בשנת 2011 זכה בפרס חזית הידע של קרן BBVA לאות הכרה בתרומתו המהותית לתחום הכלכלה.
דיטון נשוי לאן קייס, פרופסורית לכלכלה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת פרינסטון ואב לשתיים.
עבודתו
תרומתו הגדולה הראשונה של דיטון הייתה מחקר משנת 1975 בתחום הכלכלה ההתפתחותית, במסגרת עבודת הדוקטרט שלו. דיטון בדק את התפתחות הביקוש הצרכני בבריטניה מראשית המאה העשרים, תוך שימוש בשיטה חדשה לעיצוב מודלי צריכה. בגין עבודה זו הפך ב-1978 לזוכה הראשון במדליית פריש - פרס שמעניקה מדי שנתיים אגודת החברה האקונומטרית בגין מאמר ניסיוני או תאורטי-שימושי המתפרסם בכתב העת הכלכלי של האגודה - "Econometrica".
בשנת 1980, מחקרו בנושא הקשר שבין ביקוש לסחורות ובין הכנסה וגובה המחירים, התפרסם ב-American Economic Review ונחשב לאחד מ-20 המאמרים המשפיעים ביותר של המגזין הכלכלי מאז 1970. המודל, שפיתח ביחד עם עמיתו ג'ון מולבאואר נקרא "מערכת הביקוש הכמעט אידיאלית" (AIDS) והוא עוסק בביקוש צרכנים.
פרס נובל לכלכלה
ב-12 באוקטובר 2015, הוכרז כחתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2015. ועדת הפרס ציינה כי המחקרים שבזכותם זכה דיטון בפרס עוסקים בשלושה נושאים מרכזיים:
ניתוח האופן שבו חברה[דרושה הבהרה] מוציאה את הכנסותיה וכמה היא חוסכת.
הבנת תנאי המחיה והעוני במדינות מפותחות (או כיצד מודדים ומנתחים איכות חיים ועוני בצורה הטובה ביותר).
במסגרת מחקריו מצא דיטון פגמים במדדים הקיימים להשוואת רמות עוני לאורך זמן ובמקומות שונים, והראה כיצד ניתן להשתמש במדדים אמינים יותר של רמות הצריכה של משקי בית אינדיבידואלים. כמו כן הדגים דיטון כיצד שימוש נכון בנתונים על משקי בית יכול לעזור להבין סוגיות כמו הקשר בין הכנסה לצריכת קלוריות ומידת האפליה המגדרית בתוך המשפחה.