באליפות המכללות שנערכה בשנת 1947 זכה פטון במדליית זהב בריצת 100 יארד. בתחרות שנערכה במודסטו, קליפורניה ב-24 במאי אותה שנה הוא קבע שיא עולם חדש בריצת 100 יארד בתוצאה של 9.4 שניות ובתחרות שנערכה בפרזנו, קליפורניה ב-15 במאי 1948 הוא שיפר שיא זה וקבע תוצאה של 9.3 שניות. בשנת 1948 הוא זכה באליפות המכללות שוב במדליות זהב בריצת 100 מטר ובריצת 200 מטר.
אלוף אולימפי
במבחנים האמריקאיים לאולימפיאדת לונדון (1948) סיים פטון במקום שני בריצת 100 מטר בתוצאה של 10.3 שניות (10.44 שניות) לאחר שהפסיד באופן מפתיע לבארני איוול ולפני הריסון דילארד וראשון בריצת 200 מטר בשיא ארצות הברית חדש של 20.7 שניות. במשחקים עצמם הוא זכה בשתי מדליות זהב, בריצת 200 מטר בתוצאה של 21.1 שניות, לפני בארני איוול (21.1 שניות) ולויד לה ביץ' מפנמה (21.2 שניות) ובריצת שליחים 4x100 מטר, ביחד עם בארני איוול, לורנזו רייט והריסון דילארד בתוצאה של 40.6 שניות, לפני בריטניה (41.3 שניות) ואיטליה (41.5 שניות). נוסף לכך, הוא סיים במקום חמישי בריצת 100 מטר.
בשנת 1949 זכה פטון במדליות זהב באליפות המכללות בריצת 100 מטר ובריצת 200 מטר. הוא קבע בריצה ישרה ל-220 יארד שיא עולם חדש של 20.2 שניות, שיפור לשיאו של ג'סי אוונס.
לאחר שפרש מספורט תחרותי החל פטון לאמן אתלטיקה קלה ואחר כך עבד בתעשיית האלקטרוניקה.
תארים והישגים
בשנת 1985 זכה פטון להיכלל בהיכל התהילה של האתלטיקה בארצות הברית.[1]
