ד"ר אלפרד ואלנסי (25 בינואר1878 – יולי1944) היה משפטן, עיתונאי ואיש ציבור יהודי-תוניסאי, ממייסדי "אגודת ציון", האגודה הציונית הראשונה בתוניסיה ונשיאה הראשון של ההסתדרות הציונית בתוניסיה בשנים 1920–1925. היה אחד הגורמים המרכזיים לפופולריות שהציונות זכתה לה בקהילה היהודית בתוניסיה מתחילת המאה ה-20.
"אלציוניסם", ספרון בערבית יהודית על הציונות מאת ד"ר אלפרד ואלנסי. התפרסם בתוניסיה בשנת 1906. הכיתוב על הספרון מציין כי ההכנסות ממכירתו ילכו לנפגעי פוגרום קישינבהעיתון "קול ציון", עיתון יהודי-תוניסאי ציוני בערבית יהודית, אפריל 1913. נוסד על ידי רבי יוסף בראמי וד"ר אלפרד ואלנסי
אלפרד ואלנסי נולד בתוניס בשנת 1878 כבן למשפחה אמידה. בנעוריו למד בגימנסיה צרפתית בתוניס, ולאחר מכן נסע ללימודים בצרפת ולמד משפטים באוניברסיטת מונפלייה. בעודו סטודנט הושפע מאוד מיהושע בוכמיל וביחד איתו היה פעיל בחוגים הציוניים שהנהיג מקס נורדאו, וכן היה למזכיר אגודת הסטודנטים הציונים במונפלייה. בשנת 1905 השלים תואר ד"ר למשפטים ופרסם כספר את הדיסרטציה שלו, שעסקה בדיני הגירושים האזרחיים של צרפת והשלכותיהם החברתיות.[1] באותה שנה חזר לתוניס והיה ממקימי "אגודת ציון", הנחשבת לאגודה הציונית הראשונה בתוניסיה, והיה מעורב בהקמת מספר מועדונים ציוניים-עבריים בתוניס.
ואלנסי היה פעלתן בעבודתו למען הציונות ופרסם בתוניסיה שורה ארוכה של חוברות, פמפלטים ומאמרים בצרפתית ובערבית יהודית למען הרעיון הלאומי היהודי. בין היתר, פרסם מאמר בשנת 1911 בכתב העת הפריזאי "La Societe Nouvelle", שנתן מענה לביקורת של הפוליטיקאי הצרפתיאלפרד נקה (Alfred Naquet) (אנ') על הציונות. בשנת 1912 ייסד ביחד עם רבי יוסף בראמי את כתב העת "קול ציון" בערבית יהודית, שהיה מכתבי העת הציונים הראשונים והחשובים בצפון אפריקה. בשנת 1919 פרסם ספר בשם "ציון וחירות" (Sion et liberté) המתאר את צמיחת הציונות ורעיונותיה. מאמרים רבים פרסם בעיתונות היהודית בתוניסיה, כגון העיתון אל-צבאח, ובעיתונות התוניסאית הצרפתית הכללית.
בשנת 1920 היה מהמייסדים של ההסתדרות הציונית בתוניסיה, ארגון-גג עבור כל האגודות הציוניות שפעלו בתוניסיה עד אותה עת, ונבחר כנשיאה. ביחד עם רבי יוסף בראמי, הוא ייצג את יהודי תוניסיה בוועידה הציונית בלונדון באותה שנה, הוועידה הציונית הראשונה לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה. בוועידה זו הוחלט על הקמת קרן היסוד, וד"ר ואלנסי מונה לכהן כראש השלוחה של הקרן בתוניסיה. על פי פרופ' מיכאל אביטבול, ההכשר שקיבלה הפעילות הציונית מהשלטונות הצרפתיים ומנהיגותו האישית של ואלנסי היו שניים מהגורמים הראשיים להצלחת הרעיון הציוני לזכות באהדה בקרב כל שכבות הקהילה היהודית בתוניסיה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם.[2]
