנת 2010 דווח שחלה עליית מדרגה בפשעי השנאה כנגד מוסלמים, החל מיריקות וכינויי גנאי וכלה באיומי רצח. עם זאת, פרסמה המשטרה דיווחים המעידים שחלה ירידה של 8.5.% בין השנים 2009 – 2012.[23]
פוליטיקה
במהלך השנים החלו המוסלמים לתפוס עמדות רבות ומשפיעות בפוליטיקה הבריטית.[24] כיום ישנם שמונה חברים מוסלמים בבית הנבחרים הבריטי.[25] סאלמה יעקובּ כיהנה בעבר כיושבת ראש מפלגת השמאל ריספקט.
סעידה וארסי, אשר הייתה החברה המוסלמית הראשונה בקבינט הבריטי, מונתה ב-2010 לתפקיד שרה בלי תיק בידי ראש הממשלה דייוויד קמרון.[26] וב-2012 היא מונתה לשרה בכירה לענייני המדינה. באוגוסט 2014 במהלך מבצע צוק איתן התפטרה וארסי מתפקידה במחאה על מדיניות הממשלה הבריטית בנוגע ללחימה בעזה.[27]
רוב המוסלמים הבריטים מצביעים למפלגת הלייבור,[28] אך ישנם גם נציגים מוסלמים שמרנים כמו סעידה ורסי מן המפלגה השמרנית שכיהנה בעבר כשרת הדתות, והמזכיר הכלכלי של משרד האוצר, סאג'יד ג'אבד, שתואר על ידי הגרדיאן כ"כוכב עולה" במפלגה השמרנית.[29]
בבחירות שנערכו במאי 2016 לראשות עיריית לונדון, נבחר נציג מפלגת הלייבור, סאדיק קאן, מוסלמי ממוצא פקיסטני.[30]
מעורבות בטרור
בשבעה ביולי 2005 הונחו בלונדון פצצות בתחבורה הציבורית בשעת העומס של הבוקר. 52 אנשים נהרגו, כולל המפגעים, מוסלמים בריטים; 3 ממוצא פקיסטני ואחד מג'מייקה. שבועיים מאוחר יותר הונחו 4 פצצות נוספות בתחבורה הציבורית, שלא גרמו נזק.
בהמשך פורסמו באנגליה שתי פתוות – אחת שמצדיקה את העבריינים, והשנייה שמגנה את הטרור.
בשנת 2007 היו מוסלמים בריטים מעורבים בתקיפה בשדה התעופה בגלאזגו.
ב-22 במאי 2013 הותקף ונרצח חייל בריטי, לי רגבי, בדרום לונדון. שני המוסלמים שרצחו את רגבי, סיפרו לעוברי אורח שהם עשו זאת כנקמה על רצח של מוסלמים בידי חיילים בריטים. הרצח גונה על ידי מנהיגים מוסלמים בבריטניה ובעולם כולו.
פעילות בדאעש
"הביטלס" (אנ'), על פי הכינוי השגור בידי חטופיהם עקב מבטאם הבריטי. שמם ניתן להם על שם להקת הרוק הביטלס, הם תא טרור אקטיבי של דאעש שאחד מארבעת חבריו היה ג'ון הג'יהדיסט. התא אחראי על עריפות ראשים בעיראק ובסוריה שחלקן אף צולמו בווידאו ופורסמו על ידי הארגון. בין רציחותיו המפורסמות ניתן למנות את ההוצאות להורג בעריפת ראש של הכתבים האמריקאים ג'יימס פולי וסטיבן סוטלוף ושל פעילי הסיוע ההומניטרי הבריטים דייוויד היינס ואלן הנינג והאמריקאי פיטר קאסיג. תא זה[31] הוא אחד מתוך מעל 700[32] מוסלמים בריטים בשורות דאעש אשר פועלים להקמת ח'ליפות אסלאמית בעיראק ובסוריה.[33][34]
