המחזה הוא ממחזותיו הנודעים ביותר של ברכט. הוא נחשב אחד המחזות האנטי-מלחמתיים הטובים בכל הזמנים, וכאחד המחזות הגדולים ביותר של המאה ה-20.
המחזה זכה לארבע הפקות תיאטרוניות חשובות תחילה בשווייץ ב-1941, ובגרמניה שלאחר נפילת השלטון הנאצי בשנים 1949–1952 שנעשו בפיקוחו או בבימויו של ברכט. ב-1959–1960, מספר שנים לאחר מותו של ברכט, עובד המחזה לסרט קולנוע בכיכובה של אלמנתו הלנֶה וַייגֶל (Weigel). כן הועלה מספר פעמים בעברית בישראל.
סקירה
המחזה מתרחש בתקופת מלחמת שלושים השנים (1618–1648). העלילה עוקבת אחר קורותיה של אנה פִירלינג, המכונה "אמא קוראז'" – אישה ערמומית, מוכרת בקנטינה בצבא שוודיה, הנחושה בדעתה להרוויח את לחמה מהמלחמה. לאורך המחזה, היא מאבדת את כל שלושת ילדיה בשל אותה המלחמה שקיוותה להרוויח ממנה. כמו בחירת התקופה המרוחקת, שנועדה ליצור זרות וניכור, כך גם היחס לדמויות. המחזה נפרס על פני 12 שנים (1624 עד 1636), המיוצגות ב-12 סצנות. חלקן מאפשרות הצצה לפועלה של קוראז', מבלי להותיר זמן מספיק לצופים לפתח רגשות של אמפתיה והזדהות כלפי מי מהדמויות. יצירתו של ברכט היא ניסיון להמחיש את אימי המלחמה ואת הרעיון שבזמנים מושחתים, מידות טובות אינן מזכות את בעליהן בגמול. ברכט עשה שימוש במבנה האפי על מנת להביא את הקהל להתמקד בסוגיות המוצגות במחזה במקום בדמויות וברגשות. התיאטרון האפי של ברכט נבדל מההטרגדיה היוונית: דמותה של אמא קוראז' אינה של אישה אצילה, וסופו של המחזה אינו מעורר בצופים רצון לחקות אותה.
שמה של הדמות הראשית, אמא קוראז', לקוחה מהרומן הפִּיקָרֶסְקי של הסופר הגרמני בן המאה ה-17הנס יאקוב כריסטופל פון גרימלסהאוזן (Grimmelshausen), "סיפור חייה של הארכי-רמאית והנוודת קוראז'" (Die Lebensbeschreibung der Erzbetrügerin und Landstörzerin Courasche; 1669), שגם בו הדמות הראשית מפלסת את דרכה במלחמה בעזרת תככים ומזימות; אולם הסיפור הוא בעיקרו יצירה מקורית של ברכט, בשיתוף שטֶפין.
מתרגמי ברכט רלף מנהיים וג'ון וילט (Willett), המחזה, המציג את "תוצאותיה ההרסניות של מלחמה אירופית ואת עיוורונם של כל אלו המקווים להרוויח ממנה, הושלם ככל הידוע בתוך חודש; לאור היעדרם המוחלט כמעט של טיוטות או כל ראיה אחרת למחקר מקדים, הוא ללא ספק היה תוצר של מנה גדושה במיוחד של השראה".[1]
המחזה הועלה בשנית בשנת 1949 בברלין המזרחית, בכיכובה של אשתו (השנייה) של ברכט, הלנֶה וַייגֶל (Weigel). ברכט תיקן את המחזה עבור הפקה זו בעקבות הביקורות על ההצגה בציריך, אשר הדגישו את אימהיותה של קוראז'; וחרף זאת הוא סבר שהקהל בברלין נכשל לראות את פשעיה של קוראז' ואת חלקה במלחמה, ותחת זאת התמקד בסבלה.
ההפקה הבאה (והשנייה בגרמניה) הייתה בקָאמֶרשפִּילֶה של מינכן ב-1950, בבימויו של ברכט ובכיכובה של אמא קוראז' המקורית, תרזֶה גיזֶה.
המחזה עובד לסרט בגרמניה המזרחית בבימוים של במאי התיאטרון מנפרד וֶקוֶורת (Wekwerth) ופטר פאליטש (Palitzsch) ובכיכובה של הלנֶה וַייגֶל, אשר יצא לאקרנים ב-10 בפברואר1961.[2]
^תרגום חופשי: "Mother Courage, with its theme of the devastating effects of a European war and the blindness of anyone hoping to profit by it, is said to have been written in a month; judging by the almost complete absence of drafts or any other evidence of preliminary studies, it must have been an exceptionally direct piece of inspiration" ("Introduction," Bertolt Brecht: Collected Plays, vol. 5. (Vintage Books, 1972) p. xi).
