במהלך מלחמת העולם הראשונה הקצינו דעותיה לשמאל, והיא הפכה לפעילה ב"תנועת צימרוולד", אינטרנציונל קומוניסטי שהתכנס בשווייץ, והביע התנגדות למלחמה. זמן רב בילתה בשווייץ הנייטרלית, והפכה לפעילה בתנועות השמאל שם.
ב-1917 הצטרפה למפלגה הבולשביסטית ברוסיה והפכה למזכירת הקומינטרן בין השנים 1919 ל-1920. היא עבדה לצידם של לנין, ליאון טרוצקי וגריגורי זינובייב, כמו גם לצד אמה גולדמן ורבים אחרים. ב-1922 עזבה את רוסיה עקב חילוקי דעות עם הנהגת המפלגה. היא שבה לאיטליה והצטרפה לסראטי בסירובו לציית להוראות הקומינטרן.
באיטליה הנהיגה את "התנועה המקסימליסטית" (מקסימליזם הוא כלל הדרישות שאם תושגנה ניתן יהיה לומר שהושג הסוציאליזם בניגוד ל"דרישות המינימום" שהועלו על ידי ה-SPD למשל, בגרמניה, המהוות אך שלב ביניים ונועדו לפתור מצוקות מיידיות). היא המשיכה להנהיג את התנועה גם לאחר עזיבתו של סראטי, ששב לשורות הקומוניסטים. עם עליית הפאשיזם נאלצה להימלט, בתחילה לשווייץ, ולאחר מכן לפריז ומשם לניו יורק. לאחר מלחמת העולם השנייה שבה לאיטליה.
אחרי 1947 תמכה בג'וזפה סרגאט לאחר שסירב לקבל את בריתה של המפלגה הסוציאליסטית עם הקומוניסטים, והצטרפה אליו להקמת "מפלגת העובדים הסוציאליסטית", שלאחר גלגולים ושינויים היא כיום "המפלגה הסוציאליסטית הדמוקרטית האיטלקית", מפלגת שמאל קטנה, המיוצגת בפרלמנט.
.jpg)
