אנדרה סלמון נולד בפריז, ילדם הרביעי של אמיל-פרדריק סלמון, פסל וחרט, וסופי-ג'ולי קטיו. מוצאם ממשפחה יהודית, אולם אנדרה סלמון עצמו הטיל ספק בכך.
בעשור הראשון של המאה ה-20 הוא התערבב עם חוגים ספרותיים ברובע הלטיני של פריז. באותה תקופה הקים יחד עם קבוצת אמנים צעירים קבוצה אמנותית שכונתה "סאז'ס" ("חוכמה"), בה נמנו גם ז'אן פולן, פייר רוורדי, פייר מק אורלן, מקס ז'אקוב וארמן לובן.
בשנת 1904 עבר לבאטו-לבואר והתגורר שם עם פאבלו פיקאסו, מקס ג'ייקוב ואפולינר. במשך כמה שנים חי חיי בוהמה. הוא מצא עבודה כעיתונאי. ביולי 1909 נשא את ז'אן בלאזי-אסקארפט והם עברו לגור ברובע השביעי של פריז.
במהלך מלחמת העולם הראשונה התגייס סלמון לצבא כמתנדב. לאחר מכן עבד כעיתונאי בעיתונים שונים. פרסם שירים, סיפורים קצרים, ביקורות ומאמרים. משנת 1928 סלמון עבד ב"לה פטיט פריזיאן" ככתב משפטי. בשנות השלושים נקלע לקשיים כלכליים, סלמון נשלח לספרד על ידי ה"פטיט פריזיאן" כדי לדווח על מלחמת האזרחים בספרד מהצד הפרנקואיסטי. הדיווחים שלו, שהיו ביקורתיים כלפי הפשיסטים, צונזרו על ידי העיתון.
במהלך מלחמת העולם השנייה הוא שימש כתב צבאי. לאחר נפילת צרפת הוא עשה את דרכו חזרה דרך מארסיי לפריז. הוא הצטרף שוב ל"לה פטיט פריזיאן", אך נמנע מכל נושא שנוי במחלוקת, ונאלץ להגן על עצמו מפני התקפות מהימין הקיצוני שהאשימו אותו בהיותו יהודי ותומך ב"אמנות מנוונת". לאחר שחרור צרפת הוא כתב במשך כמה שנים בשם בדוי.
אשתו נפטרה ב-1949. ב-29 באוקטובר 1953 הוא נשא את ליאו, דוגמנית לשעבר. בנובמבר 1961 עבר מפריס לסאנארי. בשנת 1964 הוענק לסלמון ה"גרנד פרי" לשירה מטעם האקדמיה הצרפתית.
סלמון נפטר ב-12 במרץ 1969 בביתו בפרובנס.
עבודותיו
שירה
Poèmes, Vers et prose, 1905
Féeries, Vers et prose, 1907
Le Calumet, Falque, 1910
Prikaz, Paris, Éditions de La Sirène, 1919
C'est une belle fille! Chronique du vingtième siècle, Albin Michel, 1920
Le Livre et la Bouteille, Camille Bloch éditeur, 1920
L'Âge de l'Humanité, Paris, Gallimard, 1921
Ventes d'Amour, Paris, À la Belle Édition, chez François Bernouard, 1922