אליין סטריץ'
Elaine Stritch

לידה	2 בפברואר 1925 דטרויט, ארצות הברית
פטירה	17 ביולי 2014 (בגיל 89) ברמינגהאם, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	Memorial Park Cemetery
השכלה	ניו סקול בית הספר למשחק סטלה אדלר סטודיו אייץ' בי
תקופת הפעילות	1944–2014 (כ־70 שנה)
בן או בת זוג	John Bay (1973–1982)
פרסים והוקרה	פרס אמי לבידור בפריים טיים פרס אמי לשחקנית המשנה הטובה ביותר בסדרה קומית (2007) פרס אמי להופעת יחיד במופע או תוכנית מוזיקלית (2004) פרס אמי לשחקנית האורחת הטובה ביותר בסדרת דרמה (1993) פרס ליגת הדרמה

אליין סטריץ' (באנגלית: Elaine Stritch ‏, 2 בפברואר 1925 – 17 ביולי 2014) היא שחקנית וזמרת אמריקאית המוכרת בעיקר מתפקידה במחזה "A Delicate Balance" (אנ') ובמחזמר "Sail Away" (אנ').

סטריץ׳ נולדה בדטרויט שבמישיגן לג׳ורג׳ ומילדרד סטריץ׳ והייתה הצעירה מבין שלוש בנות. בילדותה למדה בבית ספר קתולי מקומי, ולאחר מכן עברה ללמוד בבית ספר למשחק Dramatic Workshop(אנ') בניו יורק בו הופיעה לראשונה על במה בהצגה "Babino"(אנ'). שנתיים לאחר מכן גילמה את תפקיד הבכורה שלה בברודוויי בהפקה ״Loco״.^[1]

בשנת 1973 סטריץ׳ נישאה לשחקן האנגלי ג׳ון ביי(אנ') ועברה לגור עימו בלונדון. בשנת 1982 חזרו לגור בארצות הברית וזמן קצר לאחר מכן ביי נפטר.

ב-17 ביולי 2014, בהיותה בת 89, נפטרה אליין סטריץ׳ ממחלת סרטן הקיבה.^[1]

בשנת 1946 החלה סטריץ׳ את קריירת המשחק שלה בברודוויי. בשנת 1952 גילמה את הדמות מלבה במחזמר "Pal Joey"(אנ') שזכה בפרסים רבים ביניהם שלושה פרסי טוני. השתתפה בחידוש המחזמר "On Your Toes"(אנ') שעלה ב-11 באוקטובר 1954. בשנת 1956 הייתה סטריץ׳ מועמדת לפרס הטוני, לשחקנית הטובה ביותר במחזה על תפקידה במחזה "Bus Stop"(אנ') בו גילמה את הדמות גרייס. על גילום הדמות מימי במחזמר "Sail Away"(אנ') בשנת 1961 הייתה מועמדת פעם נוספת לפרס הטוני אך הפעם לקטגוריית השחקנית הראשית הטובה ביותר במחזמר. בשנת 1972 גילמה את הדמות ג׳ואן במחזמר "Company"(אנ'), תפקיד שהעניק לה מועמדות נוספת לפרס הטוני לשחקנית הראשית הטובה ביותר במחזמר. ביוני 1974 החלה לשחק בתפקיד ראשי במחזה "The Gingerbread Lady"(אנ') כשגילמה את הדמות אווי. סטריץ׳ זכתה בפרס דרמה דסק(אנ') בשנת 1993 על השתתפותה במחזמר "Show Boat"(אנ'). בשנת 1996 שיחקה במחזה "A Delicate Balance"(אנ') תפקיד שהעניק לה זכייה נוספת בפרס דרמה דסק ומעמדות נוספת לפרס טוני. בשנת 1995 שמה הוכנס להיכל התהילה של התיאטרון האמריקאי(אנ'). ^[2]

ב-7 בנובמבר 2001 העלתה סטריץ׳ את הופעת הבכורה של המופע האוטוביוגרפי שלה "Elaine Stritch: at Liberty"(אנ'). המופע תיאר את העליות והירידות בקריירה שלה ובחייה באמצעות מונולוגים ושירים שאת חלקם שרה בעברה כששיחקה בתפקידים שונים במחזות זמר. המופע נכתב על ידי סטריץ׳ בשיתוף עם המחזאי ג׳ון לאר(אנ'). מופע זה זיכה את סטריץ׳ בפרס טוני ופרס דרמה דסק נוסף. ^[3]

בנוסף להופעותיה הרבות בתיאטרון, סטריץ׳ שיחקה גם בפרויקטים רבים בטלוויזיה ובקולנוע. הופעתה הראשונה על מסך הטלוויזיה הייתה בשנת 1948 בסדרת הטלוויזיה "The Growing Paynes"(אנ'). בשנת 1956 הופיעה לראשונה בקולנוע בסרט "The Scarlet Hour"(אנ') בגילום דמותה של פיליס. בשנת 1959 יצא לאקרנים הסרט "Kiss Her Goodbye"(אנ') בו שיחקה בתפקיד הראשי. בשנת 1987 שיחקה בסרט "ספטמבר" סרטו של הבמאי וודי אלן לצידה של השחקנית דיאן ויסט. בשנת 1990 שיחקה בתפקיד אורח בסדרת הטלוויזיה "Law & Order" שהוביל לזכייתה בפרס אמי לשחקנית האורחת הטובה ביותר בסדרת דרמה. דיבבה את דמותה של סבתא בסרט המצויר "ParaNorman"(אנ') שהוקרן באוגוסט 2012. ב-2000 שיחקה בסרטו של וודי אלן, "נוכלים בגרוש". ב-2005 שיחקה בסרט "חותנת בהפרעה" לצדה של ג'יין פונדה.

כשנה לפני מותה, השתתפה בסרט דוקומנטרי על חייה בשם "Elaine Stritch: Shoot Me"(אנ') שהוקרן לראשונה ב-19 באפריל 2013. ^[4]

מדיה וקבצים בנושא אליין סטריץ' בוויקישיתוף

• אליין סטריץ', באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• אליין סטריץ', במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• אליין סטריץ', באתר AllMovie (באנגלית)
• אליין סטריץ', במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• אליין סטריץ', באתר MusicBrainz (באנגלית)
• אליין סטריץ', באתר Discogs (באנגלית)
• אליין סטריץ', באתר Songkick (באנגלית)
• אליין סטריץ', באתר בילבורד (באנגלית)