בתחרות השתתפו 9 קבוצות. עבור הניצחון הוענקו שתי נקודות ונקודה עבור תוצאת תיקו.
החל מהעונה הראשונה של התחרות בקבוצות שיחקו גם כדורגלנים בעלי אזרחות זרה. גם העונה התאחדות הכדורגל האיטלקית לא ביטלה באופן רשמי החלטתה על שתי תחרויות: Campionato Federale בה מותר לכדרגלנים זרים להשתתף ו-Campionato Italiano לאיטלקים בלבד. אומנם הקבוצות החזקות חזרו לתחרות. בסיום העונה, הקבוצה החזקה ששיתפה במשחקים שלה רק כדורגלנים איטלקים זכתה בתואר כבוד "נמצח אליפות איטליה".
לראשונה התחרות התקיימה בשיטת ליגה עם משחקי בית ומשחקי חוץ.
אינטר מילאנו זכתה באליפות בפעם הראשונה בתולדות המועדון.
פרו ורצ'לי זכתה תואר כבוד של מנצח ב-Campionato Italiano.
לאור כך שאינטר מילאנו ופרו ורצ'לי זכו באותו מספר נקודות, היה צורך לארגן משחק פליי-אוף. המשחק שזומן היה צריך להיערך ב-24 באפריל. באותו יום "פרו ורצ'לי" היו צריכים להשתתף בתחרות של הצבא ותוך מספר ימים לאחר מועד זה היה מתכונן המשחק הראשון של נבחרת איטליה בכדורגל. בעקבות כך, התאחדות הכדרוגל האיטלקית לא קיבלה את בקשת "פרו ורצ'לי" לדחות את המועד. פרו ורצ'לי התייצבה עם הרכב נועד (עד גיל 11) והפסידה 10:3.
