לאחר המלחמה הוא מונה לנספח צבאי בוושינגטון הבירה, ובשנת 1922 מונה לקצין אג"ם (GSO) במחוז לונדון. הוא מונה לעוזרו הצבאי של ראש המטה הכללי הקיסרי במשרד המלחמה בשנת 1925, ושוב מונה למפקד הגדוד השלישי, משמר הגרנדירים בשנת 1927. בשנת 1932 מונה כנספח צבאי בברלין במשך שלוש שנים, שם הוא הכיר את היטלר ורבים מקציניו הבכירים באופן אישי.[2] הוא מונה למפקד חטיבת המשמר הראשונה בפיקוד אלדרשוט בשנת 1935, מפקד חטיבה זמנית בפלסטין ובעבר הירדן בשנת 1936, ובשנת 1938 התמנה למפקד יחידות המשמר ולמפקד מחוז לונדון.[1]
כוחות גרמניה נכנעו רשמית בנורווגיה ב-8 במאי 1945, ות'ורן הגיע לנורווגיה ב־13 במאי יחד עם יורש העצר אולף. הוא הביא עימו כוח צבאי קטן – עשירית בגודל הנוכחות הצבאית הגרמנית – וכך נאלץ להסתמך על שיתוף פעולה עם כוחות פרמיליטריים מתנועת המחתרת הנורווגית. הוא החזיק רשמית בריבונות נורווגיה עד 7 ביוני, אז חזר הוקון השביעי, מלך נורווגיה מגלותו. ת'ורן נשאר האחראי על פירוק הנוכחות הגרמנית בנורווגיה עד שעזב את המדינה ב-31 באוקטובר1945.[5]
הוא פרש מהצבא בשנת 1946.[1] הוא היה יו"ר החברה האנגלו-נורדית במשך זמן מה.[5]