אנדרו ויליאם סטנפילד (באנגלית: Andrew William Stanfield; 29 בדצמבר 1927 – 15 ביוני 1985) היה אתלט אמריקני. אלוף אולימפי (הלסינקי 1952), סגן אלוף אולימפי (מלבורן 1956) ושיאן עולם (1951–1956) בריצת 200 מטר ואלוף אולימפי (הלסינקי 1952) בריצת שליחים 4x100 מטר. בנוסף, אלוף ארצות הברית (1951) בקפיצה לרוחק.
ביוגרפיה
סטנפילד נולד בוושינגטון די. סי. ועבר כילד עם משפחתו לג'רזי סיטי. הוא התאמן בהדרכתו של ג'וני גיבסון (אנ')
1949
אלוף ארצות הברית
באליפות ארצות הברית שנערכה בפרזנו, קליפורניה ביוני 1949 זכה בשתי מדליות זהב, בריצת 100 מטר בתוצאה של 10.3 שניות ובריצת 200 מטר בתוצאה של 20.4 שניות בעזרת רוח גבית לא חוקית.
1950
באליפות ארצות הברית באולם שנערכה ביוני 1950 זכה במדליית זהב בריצת 60 מטר.
1951
בתחרות שנערכה בפילדלפיה ב-26 במאי 1951 זכה בדתי מדתיות זהב, בריצת 200 מטר בשיא עולם חדש של 20.6 שניות ובקפיצה לרוחק בשיא אישי חדש של 7.85 מטר. באליפות ארצות הברית שנערכה בברקלי, קליפורניה ביוני אותה שנה זכה במדליית זהב בקפיצה לרוחק.
1952
אלוף אולימפי
במבחנים האמריקאיים לאולימפיאדת הלסינקי הוא קבע בריצת 200 מטר שיא עולם חדש של 20.6 שניות. במשחקים האולימפיים עצמם הוא זכה בשתי מדליות זהב, בריצת 200 מטר בשיא אולימפי חדש של 20.81 שניות (20.7 שניות), לפני חבריו לנבחרת ארצות הברית ת'ן בייקר (20.97 שניות, 20.8 שניות) וג'ים גתרס (21.08 שניות, 20.8 שניות) ובריצת שליחים 4x100 מטר ביחד עם דין סמית', הריסון דילארד ולינדי רמיג'ינו בתוצאה של 40.1 שניות, לפני ברית המועצות (40.3 שניות) והונגריה (40.5 שניות).
1953
באליפות ארצות הברית שנערכה בדייטון, אוהיו ביוני 1953 זכה בפעם השלישית במדליית זהב בריצת 200 מטר בתוצאה של 21.2 שניות.
1956
סגן אלוף אולימפי
באולימפיאדת מלבורן הוא זכה במדליית כסף בריצת 200 מטר בתוצאה של 20.97 שניות, אחרי בובי ג'ו מורו שהשווה את שיא העולם - 20.75 שניות ולפני ת'ן בייקר (21.05 שניות), שלושתם מארצות הברית ולא הצליח להגן על תוארו.
שיאים אישיים
קישורים חיצוניים
