PROFILPELAJAR.COM

אנדריי ז'דאנוב
Андрей Жданов
לידה	14 בפברואר 1896 (יוליאני); מריאופול, האימפריה הרוסית
פטירה	31 באוגוסט 1948 (בגיל 52); Dolgiye Borody, רוסיה
מדינה	ברית המועצות
מקום קבורה	בית הקברות של חומת הקרמלין
תפקיד	member of the Presidium of the Supreme Soviet of the USSR (17 בינואר 1938–ערך בלתי־ידוע); חבר הסובייט העליון (12 במרץ 1946–31 באוגוסט 1948); חבר הסובייט העליון (12 בינואר 1938–11 במרץ 1946); member of the Supreme Soviet of the Byelorussian SSR of the 1st convocation ;
מפלגה	המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, מפלגת הלייבור הסוציאל-דמוקרטית הרוסית
בן או בת זוג	Zinaida Zhdanova
פרסים והוקרה	עיטור לנין (1935); עיטור הדגל האדום של העמל (4 באפריל 1939); מסדר סובורוב, דרגה 1 (21 בפברואר 1944); עיטור קוטוזוב, דרגה 1 (29 ביולי 1944); עיטור לנין (1946); עיטור הדגל האדום (21 במרץ 1940); מדליה על הגנת לנינגרד; מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945; מדליה לגבורת העמל במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945 ;

אנדריי אלכסנדרוביץ ז'דאנוב (ברוסית: Андре́й Алекса́ндрович Жда́нов‏; 26 בפברואר 1896 – 31 באוגוסט 1948) היה פוליטיקאי סובייטי בברית המועצות תחת שלטון סטלין ושימש בתפקיד קומיסר התרבות. שמו הפך למונח - ז'דאנוביזם - המשמש לתיאור הכוונה שלטונית של התרבות, האומנות והאמנים לאידאולוגיה המשרתת את המשטר. לאחר מותו, בין השנים 1948–1989 נקראה עיר הולדתו, מריאופול, על שמו.

קורות חייו

האידאולוג העתידי של הריאליזם הסוציאליסטי נולד בפברואר 1896 במריאופול, במשפחה משכילה. אביו עבד כמפקח בתי הספר הציבוריים; סבו של אנדריי ז'דאנוב מצד האם, פאבל פלטונוב-גורסקי, היה חוקר ומפקח אורתודוקסי של האקדמיה התאולוגית במוסקבה; סבו מצד אביו היה כומר בכפר במחוז ריאזאן. אביו של ז'דאנוב הלך באותה דרך וסיים סמינר תאולוגי ואחר כך אקדמיה תאולוגית בעיר הבירה.

ז'דאנוב נרשם כחבר המפלגה הבולשביקית ב-1915 והתקדם במנגנון המפלגה. בקיץ 1918 מונה למפקח-מארגן בלשכת התעמולה של מפקדת הצבא במחוז אוראל. כאידאולוג נוקשה, אנדריי ז'דאנוב שרת במחלקה הפוליטית של הצבא, אחר כך בחזית המזרחית של הצבא האדום שכלל פועלים ואיכרים. שנה לאחר מכן הוא הופקד על הוראת אוריינות פוליטית בקורסי פיקוד הפרשים של הצבא האדום.^[1] ב-1922 עמד בראש הממסד המפלגתי בטבר, ב-1924 עבר לניז'ני נובגורוד והיה לראש המפלגה באזור במשך כעשור. אחרי רצח סרגיי קירוב ב-1934 מונה ז'דאנוב למזכיר המפלגה בלנינגראד במקומו, כשזו הייתה המשרה השנייה בחשיבותה במנגנון המפלגה. לימים הוא נעשה הממונה הפוליטי (פוליטרוק) של חזית לנינגראד במלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה נהנה ז'דאנוב מחסותו של סטלין כיורשו המיועד, והיה אחראי על תחום המדע והתרבות מטעם המפלגה. ז'דאנוב הנחה קו אידאולוגי אורתודוקסי נוקשה ברוח משנתו של לנין. הוא הנהיג את הטיהורים בקרב הגורמים היותר ליברליים במפלגה, והכתיב את הסגנון שאפיין את האומנות והתרבות הסובייטית בתקופתו. ב-1946 ז'דאנוב ניהל את המערכה נגד אנה אחמטובה ומיכאיל זושצ'נקו, וב-1948 הוא היה בין מובילי תעמולת המאבק נגד קוסמופוליטיות.

מותו והנצחה

ז'דאנוב מת במפתיע ב-1948 בגיל 52. ב-1952 נטען שהוא היה בין קורבנות "הרוצחים בלבן", וזאת כחלק מפרשת משפט הרופאים היהודים.^[^{דרוש מקור]}

לאחר מותו שונה שמה של עיר הולדתו, מריאופול, לז'דאנוב על שמו. בכיכר המרכזית בעיר הוצב פסל של ז'דאנוב, והמוזיאון לאתנוגרפיה בעיר נקרא גם כן על שמו "מוזיאון אנדריי ז'דאנוב". שם העיר שונה חזרה למריאופול בשנת 1989 והפסל פורק בשנת 1990.