אנטל פרויד נולד במשפחה יהודית כבנם של לאיוש פרויד (1880–1928)[4] סוחר תבואה ושל אירמה גרינפלד.[5] "נולדתי בכפר וביליתי את ימיי בכפר עד גיל אחד עשרה. הורי היו מה שנקרא יהודים מתבוללים, הם דיברו רק הונגרית... (...) את ביתי מצאתי בשפה ההונגרית ובשירה ההונגרית, ואני יהודי.", כתב על עצמו ב-1939.[6] מעט ידוע על חייו הקצרים ועל מותו הטרגי. הוא סיים תיכון "בעיר". הוא שירת כחייל בסולנוק (בסביבות 1928-1930).
שיריו פורסמו לראשונה באנתולוגיה "יוֹשַאג" (טוב לב) שיצאה לאור ב-1929. בתחילת שנות ה-30, כמה מביקורות ספריו הופיעו ב"סקירה חברתית" (Társadalmi Szemle). הוא היה מעורב בתנועה הקומוניסטית הבלתי חוקית. ב-1932, כאשר התארגנות כזו נחשפה, גם הוא נעצר, אחר כך שוחרר, כי לא נמצאו ראיות נגדו.
ספר שיריו השלם הראשון יצא לאור בשנת 1933, כלומר לאחר מעצרו, תחת השם "זמנים מחוספסים" או "זמנים מרירים" (Fanyar idők). לאחר מכן באו שני כרכי שירה נוספים ב-1936 וב-1938. כמו רבים מבני דורו היהודים, הוא עזב את ממלכת הונגריה (בסתיו 1938), אך גם לאחר מכן התפרסמו כתביו ושיריו בכתב העת "תקופתנו" (Korunk). הוא ברח מפריז לאזור הכפרי בעת הכיבוש הגרמני של צרפת ונפל בשבי הגסטפו בגרנובל ב-1944. הוא נשלח למחנה הריכוז דראנסי בצרפת, ומשם לגרמניה. מקום ושעת מותו אינם ידועים. ב-1949 הכריז בית המשפט המחוזי המרכזי בבודפשט על מותו בתאריך 15 באפריל 1944.[7]
כמשורר, הוא שייך למה שנקרא הדור השלישי של כתב העת הספרותי ואמנותי החשוב ניוגט. באמצע שנות ה-30 הופיעו בכתב העת שיריו וביקורות קלות שלו. עד מהרה הוא עבר מהצורות החופשיות, אז אופנתיות מאוד, של שיריו הראשונים לצורות מוגבלות ומובנות יותר. בינתיים, שיריו הפכו חדורים יותר ויותר בחרדה, בתבוסה ובפחד, והתגלה בהם "טבעו הפסימי מטבעו". אמנם "הוא היה משורר מהאסכולה הסוציאליסטית" (...) אפשר לדבר על אישיותו כ"בזה לעולם ולחיים, אישיות מנותקת מהעולם".[8]
מיקלוש רדנוטי הקדיש לו את שירו "Csöndes sorok lehajtott fejjel" (שורות שקטות בראש מורכן), המסיים את הכרך הראשון שלו (1930).
יצירתו
לוח הזיכרון שלו בבודפשט
זמנים מרירים (שירים, בודפשט, 1933)
בדידות קרירה (שירים, בודפשט, 1936)
על פי חוק הזמן שלי (שירים, בודפשט, 1938)
העולם לא עונה (שירים נבחרים, בודפשט, 1963)
לקריאה נוספת
Magyar életrajzi lexikon I. (A–K). Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai. 1967. (לקסיקון ביוגרפי הונגרי. עורכת ראשית אגנש קניירש)
Havas Endre: Forgács Antal. In: Bóka László (szerk.): Magyar mártír írók antológiája Cserépfalvi, 1947 (50–51. o.)
