עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נשלח אביו לעבודות כפייה בצבא ההונגרי. הוא ואמו נשלחו לצעדת מוות לאוסטריה. הוא נפרד מאמו, הצליח להימלט ושב לבדו לבודפשט, שם הסתתר במרתף עד תום המלחמה בפברואר 1945. אחרי המלחמה עבר וייס בין מחנות עקורים והגיע לבסוף עם האקורדיון שלו לעיר קרמונה שבאיטליה. שם התחיל לעבוד בתחום המוזיקה: הוא ניגן בפסנתר ובקונטרבס, וגם הצליח ללמוד מעט בקונסרבטוריון. באיטליה החליט שברצונו להתפרנס מעיבודים מוזיקליים ומכתיבה ללהקות ותזמורות.
בשלהי שנות ה-70, עם שינוי תהליך ההפקה המוזיקלית והמעורבות הגוברת של זמרים-יוצרים בתהליכי ההפקה והעיבוד, נדחק וייס החוצה, השפעתו דעכה, ולבסוף, בתחילת שנות ה-80, פרש לחלוטין מעיסוקו כמעבד.
אחד המאפיינים הבולטים בעבודתו של וייס התבטא בתוספות המוזיקליות המקוריות לשירים כמו "אבשלום" של הזמר מוטי פליישר, "המשתה" של צמד דרום, "בוא הביתה" של שולה חן, "מה שהיה היה" בביצוע אריק איינשטיין, ואחרים. כבעל השכלה מוזיקלית קלאסית, הרבה לשלב בעיבודיו אלמנטים השייכים למוזיקה קלאסית. דוגמה לכך הוא השיר "חוזה לך ברח" של יעקב רוטבליט ושלום חנוך, בביצועו של אושיק לוי. העיבוד לשיר דומה לתהליך פיתוח ביצירה קלאסית: פתיחה חרישית של פסנתר, אליו מצטרפים בהדרגה גיטרה בס, חצוצרות, וכינורות המלווים את המבצע אל שיאו של השיר ואט אט נעלמים לפי סדר כניסתם. הלהקה הבריטית מטאפיקססימפלה את פתיחת השיר באחד מלהיטיה הגדולים בשנת 2006.
לעיתים תיבל וייס את עיבודיו בקטעים קלאסיים מוכרים כגון בעיבוד לשירו של אריק איינשטיין "שבת המלכה", לו הוסיף קטע שלם מפוגה של יוהאן סבסטיאן באך. כך גם קטע הכינורות הקלאסי בעיבוד ל"על כפיו יביא" של רבקה זהר כולל ציטוט מוזיקלי מתוך "איזבל" של שארל אזנבור. בעבודתו עם להקת הצ'רצ'ילים עיבד בסגנון פופ קצבי את ה"כוראל לאוהבים צעירים" המבוסס על כוראל של באך, ואת ה"קונצ'רטו הכפול", גם הוא עיבוד ליצירה של באך.[4]
