אנדרה צ'ארלס בילה, בצרפתית: André Charles Biéler (8 באוקטובר 1896 – 1 בדצמבר 1989) היה צייר ומורה קנדי יליד שווייץ. עבודתו הייתה מודרניסטית, בהתחלה עם דגש חזק על קו, מאוחר יותר עם עניין באור ובצבע. הוא ידוע בזכות תמונות הז'אנר שלו מהחיים בקוויבק הכפרית.[1]
ביוגרפיה
אנדרה צ'ארלס בילה נולד בלוזאן, שווייץ ב-8 באוקטובר 1896.[2] אביו, צ'ארלס בילה, היה מנהל הקולג' גליארד. אמו בלאנש הייתה בתו של ההיסטוריון ז'אן-אנרי מרל ד'אובינה (1794–1872). משפחתו עברה לפריז למשך שתים עשרה שנים, ולאחר מכן היגרה לקנדה בשנת 1908. אביו של בילה קיבל תפקיד כמורה בקולג' הפרסביטריאני, מונטריאול. בילה למד באקדמיית ווסטמאונט ולאחר מכן במכון הטכניקה של מונטריאול. הוא התכוון ללמוד אדריכלות. במהלך מלחמת העולם הראשונה (1914–1918) בילה הצטרף לחיל הרגלים הקנדי של הנסיכה פטרישיה בשנת 1915. הוא נפגע בגז.
הכשרה ופיתוח אמנותי
לאחר שהשתחרר מהצבא למד בילה בפריז. בשנת 1919 הוא חזר לקנדה, ואז נסע לפלורידה כדי להתאושש, שם הארי דייוויס פלוהארט (1861–1938) העניק לו שיעורי אמנות. הוא קיבל מענק של ותיקי מלחמה שאפשר לו ללמוד אצל צ'ארלס רוזן (1878–1950) ויוג'ין ספיצ'ר (1883–1962) בליגת הסטודנטים לאמנות של ניו יורק בוודסטוק, ניו יורק. הוא חזר למונטריאול, שם התוודע לחברי קבוצת ביבר הול.
מ-1922 עד 1926 בילה בילה את רוב זמנו בשווייץ, ולמד אצל דודו ארנסט בילה, צייר. הוא עזר לדודו בכמה ציורי קיר בבית העירייה של לה לוקל בקנטון נוישאטל. הוא גם שהה זמן מה בפריז, צרפת, ולמד באקדמיה רנסון אצל מוריס דני (1870–1943) ופול סריזייה (1864–1927). בשנת 1924 בילה הציג את תערוכת היחיד הראשונה שלו, באיגוד האמנות של מונטריאול. הוא התגורר באיל ד'אורליאן בקוויבק בין השנים 1927 ל-1929, שם צייר את התושבים. הוא פגש את אלכסנדר יאנג ג'קסון (1882–1974) בזמן זה.
בשנת 1930 הקים בילה סטודיו במונטריאול, והתפרנס מעבודות מסחריות והוראה. הוא וג'ון גודווין לימן הקימו את בית הספר לאמנות Atelier, שהתקיים רק תקופה קצרה. בילה ואדווין הולגייט הובילו את "קבוצת אוקספורד" במונטריאול, שנפגשה בחדר מתחת לפני הקרקע בטברנה של אוקספורד בצהריים. לקבוצה היו מספר שווה בערך של חברים פרנקופונים ואנגלופונים. חברים נוספים היו אלברט אדוארד קלאוטיאר, אדריאן הברט, מבקר האמנות ז'אן שובין.[3]
בילה עבד עם ז'נט מונייר, מעצבת פנים. דרכה השתלב בעיצוב תפאורות ותלבושות לתיאטרון, רהיטים, פנים, בדים ופוסטרים. הוא קידם קישוט פנים באמצעות טקסטיל ביתי שנעשה על ידי בעלי מקצוע מאזור סנט לורנס התחתון. ב-1931 נישאו בילה וז'נט מונייר. בילה ביקר לעיתים קרובות בהרי הלורן במסעות ציור. בשנת 1935 עברו בני הזוג לסן-אדל, עיירה שקטה.
הוראה
בשנת 1936 הפך בילה לפרופסור לאמנות באוניברסיטת קווינס בקינגסטון, אונטריו. בילה ארגן את הכנס הראשון של אמנים קנדיים בשנת 1941. שהוביל להקמת הפדרציה של אמנים קנדיים, שבילה היה הנשיא הראשון שלה. בילה לימד בבית הספר לאמנויות באנף בקיץ 1940, 1947, 1949 ו-1952. בשנים 54–1953 לקח שנת שבתון מקווינס כדי ללמוד ולצייר באירופה.[1]
בילה סיפק תנופה שהובילה להקמת מועצת קנדה ב-1957. הוא גם היה המארגן הראשי של מרכז האמנות אגנס את'רינגטון בקינגסטון ב-1957, והיה המנהל הראשון שלו. הוא חזר לאירופה כדי לטייל ולצייר בקיץ 1959. בילה פרש מאוניברסיטת קווינס ב-1963. הוא ביקר במקסיקו ב-1964, 1966 ו-1972.
ביילר השתייך לקבוצת הציירים הקנדית ולאקדמיה המלכותית לאמנויות הקנדית. הוא פיתח מכונת דפוס תבליט פניאומטית, והקים חברה שניהלה את המכבש. בשנת 1957 הוא קיבל את פרס J. W. L. Forster מאת אגודת האמנים של אונטריו. הוא זכה במדליית המאה הקנדית ותואר דוקטור לשם כבוד, ובשנת 1987 מונה לחבר במסדר קנדה.
אנדרה צ'ארלס בילה מת בקינגסטון, אונטריו ב-1 בדצמבר 1989. הוא הותיר אחריו את אשתו ג'נט וארבעה ילדים. בנו, טד בילר, הפך לפסל ידוע.
יצירה
סגנונו של בילה היה קרוב יותר לזה של ציירים צרפתים בני זמננו, בפרט ל"בית הספר של פריז", אחר כך לתנועות קנדיות.. העבודה מראה את השפעתו של דודו ארנסט, עם תשומת לב רבה לקו ולצורה החיוניים לעבודות ויטראז' ופסיפס. ציוריו, ההדפסים, הפסלים וציורי הקיר המאוחרים שלו מתייחסים לנושאים מסורתיים בסגנון מודרניסטי. הוא יצר תמונות ז'אנר תוססות של החיים בקוויבק הכפרית, המראה דמויות שעובדות בקבוצות או מתאספות סביב כנסיות, בהרמוניה עם הנוף.
בשנותיו האחרונות בילה פירש מחדש רבים מהסקיצות המוקדמות שלו במונחים של אור וצבע.
גלריה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1 2 MacDonald, Colin S. (2006). "BIÉLER, André-Charles". A Dictionary of Canadian Artists. National Gallery of Canada. Archived from the original o
- ^ André Charles Biéler, Canadian Encyclopedia
- ^ Smith, Frances K.; Baylaucq, Philippe (2006). André Biéler: un artiste et son époque. Presses Université Laval
