אסטרטגיית יציאה היא הדרך שהוגדרה ליציאה ממצב כלשהו, אם לאחר השגת יעד שנקבע מראש, או כאסטרטגיה למזעור כישלון.[1][2] אסטרטגיית יציאה נאותה תביא לערך גבוה יותר עבור האדם או הארגון שנוקטים בה, לעומת המשך דרך הפעולה הנוכחית שתוביל לתוצאה לא רצויה או לכישלון.
בלוחמה
בפסקה זו אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב בה וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא שקלו לשפר את אמינות הפסקה באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הפסקה בצורת הערות שוליים.
באסטרטגיה צבאית, אסטרטגיית יציאה היא צעד הננקט למזעור הנזקים, בגוף וברכוש, שגורם המשך הלחימה. בתכנון של מבצע צבאי רחב היקף ייתכנו אסטרטגיות יציאה אחדות, ובהן:
פשיטה: החזקה של האזור שנכבש במשך זמן קצר, לשם פגיעה באויב באופן שירתיע אותו מהמשך תוקפנות.
כיבוש: החזקה של השטח שנכבש ללא הגבלת זמן, לעיתים תוך גירוש תושביו.
כיבוש השטח ויציאה ממנו לאחר גיבוש הסכם עם האויב על תנאי היציאה והמשך הדו-קיום.
המונח אומץ על ידי מבקרי המעורבות האמריקאית באפגניסטן ובעיקר בעיראק. הנשיא ג'ורג' וו. בוש אמר כי אין לו אסטרטגיית יציאה להוצאת חיילים מעיראק ומבקריו הביעו דאגה למספר חיילי הקואליציה ואזרחים עיראקים שיהרגו או ייפצעו כתוצאה מכך. הנשיא ברק אובמה לא הודיע בפומבי על אסטרטגיית יציאה של הכוחות באפגניסטן.
במדיניות ציבורית
אסטרטגיית יציאה עשויה לבוא לידי ביטוי כאמצעי לסיום מדיניות או להמחשה כי סיום אפשרי, למשל מדיניות ליציאת מדינה מגוש האירו.[4]
במהלך מגפת הקורונה בשנת 2020 עסקו ממשלות רבות בסוגיית אסטרטגיית היציאה מהמשבר, ובפרט יציאה מהגבלות הפעילות שהוטלו בעקבותיו על התושבים.[5][6]
בעסקים
ביזמות וניהול אסטרטגי "אסטרטגיית יציאה" היא דרך להעברת הבעלות על עסק לבעלים אחרים (למשל באמצעות מיזוג או מכירה), למשקיעים (למשל באמצעות הנפקה ראשונה לציבור) או לילדי הבעלים. סוגים נוספים של אסטרטגיות יציאה כוללים רכישה בידי ההנהלה ורכישה בידי העובדים. פירוק מרצון של חברה גם הוא אסטרטגיית יציאה של בעלי החברה, ואילו פירוק בצו של בית המשפט הוא אסטרטגיית יציאה של נושי החברה. צירוף שותפים אסטרטגיים או פיננסיים הוא סוג של יציאה, גם אם יציאה חלקית, מכיוון שהוא עשוי לעזור להבטיח את רציפות העסק והישרדותו.[7]
אסטרטגיות יציאה משמשות גם כדי להבטיח שעסקים מוכנים לסיום קשרים עסקיים משמעותיים, כגון אובדן לקוח גדול. ישנן סיבות רבות לכך שקשרים עסקיים מסתיימים, כולל אי-ביצוע המחויבות העסקית של אחד הצדדים או של שני הצדדים, שינוי משמעותי בדרישות אחד הצדדים, או סיום חוזה שנחתם לזמן קצוב. כמעט בכל המקרים, קיום אסטרטגיית יציאה הוא קריטי. האסטרטגיה מתפתחת בדרך כלל כאמצעי לפרישה מיחסי עבודה עם ספק. האסטרטגיה יכולה לשלב את תהליך החזרת הנכסים, העברת עובדים בחזרה לעובדי מפתח והתנאים שבהם מערכת יחסים יכולה להגיע לסיום, למשל, אי-עמידה בהסכמים ברמת השירות, שינויים בנסיבות והפרות אתיות.[8]